מאז תחילת המתקפה בה פתחה ממשלת ישראל על איראן ב־13 ביוני נהרגו בתקיפות לפחות ארבעה עיתונאים.יות ועובדי.ות תקשורת — כך דווח באתר פדרציית העיתונאים והעיתונאיות הבינלאומית (IFJ).

ההרוגה הראשונה הייתה פרשתה בגרי, שנהרגה יחד עם אביה, ראש מטה הכוחות המזוינים של איראן, במתקפת התנקשות שפגעה בבית המשפחה בטהראן ביום הראשון של המתקפה. ביום ראשון האחרון נהרג סאלח באירמי, מעצב גרפי וקריקטוריסט, כשעבר ברחוב בזמן מתקפה אווירית על טהראן.

ביום שני נהרגו עורכת החדשות נימה רג׳אבפור ועובדת המזכירות מאסומה עזימי במתקפת הראווה על בניין רשות השידור האיראנית, בזמן שידור חי ולאחר איום של שר הביטחון ישראל כ״ץ כי "שופר התעמולה וההסתה האיראני בדרכו להיעלם". דובר הצבא הישראלי אפי דפרין טען בתחילה כי "מרכז התקשורת של המשטר האיראני שימש את הכוחות המזוינים של איראן לפעילות צבאית", ללא פירוט כלשהו או סימוכין, וגם בסתירה לתשובת רה״מ נתניהו כשנשאל על ידי "הארץ" מדוע הותקפו האולפנים — לדבריו, התקיפה נועדה "לבלום את הכוח התעמולתי" של המשטר האיראני.

מעבר לכך שממשלת ישראל תוקפת במכוון אזרחים, פעולה שה־IFJ מגנה בצדק כפשע מלחמה, הרי שהפצצת רשות השידור האיראנית למעשה הפכה את מערכות החדשות המרכזיות בישראל ואת העיתונאים.יות הישראלים.יות למטרות עבור המשטר האיראני — ואכן, תוך זמן קצר פורסם האיום הלא רשמי הבא על הערוצים 12 ו־14: "אזהרה. פנו את המטות הראשיים של ערוצי N12 ושל now14 באופן מיידי". כפי שכתבה יוענה גונן ב"הארץ" (18.6), "אי־אפשר לטעון ברצינות שהפצצת רשות השידור האיראנית היא רעיון מבריק ומשעשע, אבל טיל בליסטי על אולפני ערוץ 12 או 14 הוא פשע מלחמה של מדינת טרור חסרת מעצורים".

פגיעה נרחבת בעובדי ועובדות עיתונות

בהודעה שפרסמה אגודת העיתונאים הפלסטינית באפריל, לאחר הפצצת אוהל העיתונאים בסמוך לבית החולים נאצר בח׳אן יונס, צוין כי מאז ה־7 באוקטובר 2023 נאמד מניין ההרוגים בקרב עיתונאים פלסטינים ב־209 דאז. הוועד להגנת עיתונאים (CPJ) פירסם כי נכון ל־16 ביוני הצליח כבר לוודא את מקרי מותם של 185 עיתונאים ועובדי תקשורת, בהם 177 פלסטינים.

בחלק מהמקרים נראה שעיתונאים נורו במכוון בשל עבודתם ובמקרים אחרים הם היו לרוב חלק מהפגיעה העצומה של הצבא הישראלי באוכלוסייה אזרחית. לאורך אותה התקופה נהרגו עשרה עיתונאים.יות ועובדי.ות תקשורת בתקיפות ישראליות בלבנון, ועיתונאית אחת בסוריה. ארבעה עיתונאים.יות ועובדי.ות תקשורת ישראלים נהרגו במתקפת חמאס ב־7 באוקטובר.

פגיעות מכוונות בעיתונאים פלסטינים לא החלו כמובן באוקטובר 23'. במאי 2022 הרג צלף ישראלי את העיתונאית הפלסטינית הבכירה שירין אבו־עאקלה, כתבת מוערכת של אל־ג׳זירה בגדה המערבית, במחנה הפליטים ג׳נין. הסרט התיעודי Who Killed Shireen, שהופק על ידי הפלטפורמה העצמאית Zeteo ועלה לשידור בה בתחילת החודש שעבר, קובע כי הצלף הישראלי ירה בעיתונאית במכוון. בידיעה על הסרט שפורסמה ב"ניו יורק טיימס" צוין כי "שני גורמים צבאיים ישראלים, שדיברו בעילום שם כדי לדון בנושא רגיש, אישרו את מסקנות הסרט התיעודי".

