"אני הולך לקדם חוק ששולל את האזרחות של אנשים כאלה… זה כאילו הטילו עלינו עשרות טילים בליסטיים". זו רמת ההסתה של נתניהו נגד יוצרי הסרט נז״א, יובל אברהם ורחל שור. ראשי הצבא התכנסו לדיון על צעדי תגובה, והרמטכ״ל טען שהסרט "מבוסס על עלילות דם והאשמות שקריות".

הסרט כולל עדויות של 24 חיילי מודיעין ישראלים שמתארים את מנגנון ההרג השיטתי של רבבות ילדים, ילדות, נשים וגברים בעזה. המידע עצמו לא חדש, כפי שיוצרי הסרט הסבירו. הדיווחים של עיתונאים עזתים, שלפחות 191 מהם נטבחו, ואינספור העדויות של הקורבנות הפלסטינים בעזה, כבר חשפו את הזוועות. עיקרי המידע המובא בסרט פורסם בשורת תחקירי עומק ב־3 השנים האחרונות בשיחה מקומית, בגרדיאן, בניו יורק טיימס, וחלקו גם בעיתון הארץ.

אז למה לא רוצים שנראה את הסרט? למה שר התרבות דרש מבתי הקולנוע לא להקרין אותו? למה גם ראשי "גוש השינוי" וכל ערוצי תקשורת המיינסטרים הצטרפו להסתה? למה גנרלים ופוליטיקאים לאומנים מתייגים את היוצרים כ"בוגדים" ומתאמצים לפגוע באמינות הסרט עוד לפני שראינו אותו? כי לעדויות של חיילים ישראלים יש השפעה חזקה יותר על הציבור הישראלי, והם גם לא רוצים שעוד חיילים יעזו לחשוף את הפשעים שנשלחו לעשות.

אותם פוליטיקאים ואנשי תקשורת שקראו להשמיד את עזה והצדיקו הרג המוני בטענה ש"אין בלתי מעורבים" ו"אין חפים מפשע בעזה", טוענים עכשיו שזה שקר להגיד שכך פעל הצבא. גם הנשיא הרצוג אמר "זה אומה שלמה שם שאחראית. זה לא נכון הרטוריקה הזאת כאילו אזרחים לא יודעים, לא מעורבים". אז הצבא לא הרג אזרחים במכוון? או שהוא כן וזה פשוט מוצדק לשיטתם?

איגוד הבמאים וארגון העיתונאים הוציאו הצהרות נגד רדיפת יוצרי הסרט. חשוב שעוד ארגוני עובדים יצטרפו לקריאה נגד ההסתה, יגנו על האפשרות לבקר את השלטון, וגם יביעו התנגדות למלחמת ההשמדה והכיבוש. הסתה כלפי "בוגדים מבית" נועדה גם להסיט את תשומת הלב מהכישלון המוחלט של השלטון. כי למרות כל השקרים, רמיסת הביטחון והחיים של מיליוני פלסטינים לא הביאה ולא תביא ביטחון לישראלים מהשורה, אלא רק עוד נהרות של דם ושכול, כולל אסונות נוספים בסגנון ה־7 באוקטובר.

* הסרט יהיה זמין לצפייה בחינם באתר הגרדיאן החל מנובמבר