הפסקת האש במלחמת ישראל–איראן הביאה בתום 12 ימים, לעת עתה, לסיום מתקפת ההפצצות שהרגה מאות מתושבי ותושבות איראן ולסיום מתקפת־הנגד בה נהרגו במטחי טילים עשרות תושבים ותושבות באופן חוצה לאומים במדינת ישראל. בשעות טרם כניסתה לתוקף של הפסקת האש נהרגו עוד רבים בהפצצות באיראן, ועוד ארבעה נהרגו מפגיעת טיל בבניין מגורים בבאר שבע. גם מצב החירום שסייע בידי שני המשטרים במקביל לחתוך זמנית התפתחות של תנועות מחאה נגדם הוסר בינתיים. אך מלחמת ההשמדה של מדינת ישראל ברצועת עזה נמשכת בעצימות גבוהה, ורומסת גם את גורל החטופים. בתוך כך, טראמפ וגם נתניהו חוגגים בהיבריס תמונת ניצחון צבאית על המשטר בטהראן.

בכינוס הפסגה של נאט״ו בהאג התקבל טראמפ בפרץ חנופה שהולם למידות הנרקיסיזם המנופח שלו. מזכ״ל נאט״ו מארק רוטה, לשעבר ר״מ הולנד, הכריז עוד טרם הפסקת האש כי לדעתו ההפצצות האמריקאיות באיראן ב־22.6 לא הפרו את החוק הבינלאומי — מה שממילא מעולם לא עצר תוקפנות צבאית מצד וושינגטון — ובמהלך הכינוס אף כינה את טראמפ "אבאל׳ה", כשהחניף לנשיא ארה״ב ששיבח את עצמו על ההתערבות בעימות בין שני המשטרים באזור שהמשיל לקטטה בין ילדים.

"השוטר של העולם"

נשיא ארה״ב, שהפופוליזם הימני שהוא מייצג כלל פיזור הבטחות לסיום מלחמות, הספיק בינתיים להיכשל בניסיון לכפות הפסקת אש מהירה באוקראינה, ונגרר למהלכי הפצצות ראוותניים בתימן ובאיראן. למרות אופיו הגחמני, טראמפ חותר ביסודו של דבר לאכוף מחדש דינמיקה "חד־קוטבית" ביחסים הבינלאומיים, וההפצצה באיראן נועדה לשדר מי "בעל הבית" במזרח התיכון ובמערכת העולמית. חזרה, לכאורה, לתפקיד "השוטר של העולם". זאת תוך חיזוק והסתמכות על מכונת המלחמה של הקפיטליזם הישראלי כדי לחולל תזוזה מהותית במאזן הכוחות האזורי נגד האינטרסים של ברית "ציר ההתנגדות" בהובלת טהראן, כמו גם האינטרסים של הגוש האימפריאליסטי של סין–רוסיה.

מוסקווה ובייג׳ינג לא יכלו להרשות לעצמן כל קריאת תיגר רצינית על וושינגטון כדי להגן על האינטרסים שלהן בשרידות המשטר בטהראן. תרחיש של "התלכדות הזירות" העולמיות לא עמד על הפרק. שלא במקרה, בהסכם האסטרטגי שנחתם בין מוסקווה לטהראן בתחילת השנה לא נכלל סעיף הגנה הדדית נוסח זה שנכלל בהסכם מקביל עם צפון־קוריאה. פוטין אף התייחס במבוכה להיעדר הסיוע הצבאי לטהראן, המספקת כטב״מים למתקפה הרוסית באוקראינה, והתפתל ביצירתיות כי מוסקווה נדרשת לניטרליות נוכח קיומו של מיעוט גדול של דוברי רוסית במדינת ישראל. מוקדם יותר טענו בממשל הרוסי כי קיבלו הבטחה ישראלית שתחנת הכוח הגרעינית בבושהר, שנבנתה בהשקעה רוסית ונמצאת תחת פיתוח רוסי, לא תופצץ — פיצוץ כזה מסוגל לגרום לאסון אזורי נוסח צ׳רנוביל. בכינוס בסין של 'ארגון שאנגחאי לשיתוף פעולה' (SCO) שנערך למחרת כינוס נאט״ו השתתפו גם שרי ההגנה של רוסיה ואיראן, אך ללא הכרזות דרמטיות, שעה שבייג׳ינג מנווטת בעמדה מוחלשת ומעדיפה להימנע מהסלמה מחודשת במתחים מול וושינגטון.

למרות כל זאת, האימפריאליזם האמריקאי, חרף היותו הכוח הכלכלי והצבאי החזק בעולם, נמצא בעמדה מוחלשת מהותית בהשוואה לתחילת המאה, ואף ללא יכולת ממשית להוציא לפועל ולתחזק פוליטית וכלכלית כיבושים צבאיים מתמשכים נוסח אפגניסטן ועיראק. גם אם הפגנת העוצמה הצבאית בעימות באיראן מחזקת תקווה של שליטי אירופה לרתום מחדש מחויבות אמריקאית להרתעת האימפריאליזם הרוסי ובעלי בריתו, ההכרזה על העלאת ההוצאה הצבאית באירופה במסגרת המתחים הבין־אימפריאליסטיים מול מוסקווה, נועדה לצמצם תלות באימפריאליזם האמריקאי.

