הממשלה משתמשת בהכרזתה על מצב חירום בעורף עם תחילת המלחמה הכוללת בה פתחה נגד איראן כדי לקדם דיכוי ברוטלי נגד הפלסטינים בגדה ובמזרח ירושלים — שעלה מדרגה בימים שמאז ה־13 ביוני.

במזרח ירושלים, המשטרה משתמשת בהרחבת סמכויותיה במסגרת ההכרזה על מצב החירום, ובערפל המלחמה עם איראן, להקמת מחסומים שחונקים קהילות ושכונות פלסטיניות שלמות, להוצאה לפועל של צווי הריסה באותן שכונות, וכן למעצרים ופשיטות שחלקן כבר גבו קורבנות בנפש.

במקביל, עם תחילת המתקפה באיראן הוטל בגדה המערבית סגר מלא על חלק מהערים ומחנות הפליטים. כוחות הכיבוש פתחו בגל מעצרים של עשרות פלסטינים ופלסטיניות. בימים הראשונים למלחמה עם איראן עצר הצבא לפחות 36 פלסטינים.ות מהגדה המערבית, בהם ילדים.

בבוקר יום ראשון, כוחות הכיבוש פשטו על העיירה עזון שממזרח לקלקיליה, בצפון הגדה המערבית, צרו על העיירה וערכו פשיטות על בתים. כמו כן, הם ביצעו מעצרים באזורים שונים בגדה, תוך סגירה של מרבית המחסומים בכניסות לערים ולעיירות. מחסומים הוצבו ביריחו, מחנה הפליטים ג׳נין, חברון, ועוד ערים בגדה, וגרמו לשיתוק של התנועה בין יישובים.

המעבר במחסומי קלנדיה ושועפאט מתעכב בצורה מתמשכת, בעוד שתושבי בית לחם ובית ג׳אלה מנותבים לדרך חלופית צרה וחסרת תשתית מתאימה, שאינה ערוכה לקליטת עומסי התחבורה שנוצרו.

"הם מענישים את כולם"

"עכשיו, כשיש מלחמה [עם איראן], רוצים שלפלסטינים יהיה פחות חופש תנועה", מסביר ג׳יהאד אבו־סניינה, תושב פלסטיני משכונת א־טור, במזרח ירושלים. בשיחה עמנו הוא מתייחס לפחד התושבות והתושבים מפני אלימות המשטרה ומג״ב: "אני יכול להגיד שאחותי הקטנה לא הולכת יותר לבית הספר מרוב שאין ביטחון. אבל אני לא חושב שאכפת להם ממנה. הם פשוט לא רוצים שהערבים יעשו משהו, מפחדים. בשביל זה הם עושים סגרים. סגרו את כל הערים בשטחים, ועכשיו מנסים גם במזרח ירושלים. סגרו כמה כבישים".

עם תחילת המתקפה באיראן, בחלקים רבים משכונת סילוואן במזרח ירושלים הוצבו בטונדות, שחוסמות את הכבישים למעבר רכבים ומקשים על תושבות.ים לצאת ללימודים ולעבודה. ג׳יהאד מתאר מצב דומה בשכונה שלו: "באזור שלי, בא־טור, שמו ממש באמצע הכביש מחסומי אבן". ביום שבת (14.6), המשטרה סגרה את הכניסות הראשיות לשכונה. רבים מהתושבים לא יכלו לצאת לעבודה בשאר חלקי העיר בגלל המחסום, ורכבי חירום כמו אמבולנסים לא יכולים להיכנס לתוך השכונה. המשטרה טוענת שכביכול היה דיווח שווא על נפילה מצד התושבים, וכאשר השוטרים הגיעו למקום נזרקו עליהם אבנים. אך המשטרה לא סיפקה לכך שום הוכחות והחליטה להטיל עונש קולקטיבי על יותר מ־24 אלף אנשים בשכונה. "לא משנה הסיבה, הם מענישים את כולם", מסביר ג׳יהאד.

ההגבלות החמורות על תנועה במזרח ירושלים קורות בהמשך למדיניות כפיית העוני של עיריית ירושלים על הקהילות הפלסטיניות בעיר וכחלק מהייבוש התקציבי של השירותים הציבוריים לכלל התושבים.

התושבים הפלסטינים מתמודדים עם המשך הריסות בתים, גם תחת הרקטות מאיראן, מחסור בתשתיות, ומחסור במקלטים ומרחבים מוגנים, וזאת בנוסף לסגירת בתי ספר של אונר״א על ידי כוחות הכיבוש. "אין לנו לאן ללכת... יש את המקלטים בבתי הספר — אבל הם לא נגישים לכולם", מספר ג׳יהאד, "לא אכפת להם אם נמות או לא. אם היה אכפת להם, הם היו בונים מקלטים, היו בונים בתי ספר של העירייה".