מהסרט עולה כי אף שגורמים בצבא הישראלי ובממשל האמריקאי ידעו מי היורה זמן קצר לאחר האירוע, שמו לא פורסם ולא ננקטו נגדו הליכים משפטיים. בנוסף, לאחר מותה של אבו־עאקלה השתמשו כוחות צבא ישראליים בתמונתה כמטרה באימוני ירי. בתגובה אמרה בת־דודתה: "כשרואים חיילים יורים לעבר תמונה של מישהי שנרצחה, את מבינה שזה לא רק פשע — זה דפוס. הם ניסו לחסל את הזיכרון שלה, כמו שחיסלו את גופה".

כפי שדווח כבר באוקטובר 2023, ועדה של האו״ם טענה שזיהתה את המפקד הישראלי שלהערכתה ירה למוות באבו־עאקלה. ועדת החקירה של האו״ם למתרחש בשטחים הפלסטיניים הכבושים אמרה כי מסקנות החקירה היו שהצבא הישראלי השתמש ב"נשק קטלני ללא הצדקה תחת החוק הבינלאומי, ובנחישות או פזיזות הפר את זכויותיה לחיים של אבו־עאקלה".

התנגדות לפגיעה בעיתונאים, התנגדות למלחמה

בשנה וחצי האחרונות עיתונאים מצרפת ועד מצרים התארגנו ונקטו צעדי מחאה נגד ההתקפות על העיתונאים והעיתונות, כחלק מההתנגדות למתקפה על עזה והשמדת תשתיות החיים בה.

הפגיעות המכוונות והאגביות בעיתונאים בכל זירות הלחימה מתווספות להטרדת עיתונאים פלסטינים, זרים וגם ישראלים, ולאיומים עליהם מצד כוחות צבא ומתנחלים. כמו כן, הצבא הישראלי אינו מאפשר לעיתונאים זרים להיכנס לרצועת עזה ולסקר את מלחמת ההשמדה המתנהלת בה, ועיתונאים ישראלים נכנסים לרצועה רק ביחד עם יחידות צבא ותחת השגחתן — מה שמעוות ומסלף את תמונת המציאות שמקבל הציבור הישראלי מהתקשורת המקומית.

הממשלה מקדמת התקפות על חופש הביטוי והעיתונות מיום הקמתה, ומאז ה־7 באוקטובר הגבירה את הצנזורה וחסמה ערוצי תקשורת — הבולט בהם אל־ג׳זירה, המסקר בהרחבה את מרחץ הדמים בעזה, גם מהשטח. כעת, בחסות המלחמה עם איראן, הממשלה מקדמת התקפות נוספות על חופש העיתונות, כולל החמרת הצנזורה כלפי כתבים זרים וניסיון לקדם בתאגיד השידור הציבורי את סגירת חטיבת החדשות של כאן 11 וערוץ 'מכאן' המשדר בערבית.

בנובמבר האחרון הכריזה קואליציה של ארגון העיתונאים והעיתונאיות בישראל יחד עם שורת ארגונים בענף התקשורת על מאבק נגד הפגיעה בעצמאות התקציבית של תאגיד השידור הציבורי בטענה המוצדקת כי "תאגיד שידור ציבורי הכפוף לממשלה אינו אלא ערוץ תעמולה, ולא כלי תקשורת עצמאי". עם זאת, ממשלת נתניהו והימין הקיצוני נהנית גם במתקפה הנוכחית על איראן מתמיכה נרחבת מצד עיתונות מגויסת המשמשת שופר לתעמולה שלטונית בהתאם למדיניות של כלי תקשורת ממסדיים בבעלות פרטית ובבעלות המדינה. הגנה עקבית על עיתונאים ועובדי תקשורת נדרשת לעמוד על ההבנה כי טיווח של עיתונאים בכל מקום ומכל רקע לאומי פותח מרחב ולגיטימציה להתקפות נוספות על עיתונאים ועל חופש העיתונות.

נדרשת סולידריות חוצת גבולות עם עיתונאים ועיתונאיות ועובדי תקשורת עצמאיים ברחבי העולם, בהם פלסטינים ואיראנים, הנרדפים פעמים רבות בשל עבודה החושפת פשעים של משטרים אוליגרכיים דורסניים נגד אזרחים. זוהי העמדה הנדרשת גם מארגונים ישראליים של עיתונאים ועובדי תקשורת. אך אין די בגינוי תקריות חריגות ואף לא בגינוי קטגורי של פגיעה בעיתונאים. אין מקום ל"ניטרליות" ביחס למתקפות צבאיות קטסטרופליות הממיטות חורבן על אוכלוסיות אזרחיות ברחבי האזור וגם בישראל — כלל ארגוני העובדים והעובדות צריכים לפעול לחשיפת ההשלכות ההרסניות של המלחמה, לקריאת תיגר על המניעים העומדים ביסודה, ולעצירתה.