טראמפ, שזעם על עליית מחירי הנפט בתגובה להסלמה הצבאית במזה״ת, הכריז להפתעת גורמים בממשלו עם הפסקת האש, ברשת החברתית שבשליטתו, כי "סין יכולה כעת להמשיך לרכוש נפט מאיראן" — מה שעולה בקנה אחד עם ההפוגה במלחמת הסחר מול האימפריאליזם הסיני, כחלק מנטייה לתמרונים בזיגזג בניסיון למתן את הזעזועים שמחוללת מדיניותו בכלכלה האמריקאית והעולמית.

המשטר בטהראן ותוכנית הגרעין

המשטר בטהראן, ללא גב ממשי ממעצמות עולמיות וללא יכולת תגובה אפקטיבית צבאית מבעלות בריתו המוחלשות צבאית באזור, חשף חולשה מהותית כשהשליך לפח את כל איומיו בפעולות תגמול חריפות. גם החלטה סמלית של הפרלמנט האיראני על סגירת מיצר הורמוז לא מומשה, כפי הנראה מחשש מהשלכות מסבכות, עד כדי משבר קיומי של המשטר. תחת זאת, באופן חצי־גלוי, תואמה תקיפת סרק של בסיס ארה״ב בקטר כדי לספק צידוק פוליטי מינימלי להסכמה להפסקת אש. המסרים מהמשטר היו סותרים לאורך 12 ימי ההפצצות, אך כללו הצגת נכונות לחידוש מו״מ בתנאי הפסקת אש.

עם זאת, וחרף הדיווחים על חידוש מו״מ בין וושינגטון לטהראן בשבוע הבא — על הסדר סחטנות שטראמפ מכנה "שלום" — ורטוריקה של הנשיא פזשכיאן ששבה כעת לשים דגש על דיפלומטיה, השליט ח׳אמנאי שיגר ממקום מחבואו נאום ניצחון וטען כי ארה״ב היא זו שספגה מהלומה. זהו ניסיון נואש לעיצוב דעת־הקהל מבית באופן המטשטש את הפגיעה המהותית בשלב זה בנכסים וביכולות של המשטר. זאת אף שמטחי הטילים במתקפת־הנגד, למרות אפקטיביות צבאית מוגבלת, הצליחו לפרוץ את מערך ההגנה האווירית מהמשוכללים בעולם והמחישו כוח הרס במרכזי ערים במדינת ישראל שעלה בהכללה על מטחים ארוכי טווח בשלבים מוקדמים יותר מחזבאללה ומהחות׳ים. ואף שמבחינת המשטר האיראני, עצם ההישרדות הפוליטית יכולה להיחשב לניצחון יחסי, לשם שיקום יכולות והיערכות מחודשת. הפרלמנט האיראני החליט להשעות שת״פ עם סבא״א, נוכח העובדה שאיראן הותקפה בידי שתי מעצמות גרעין, למעשה בהסכמה שבשתיקה מצד סבא״א. האגף במשטר האיראני השואף לגרעין צבאי כאמצעי הגנה אסטרטגי מפני תוקפנות, שכבר ראה תמרורי אזהרה בעיראק, בלוב ובסוריה, קיבל במתקפה על איראן אישוש חריף נוסף להנחת היסוד שלו כי רק נשק גרעיני יוכל להרתיע תוקפנות צבאית.

טראמפ ונתניהו מתרברבים שהשמידו לחלוטין את תוכנית הגרעין האיראנית. טראמפ אף השווה את המתקפה האמריקאית להטלת פצצות האטום על הירושימה ונגסאקי ב־1945, "זה היה בעצם אותו הדבר… זה סיים את המלחמה". הדיווחים אודות ממדי הנזק בשלב זה עדיין סותרים מהותית זה את זה. כך, בעוד שהערכת מצב ראשונית של סוכנות ביון ההגנה (DIA) של הממשל בארה״ב העלתה שההפצצות האמריקאיות בשלושת אתרי הגרעין גרמו נזק תשתיתי שהמשטר בטהראן עשוי להתגבר עליו בתוך חודשים ספורים, סוכנות הביון המרכזית (CIA) יצאה בהצהרה כי בידה ראיות, שטרם פורסמו, ל"נזק חמור". סביר להניח שהשימוש חסר־התקדים בפצצות חודרות בונקרים מסיביות (MOP), החימוש הקונבנציונלי העוצמתי ביותר כיום, גרם לנזקים לא מבוטלים, והתמונה עשויה להתבהר בהמשך. אך ניכר שהטענה להשמדה מוחלטת היא הפרזה לצורך תעמולתי, בעוד שגם במשטר הישראלי מבינים שתוצאות ההפצצות הישראליות והאמריקאיות, לרבות ההתנקשויות בקאדר המדעי, לא גרמו למצב בלתי הפיך.