אלימות רצחנית

במהלך השבוע האחרון ביצעה המשטרה מספר פשיטות על שכונות במזרח ירושלים — בהן סילוואן, עיסאוויה, כפר עקב, א־טור, ואדי אל־ג׳וז וג׳בל מוכבר. הפשיטות כללו ירי של כדורי גומי וזריקת רימוני הלם ורימוני גז לעבר בתי תושבים. בכפר עקב נגרמה שריפה בגלל רימון הלם שנזרק לתוך בית בידי כוחות הכיבוש, ובעיסאוויה משפחה שלמה נפגעה מחנק כתוצאה מזריקת רימון גז לביתה.

פשיטות המשטרה על מחנה הפליטים קלנדיה ועל כפר עקב כללו גם בדיקות גופניות אלימות ובדיקות של טלפונים סלולריים של התושבות והתושבים.

אלימות המשטרה והצבא גובה גם קורבנות בנפש: לפנות בוקר ביום רביעי (18.6), הצבא ירה למוות במועתז אל־חג׳אג׳לה, צעיר פלסטיני, תושב אל־ולג׳ה. לפי גרסת הצבא, הוא נורה למוות לאחר ששלף סכין, אך על פי עדויות התושבים, חיילים שפשטו על הכפר תקפו גבר מבוגר שישב עם אחרים מחוץ לביתו, וכאשר אחיינו מועתז ניסה לסייע לו, הוא נורה ונהרג. גופתו עדיין מוחזקת בידי הצבא. האירוע התרחש על רקע פשיטות תדירות של כוחות צבא באל־ולג׳ה, שמתבצעות באלימות קשה, כולל פריצות לבתים בשעות הלילה והשפלת תושבים.

בא־טור, ביום שני (16.6) ירה צלף של משמר הגבול בשני פלסטינים כאשר אכלו פיצה ליד רכבם — איאס אבו־מפריח (בן 13) ובן דודו, עדי אבו־ג׳ומעה (בן 22). "עדי ואיאס נפצעו, הביס עוד בפיהם, הדם נזל על שאר האוכל, ואריזת הפיצה נותרה על הרכב", סיפר ראאד אבו־מפריח, אביו של הילד עדי. איאס נפצע בכתף מכדור מתפוצץ שגרם לריסוק בעצמות ולנזק לעצבים ולעורקים, מה שמצריך טיפול ממושך לשיקום הרקמות. עדי נפגע מכדור שחדר לבטנו וגרם לנזק חמור בכבד ובטחול. לאחר מכן, כוחות הכיבוש פשטו על בית החולים אל־מַקָאסֶד וסגרו את סביבתו, עצרו את האמבולנס שהעביר את איאס לבית החולים הדסה עין כרם, חקרו את אימו בשטח ורק אז איפשרו את ההעברה. בתוך כך נעצרו הוריהם של איאס ועדי בבית החולים והובלו לתחנת משטרת ס׳לאח א־דין, שם נחקרו במשך כארבע שעות.

לאחר פינוי בני הדודים לבית חולים פשטה המשטרה על זירת הירי, שברה חלונות של שני רכבים שבמקום ולקחה את רסיסי הכדור. למעשה, יש בכך העלמת ראיות.

"מאז תחילת המלחמה יש יותר ויותר דיכוי. החיים של הפלסטינים במדינה הזאת זולים", מספר לנו ג׳יהאד, "המנטליות של המתנחלים עכשיו בצבא: פשוט יורים והכול בסדר. אין שום שליטה על זה ואין שום עונש. אז מה אכפת להם? זה לא בן אדם בעיניים שלהם. אין מי שיעניש אותו, אז הוא עושה מה שבא לו".

הגבלות על מתפללים מוסלמים באל־אקצא, הגנה משטרתית לימין קיצוני יהודי

בצעד של פרובוקציה לאומנית ודתית המשטרה סגרה ביום שישי (13.6) את מסגד אל אקצא ואת כנסיית הקבר למתפללים. העובדה כי המשטרה איפשרה את כניסתם של מעל מאה אנשי ימין קיצוני יהודים לרחבת המסגדים מדגישה כי חסימתה בפני הפלסטינים לא נועדה לדאוג לשלום המתפללים עקב מטחי הרקטות, אלא לאכוף את משטר הכיבוש. ג׳יהאד מבהיר בשיחה איתנו את התמונה השלמה: "שלשום ניסיתי להיכנס לעיר העתיקה. סבתא שלי גרה שם. לא מכניסים לשם אף אחד, אני וחבר תייר יכולנו להיכנס רק כי סבתא שלי גרה שם. ראיתי משהו מדהים! אפילו בקורונה לא היה כך… כל החנויות סגורות, כל העסקים הקטנים שמסתמכים על אנשים מחוץ לעיר שיקנו מהם. זה מכעיס... לאל־אקצא לא מכניסים אף אחד".