נראה שעיקר מצבור האורניום המועשר באיראן הוסלק ולא נפגע במתקפה. המשטר בטהראן גם לא עשה בינתיים ויתורים ברמת התחייבויות, אפילו רטוריות מרומזות, להימנע מהמשך העשרה. מעצמת הגרעין השכנה מדרום־מזרח, פקיסטן, שהביעה תמיכה במשטר האיראני וגינתה רטורית את ההפצצה האמריקאית — פחות מיממה לאחר שהכריזה שתמליץ על טראמפ לקבלת פרס נובל לשלום בשל התערבותו כביכול להפחתת ההסלמה הצבאית מול מעצמת הגרעין היריבה הודו — אומנם תלויה בכבדות באימפריאליזם האמריקאי, אך עשויה לשמש מקור למרכיבים בתוכנית הגרעין האיראנית, כפי שנטען בחלק מהפרסומים שעשתה בעבר.

שר המלחמה ישראל כ״ץ הנחה את הצבא הישראלי לגבש "תוכנית אכיפה" נגד פרויקט הגרעין ופרויקט ייצור הטילים באיראן, ואיים כי "מבצע עם כלביא היה רק הפרומו למדיניות ישראלית חדשה — אחרי 7 באוקטובר החסינות נגמרה". בהתאם להתפתחויות בשבועות ובחודשים הקרובים, ממשלת נתניהו עשויה להחליט עוד להתנקש בח׳אמינאי. אך מעבר לכך, בתגובה לפעולות שיקום בתוכנית הגרעין, או לכל הפחות על בסיס טענה לפעולות כאלו, לא מן הנמנע שצמרת המשטר הישראלי, בקואליציית השלטון הנוכחית ובקונסטלציה אחרת בעתיד, תצא לעוד "סבבים" של הפצצות באיראן, תוך נכונות "לספוג" פעולות תגמול — כלומר, מהמושבים הנוחים במקלט האטומי לקבל דיווחים על הרוגים ופצועים בקרב המעמד העובד במדינת ישראל מכל הלאומים. זאת בנוסף להמשך התפתחות עימות השלוחים בין המשטרים והמשך "מלחמה קרה" של שיבושים והתנקשויות. עימות ישראל–איראן, אחרי שלב של התנגשות שיא, אינו מסוגל להתייצב יסודית נוכח שאיפות הדומיננטיות האזורית של שני המשטרים.

"שינוי משטר"

ממשלות ישראל וארה״ב שיחקו עם הרעיון של "שינוי משטר" באיראן. היה ברור מבחינתן שחרף עליונות צבאית, אין להן יכולת מעשית בטווח זמן קצר לכפות "מלמעלה" החלפת משטר באמצעות מערכה של הפצצות אוויריות, וכוחות קומנדו זעירים, וללא כוח פוליטי מאורגן מקומי המשתף פעולה איתם. אך ניכרה חתירה מודעת, ובמיוחד מצד ממשלת ישראל, לקידום וקטור של ערעור ו"שינוי משטר", הן ברמה הרטורית, עם הפנייה הפופוליסטית הצבועה אל ההמונים המופצצים באיראן, והן בבחירת חלק מ"בנק המטרות" — דוגמת הפצצת בניין רשות השידור האיראנית או תקיפת מטה מיליציית הבסיג׳ (בריונים נאמני משטר). נראה שההיגיון הפוליטי הוא שתמונות ההשפלה של המשטר בטהראן יתדלקו מתחים פנימיים בשורות המשטר, יקלו על כוחות שעשויים להתקומם נגדו, וירכשו אהדה למתקפה הישראלית ככוח משחרר כביכול. אך חלק הארי של ההמונים באיראן, השואפים לשחרור דמוקרטי וחברתי, רואים מבעד לתעמולה המניפולטיבית של מעצמות הגרעין המעוניינות במשטר שיתיישר עם האינטרסים האזוריים שלהן, בדומה לדיקטטורה הישנה של השאה מוחמד רזא פהלווי, שהייתה בעלת ברית מרכזית של הקפיטליזם הישראלי.

קרב ירושה אומנם כבר החל על תפקיד "המנהיג העליון" ונראה שעם הפסקת האש מתחדש מאבק כוחות בין האגפים השונים במשטר על חישוב מסלול אסטרטגי מחדש לייצוב המשטר כעת. בעוד האגף שעשוי להעדיף גמישות דיפלומטית לא יוכל להסתמך על ברית עם האימפריאליזם האמריקאי, בו־זמנית, האגף הניצי יחתור לקדם שיקום יכולות צבאיות ואף פעולות תגמול.

יורש העצר הגולה של המונרכיה הדיקטטורית של השאה, רזא פהלווי הבן, קרא מייד עם הפסקת האש לממשל טראמפ להכיר בכך שדרוש "שינוי משטר", ועוד טרם ההפצצה האמריקאית הכריז כי "הרפובליקה האסלאמית הגיעה לקיצה". במקביל, 'המועצה הלאומית להתנגדות באיראן' שמושבה בצרפת — ארגון חזית של המיליציה מוג׳אהדין ח׳לק, פלג זעיר־בורגני של אסלאם פוליטי ליברלי המחשיב עצמו שמאלי, שהתנגד למשטר השאה ומקיים לכאורה קשרים עם המוסד וה־CIA — לא גינתה את המתקפה הצבאית על איראן. היא קראה עם הפסקת האש ל"שינוי משטר", אך כביכול בידי העם באיראן על בסיס מצע דמוקרטי ושלילת גרעין. מנגד, ארגוני עובדים עצמאיים באיראן עצמה, המתמודדים עם דיכוי מצד המשטר, יצאו באופן ברור נגד ההפצצות: "לנו, ארגונים עובדים עצמאיים וארגוני שטח באיראן, אין אשליות שארה״ב או ישראל מתכוונות להביא לנו חירות, שוויון או צדק, בדיוק כפי שאין לנו אשליות לגבי טיבה הדכאני, ההתערבותי, מחרחר־המלחמה, ודורס העובדים של 'הרפובליקה האסלאמית'".

"ארה״ב תציל את נתניהו"

זמן קצר לפני המתקפה הישראלית באיראן גברו המתחים בין הבית הלבן לממשלת נתניהו, שנתפסה כגורם שאינו ממושמע מספיק לצורכי העסקים והאינטרסים הגיאו־פוליטיים של האימפריאליזם האמריקאי, ובאפריל טראמפ אף התערב כדי לעכב את תוכנית ההפצצה הישראלית. אך זו התגלתה לבסוף כ"חלקה" יותר מכפי שחששו בוושינגטון, מה שהוביל להכרעת הוויכוח בממשל טראמפ ולהיענות ללחץ הישראלי לעבור מחימוש מסיבי של הצבא הישראלי והזזת כוחות באזור, להתערבות צבאית ישירה מהאוויר ומהים. האופוריה בממשלת נתניהו ספגה חבטה קלה כשטראמפ נזף פומבית בניסיון לעוד הפצצת ראווה לאחר שהפסקת האש הייתה אמורה להיכנס לתוקף. אך ה"קיסר" בבית הלבן, שנראה שפתח במתקפה בהחלטת יחיד, וללא אישור הקונגרס — בהתאם לתזוזה סמכותנית של הנשיאות בארה״ב לעבר בונפרטיזם פרלמנטרי — ידע לתגמל את הצייתנות עם יציאה פומבית נגד מערכת המשפט הישראלית וקריאה לבטל את משפט נתניהו, בהתבטאות: "הייתה זו ארה״ב שהצילה את ישראל, ועכשיו תהיה זו ארה״ב שתציל את ביבי נתניהו"!

נתניהו זכה במהלך המתקפה על איראן לתמיכה מקיר לקיר מה"אופוזיציה" הממסדית בישראל ובקרב המעמד השליט הישראלי בכלל, בשיתוף פעולה מוחלט מצד הנהגת ההסתדרות הכללית. כעת הוא שוקל לקיים בחירות בזק אף שהשפעת תעמולת הניצחון על מצבו בסקרים מוגבלת, ולקואליציית השלטון בראשותו אין ומעולם לא הייתה תמיכת רוב ישירה בדעת־הקהל בישראל. למעשה, רוב ברור של 52% תומך גם כעת בהסתלקותו מתפקיד רה״מ. תרחיש מלחמה עם איראן, שיצא לדרך ברמת היערכות מעשית מלאה עוד בנובמבר, טרם כניסת טראמפ לבית הלבן, היה לכאורה חבל ההצלה הפוליטי היחידי שעוד נותר עבור נתניהו. אך אף שהישרדותו הפוליטית הייתה ודאי גורם מסוים בדינמיקה, בכל זאת, מלחמת ישראל–איראן לא הייתה ברמת המהות "מלחמת שלום נתניהו". התמיכה הנרחבת בקרב יריביו במעמד השליט הישראלי מדגישה זאת.