הסגירה של אל־אקצא היא המשך לפרובוקציות הלאומניות של המשטרה ברמדאן האחרון. תושב פלסטיני נוסף מבית חנינא עימו שוחחנו סיפר: "כשהלכתי לעיר העתיקה, קשה ללכת להתפלל גם בגלל הפקקים, אבל המשטרה מקשה על המתפללים ללכת להתפלל. באה משטרה, מתאספת ליד המסגד ומציבה מחסומים. גם בעיר העתיקה וגם בבית חנינא ושכונות אחרות הם מנסים להפריע לתפילות של יום שישי".

לבנות מאבק נגד הסגר, הפשיטות והמלחמה

כל מפלגות הממסד הישראליות, כולל מה"אופוזיציה", נותנות גיבוי מלא לממשלת המוות ולמערכה הצבאית נגד איראן. לכן הממשלה מרגישה שיש לה כרגע מרחב לקדם הן את המלחמה הג׳נוסיידית בעזה, שעה שהיא מקבלת גם גיבוי מטראמפ לתוכנית הטרנספר, והן את הדיכוי הכבד בגדה ובמזרח ירושלים, באופן המזכיר את הדיכוי בחודשים הראשונים אחרי אוקטובר 2023.

אבל בשנה וחצי האחרונות ראינו את התושבות והתושבים הפלסטינים במזרח ירושלים וביישובים הסמוכים משיבים מאבק, כולל בצעדי שביתה שהטילו סנקציות על מעבידים ישראלים — דוגמת השביתה שהתארגנה בכפר עקב ובכפרים הסמוכים שבמסגרתה הושבתה חלקית התחבורה הציבורית ומערכת הבריאות בירושלים.

ארגוני עובדות ועובדים בישראל, ובראשם ההסתדרות, צריכים לעמוד בסולידריות עם העובדות והעובדים הפלסטינים ממזרח ירושלים ובגדה, ולנקוט עמדה ברורה המתנגדת להסלמה במתקפות של הכיבוש מאז תחילת המתקפה באיראן. ארגוני העובדים צריכים ליזום פעילויות מחאה והשבתה נגד כל פגיעה בזכויות, כולל של עובדות ועובדים החיים תחת כיבוש.

הפרנסה של אף עובד ועובדת ממזרח ירושלים לא צריכה להיפגע כי לא הצליחו להגיע לעבודה בגלל הצבת מחסומים וחסימות כבישים — בין אם מקום העבודה הוא עיריית ירושלים, או אחד מבתי החולים בעיר, או המגזר הפרטי. אבל ארגוני העובדים צריכים להיאבק גם נגד החסימות עצמן, שהן בגדר ענישה קולקטיבית, נגד הריסות בתים וסגירת בתי ספר ונגד המדיניות הרחבה של אפליה חמורה בתשתיות, כפיית עוני ודיכוי לאומי.

כמו כן, גם במזרח ירושלים יש להיאבק למען פריסה מיידית של מיגוניות בשכונות וביישובים השכנים לפי צורך וללא אפליה, כצעד חירום לקראת בניית מקלטים ציבוריים. בנוסף, מול ההתקפות על תושבים מצד כוחות הכיבוש, נחוץ להתארגן להגנה עצמית, באמצעות ועדות מאבק דמוקרטיות בקהילות.

ממשלת המוות הקפיטליסטית אחראית גם לעוני, להזנחה ולתנאי מחיה ירודים במערב ירושלים. כך גם עיריית ירושלים, המשתפת פעולה עם כוחות ימין מתנחלי, ולוקחת חלק ישיר בהריסות בתים של פלסטינים, תורמת את חלקה למדיניות כפיית העוני על כלל הקהילות, כולל במערב העיר.

האינטרס של עובדות ועובדים ותושבים ישראלים מהשורה בעיר הוא במאבק סולידרי נגד מדיניות העירייה ונגד סדר היום של ממשלת המוות הקפיטליסטית, לרבות התנגדות לכיבוש ולעוני. מתוך המאבק, נחוץ לקדם בניית חלופה פוליטית של שמאל סוציאליסטי, נגד שלטון ההון והכיבוש, בדמות מפלגות מאבק משני צידי הקו הירוק.