המשטר הישראלי נחוש למנוע נשק גרעיני מכל משטר אחר באזור. נתניהו היה מזה עשורים סמן פוליטי של שאיפה למחיקת תוכנית הגרעין האיראנית, אך בפעם האחרונה שניסה להתניע מעשית מהלך של מתקפה במספר הזדמנויות ב־2010–2012, בשת״פ עם שר הביטחון דאז אהוד ברק, הוא היה מבודד בצמרת המשטר הישראלי והמהלך נחסם. אך מתקפת הפתע של חמאס ב־7 באוקטובר 23' נתפסה לא רק בממשלת ה"ימין על מלא" של נתניהו אלא בקרב המעמד השליט הישראלי ככלל כהזדמנות פז להפגנת עוצמה צבאית מרוכזת בהיקף חסר־תקדים לביצור הקפיטליזם הישראלי ומשטר הכיבוש שהוא משליט על הפלסטינים, דרך הנחלת מפלה עקובה מדם לעם הפלסטיני, כמו גם, כאמור, הנחלת תבוסה ברמה האזורית ל"ציר ההתנגדות" ולטהראן. העלייה למתקפה אסטרטגית מול טהראן שימשה בפרט כדי לשגר מסר שמעצמת הגרעין היחידה באזור יכולה לשמש קבלן גם עבור האינטרסים של המעצמות האימפריאליסטיות המערביות, וגם בסופו של דבר, עבור האינטרסים של המשטרים הערביים באזור — אף שפומבית אלה נדחקו לפרסם גינויים חריפים למתקפה הישראלית, מחשש מסחרור צבאי עם השלכות מטלטלות.

טראמפ חותר: נורמליזציה, טיהור אתני וגם סיפוח

כעת, שליח טראמפ למזה״ת, טייקון הנדל״ן סטיב ויטקוף, טען בעקבות הפסקת האש הישראלית–איראנית כי מדינות ערביות ומוסלמיות נוספות יכריזו בקרוב על נרמול יחסים עם מדינת ישראל. למעשה, הוא רומז לניסיון לממש את תרחיש מצנח הזהב האסטרטגי עליו חלמו במעמד השליט הישראלי — יציאה ממשבר המלחמה הכולל, לרבות סיום עיקר המתקפה ברצועת עזה, דרך חזרה לתהליך ה"נורמליזציה" הישראלית–ערבית, שמתקפת חמאס ב־7 באוקטובר חתרה לסכל.

לפי דיווחים ראשונים, נתניהו הסכים בשיחת טלפון "אופורית" עם טראמפ על חתירה לעסקה אזורית שתכלול את הפרמטרים הבאים: סיום המערכה הצבאית בעזה בתוך שבועיים וכניסת כוח כיבוש של מצרים, האמירויות, ושתי מדינות נוספות, לשליטה ברצועת עזה, תוך הגליית הנהגת חמאס ושחרור החטופים; הסדרת הגירה יוצאת "וולונטרית" מעזה; הצטרפות סעודיה, משטר א־שרע בסוריה, ומדינות ערביות ומוסלמיות נוספות דוגמת אינדונזיה לנורמליזציה דרך "הסכמי אברהם"; ממשלת ישראל תשלם מס־שפתיים, כפי שנתניהו עשה בעבר, לגבי "פתרון עתידי" של "שתי מדינות", בכפוף כביכול לשינויים ברשות הפלסטינית; וממשלת ארה״ב תכיר ב"החלת ריבונות" רשמית של מדינת ישראל על חלקים מהגדה המערבית. כלומר, גם סיפוח, גם טיהור אתני וגם נורמליזציה של הכיבוש והדיכוי הברוטלי של הפלסטינים.

לפחות חלק מהימין הקיצוני בממשלת הקואליציה של נתניהו, השואף לביסוס מהלכי טיהור אתני וקולוניזציה מחודשת ברצועת עזה, לא ימהר לשתף פעולה עם ויתורים פוליטיים במסגרת עסקאות פוטנציאליות שעל הפרק. וממילא, מדובר בקואליציה שלטונית לא פופולרית שהחלה כבר את הספירה לאחור, ומול לחצים להקמת ועדת חקירה ולהתפטרות. אך גם אם נתניהו ישיג "רשת ביטחון" פרלמנטרית מיריביו־ידידיו מה"אופוזיציה" הממסדית, התוכנית הפרובוקטיבית של טראמפ תתדלק עוד זעם המוני על התפקיד של האימפריאליזם האמריקאי באזור ועל הכיבוש הישראלי.

הזעם ההמוני באזור על פשעי רצח־עם ושלל זוועות המונים ברצועת עזה היה מחסום מרכזי עבור המונרכיה הסעודית מאז ה־7 באוקטובר להתקדם לברית פומבית עם הקפיטליזם הישראלי. אף שהיקף הפגנות הסולידריות במזרח התיכון, תחת תנאי דיכוי כבדים — למעט בעצרות המסיביות שאירגן הממשל החות׳י בתימן — היה מוגבל יחסית בהשוואה למשל למרוקו ולמוקדים נוספים ברחבי העולם, השליטים באזור חוששים מהפוטנציאל של תרגום הזעם ההמוני העמוק ביחס לעזה ולגבי המצב הכלכלי והדיכוי הפוליטי תחת משטריהם לכדי התפרצות המונית נרחבת.

ניסיון לפרוץ מחדש דרך לתהליך הנורמליזציה ייתקל במכשולים פוליטיים ועשוי לתרום להאצת התפרצות של הפגנות המוניות. האם בן־סלמאן יהמר על עסקה דווקא מול הממשלה שמזוהה עם הזוועות בעזה, בחודשים האחרונים לקיומה? האם המשטר הבלתי יציב של א־שרע יכול להרשות לעצמו נורמליזציה, ובפרט שתשאיר את הגולן בשליטת מדינת ישראל? האם הממשל באינדונזיה, המתמודד ממילא מול תסיסה המונית כיום, יוכל להכיל את הזעם על משת״פיות גלויה עם הכיבוש הישראלי? האם חמאס — שלפי הערכות הצבא הישראלי מחזיק בעוד כ־26 אלף לוחמים ברצועת עזה, גם לאחר כ־21 חודשים של מרחץ דמים היסטורי, ומובן שלא יסכים להתפרק מנשקו — יסכים להגליית מנהיגים, לוויתור על הממשל האזרחי ברצועה, וישתף פעולה בהכנעה עם ההסדר החדש של הכיבוש? מעבר לכך, סביר שגם פלגים אחרים בעזה ינסו במוקדם או במאוחר לספק ביטוי לתסכול ההמוני מהשלטת צורות חדשות של כיבוש, ולקרוא תיגר על הדריסה השיטתית הרצחנית של השאיפות של מיליוני פלסטינים לשחרור לאומי וחברתי ולקיום בכבוד.

כמו שש פצצות אטום על עזה

מעשי הטבח ברצועת עזה שבו והתגברו במהלך מלחמת ישראל–איראן. המעצמה הכובשת המנהלת מלחמת השמדה הטילה עד כה מעל 100 אלף טון חומר נפץ על ראשי האוכלוסייה הנצורה והמורעבת — במצטבר עוצמת פיצוצים השקולה לשש פעמים פצצת האטום שהטילה האימפריאליזם האמריקאי על אוכלוסיית הירושימה ב־1945. בעזה, 2,200 משפחות נמחקו, ומניין הנספים הרשמי השמרני עומד על 55 אלף תושבות ותושבים, כשאלפים עוד קבורים מתחת להריסות וקברי המונים נוספים עלולים עוד להתגלות. בין הנספים, מעל 17 אלף מתחת לגיל 18, וכ־9,100 נשים. מחקרים שונים העלו שמספר הנספים הכולל נע בפועל סביב 100,000, ואף הרבה מעבר לכך.

באופן ציני לחלוטין, המעמד השליט הישראלי שילהב בשיטתיות אפקטיבית פחדים קיומיים בקרב האוכלוסייה היהודית בישראל כדי לגייס תמיכה למערכה הצבאית העקובה מדם ברמה המקומית והאזורית, ובפרט ביחס להפצצות באיראן, שזכו לתמיכת כ־82% בקרב האוכלוסייה היהודית, וזאת לעומת כ־11% בהתאמה בקרב ערבים־פלסטינים תושבי מדינת ישראל. 73% באוכלוסייה היהודית, ואף 51% בקרב המחשיבים עצמם 'שמאל', סברו שהצבא הישראלי צריך לא להתחשב, או כמעט שלא, בסבל האוכלוסייה האזרחית באיראן — שיעורים גרועים יותר אפילו מאשר ביחס הציבורי העיוור, השוביניסטי, שטיפח הממסד הישראלי כלפי מצב האוכלוסייה בעזה. עם זאת, רוב ברור בציבור הכללי בישראל — 62% בסקר לאחר הפסקת האש בעימות ישראל–איראן — ובאוכלוסייה היהודית בפרט, תומך בחודשים האחרונים בסיום המתקפה הצבאית בעזה. כלומר, תעמולת החתירה ל"ניצחון מוחלט" של נתניהו כושלת. אך הפחד מפני המשטר באיראן נותר גבוה — 55% בציבור הכללי טענו כי הם "חוששים" לאחר הפסקת האש.

העובדה שגם אם המשטר בטהראן ישיג פצצת גרעין הוא יירתע מהשמדה הדדית, כמו גם מההשלכות הפוליטיות של פגיעה נרחבת בפלסטינים, והשפעות אזוריות של קרינה, אומנם אינה מוציאה מכלל חשבון מקרי קיצון, כפי שלא ניתן לשלול את האפשרות שהקפיטליזם הישראלי בתנאי משבר קיצוני בעתיד ייזום בעצמו שימוש בנשק גרעיני. הרטוריקה הריאקציונית של המשטר האיראני מסייעת פוליטית כשלעצמה בידי המשטר הישראלי בתחזוקת פחד קיומי המוני, המוזן גם בהשפעת האפקט התודעתי של ההרס וההרג שגרמו מטחי הטילים. הפחד הקיומי הזה כובל את חלק הארי של המעמד העובד והעניים במדינת ישראל, בעיקר באוכלוסייה היהודית, להיגררות לתמיכה במלחמות ובמדיניות הרסנית שנועדה לממש תוכנית פוליטית של מחנה כזה או אחר של ההון הישראלי ומעצמות אימפריאליסטיות עולמיות.

כביטוי לתחושת חוסר־אונים המונית ומבוי־סתום במאבק ברחבי האזור והעולם נוכח הזוועות המפלצתיות שמחוללת באופן מתמשך מכונת המלחמה הישראלית בחסות וושינגטון, עלו גם קולות של שמחה לאיד על מטחי הטילים האיראניים. אך משפחות עובדות נפגעו באופן חוצה־לאומים, גם אם כשבריר לעומת ממדי הזוועות שמחולל הקפיטליזם הישראלי כלפי פלסטינים ובאזור. מנקודת המבט של בניית מאבק התואם את האינטרסים של כלל המעמד העובד וההמונים המדוכאים באזור בפתרון שורשי לזוועות מלחמת ההשמדה בעזה והמלחמה האזורית, תהיה זו אשליה להניח שלמטחי הטילים של הצבא האיראני לעבר ריכוזי אוכלוסייה — חרף העובדה שמטרות צבאיות מוטמעות בקרב אזרחים — היה תפקיד פרוגרסיבי.

יתרה מכך, גם כוח הרס רב יותר, כפי שהעריכו תחילה בממשלת ישראל שיופעל, לא היה מסוגל כשלעצמו לגרום למיליוני ישראלים "להתפכח" יסודית ביחס לתעמולה אודות מטרות המלחמה. תסכול המוני עשוי להיות מנוצל ומנותב גם בידי כוחות ימין קשה וימין קיצוני לצורך "פתרון צבאי" מרחיק לכת עוד יותר, עם השלכות קטסטרופליות עוד יותר. נתניהו למשל טען כי הפגיעה במבני מגורים רק ממחישה עד כמה אותו משטר יהיה מסוכן אם יחזיק בנשק גרעיני, שכביכול היה על סף פריצה אליו — הוא כמובן לא מחיל את אותו ההיגיון על מעצמת הגרעין הישראלית שהפצצת מבני מגורים באיראן הייתה רק פסיק משובלי החורבן והשכול שהיא זרעה ברחבי האזור.

גם כאשר נשחקת הסבלנות והתמיכה למלחמה מתמשכת, תהליך הסקת מסקנות המוניות, במיוחד בהיעדר כוחות של שמאל מעמדי סוציאליסטי כנקודת ייחוס המונית, בהכרח מושפע מלחצים מבלבלים, רצוף סתירות, ומתפתח בצורות שונות בקרב חלקים שונים באוכלוסייה בהשפעת שורה של גורמים מורכבים. אין במציאות כל מנגנון אוטומטי שדוחף מסקנות שמאלה מול מדיניות של המעמד השליט שגוררת קטסטרופה עבור ההמונים, כפי שהדגיש הניצול המניפולטיבי של ההלם ההמוני ממתקפת חמאס ב־7 באוקטובר, שכללה פעולות ריאקציוניות נוראיות של טבח באזרחים. גם כעת, חרף התנגדות ציבורית ישראלית להמשך המתקפה בעזה, במרבית המקרים אין מדובר בהתנגדות לעצם המתקפה מתחילתה.

מאבק לסיום מרחץ הדמים ולחסימת חזון הבלהות של טראמפ ונתניהו

מול התוקפנות הצבאית הברוטלית של הקפיטליזם הישראלי יש בלי ספק זכות לפעולות הגנה עצמית, לרבות צבאית. אך ביסודו של דבר, המפתח מבחינת פרספקטיבות לבלימת מכונת המלחמה של הקפיטליזם הישראלי, לסגירת שערי הגיהינום, הוא בבניית מאבק שיטתי המסתמך על התארגנות ופעולה עצמאית של המעמד העובד ושל הקהילות המדוכאות בחתירה לשינוי מאזן הכוחות מול כלל המעמדות השליטים המתדלקים את הזוועות באזור.

נחוץ לחבר את ההפגנות ושאר צעדי המאבק לסדר־יום של מאבק רחב ומוכלל נגד מלחמת ההשמדה והכיבוש, נגד טראמפ והאימפריאליזם האמריקאי, נגד מדיניות צנע בשירות המיליארדרים, נגד ממשלות ותאגידי ענק המנציחים ניצול ועוני — ולעקירת גורמי השורש למאבקי הכוחות האזוריים והעולמיים בין מעצמות קפיטליסטיות יריבות המשסות את ההמונים העובדים והעניים זה בזה, ובפרט נגד משטרים קפיטליסטיים המושתתים על דיכוי, שיעבוד ואי־שוויון. הרחבת סדר־היום של ההפגנות תוכל לסייע גם להרחיב את שורותיהן, וגם לסמן צורך בהתארגנות פוליטית עצמאית מול מפלגות הממסד. מול משבר קפיטליסטי מערכתי המעצים בעידן הזה מרוץ חימוש, מלחמות וזוועות המונים, נדרשת חלופה של מאבק חוצה־גבולות לשינוי סוציאליסטי מהפכני.

טראמפ ונתניהו מבקשים, כביכול, לעבור בקרוב משפה של הפצצות לשפה דיפלומטית תחת איום בהפצצות — "שלום מתוך עוצמה". החזון שלהם ל"שלום" באזור מכוון לדיסטופיה של עוני, דיכוי, כיבוש, ובהכרח גם התפרצות חוזרת של שפיכות דמים אינסופית. בעוד טראמפ מבקש, לצורך תפירת עסקאות עם משטרים באזור, להחזיר מס־שפתיים חלול וקריקטורי מאי־פעם של "שתי מדינות" לסדר־היום, אין שום קונסטלציה שבה השאיפות של מיליוני פלסטינים למדינה לאומית עצמאית של ממש, לחיי רווחה ולסיום מוחלט של הדיכוי והעקירה, לרבות מצוקת הפליטים הפלסטינים, יוכלו לקבל מענה בצל הקפיטליזם הישראלי והתערבות האימפריאליזם האמריקאי באזור. אין היתכנות לשלום אזורי ללא שחרור מלא ושוויון לפלסטינים, וללא הפלת כל משטרי הדיכוי האוליגרכיים ברחבי האזור, לרבות המשטר הישראלי ומקבילו בטהראן, דרך מאבקי איתנים המוניים באזור שידע במאה הזאת כמה מההתקוממויות המהפכניות הגדולות בעולם.

שמאל מעמדי סוציאליסטי מדגיש את הצורך במאבק על חלופה של ממשלות דמוקרטיות, סוציאליסטיות המושתתות על מאבק חוצה־קהילות של ציבור העובדות והעובדים, בחתירה לרתימת המשאבים העצומים באזור על בסיס בעלות ציבורית ותכנון דמוקרטי להבטחת חיי רווחה שוויוניים לכול, והבטחת סוף לכל האפליות וזכויות שוות לכל האומות, במסגרת שיתוף־פעולה אזורי, לרבות כינון קונפדרציה סוציאליסטית על בסיס וולונטרי ושוויוני.

בימי ההתנגשות הצבאית בין ישראל ואיראן, רבבות השתתפו בהפגנות במוקדים שונים ברחבי העולם נגד מלחמת ההשמדה בעזה והתוקפנות הצבאית של וושינגטון והקפיטליזם הישראלי. במקביל, בארה״ב התקיים גל ההפגנות של מיליונים, עם ההתגייסות הגדולה ביותר עד כה נגד ממשל טראמפ, תחת הכותרת "בלי מלכים". בניית הפגנות הסולידריות ברמה הבינלאומית, כמו גם צעדים של העבודה המאורגנת לבלימת משלוחי נשק — דוגמת התערבות עובדי הנמל במרסיי נגד משלוח ציוד צבאי — ולנקיטת סנקציות נגד הון ישראלי ונגד ממשלות ותאגידים התומכים בפועל במערכה הצבאית, הם חלק מהכיוון הנדרש.

ברמה המקומית, כשמאל מעמדי סוציאליסטי, אנחנו שותפים לדרישות מיידיות לשיפור מיגון ומקלטים באופן חוצה־קהילות, אך כחלק מהמאבק לסיום המלחמה — התנגדנו והשתתפנו בבניית המאבק נגד המלחמה של ממשלת המוות של נתניהו מהרגע הראשון, ובכלל זה קידום הפגנות וצעדי שביתה לעצירת מכונת המלחמה, כמו גם פעולות סירוב (מוצהר או "אפור") נגד צווים צבאיים כשהדבר רלוונטי.

הפסקת האש בין ישראל ואיראן עשויה להקל את הנסיבות עבור התפתחות מחודשת של הפגנות בקרב פלסטינים, ובמקביל גם בקרב חלקים מהציבור הישראלי — חלק ממשפחות החטופים ומשפחות שכולות ישראליות העלו דרישה להרחבת הפסקת האש גם לרצועת עזה, ועם הסרת ההגבלות הצבאיות בתוך הקו הירוק על התקהלות אזרחית ששימשו לרמיסת משמרות מחאה קטנות, החלו להתארגן מחדש הפגנות נגד ממשלת נתניהו ולעצירת המלחמה, לרבות באום אל־פחם. כעת המאבק צריך להתחדש ביתר־שאת: לעצור את מלחמת ההשמדה, להפיל את ממשלת המוות של נתניהו, לבנות חלופה פוליטית למפלגות המלחמה, הכיבוש ושלטון ההון.