ממשלת המוות של נתניהו והימין הקיצוני הכריזה מלחמה כוללת על איראן ופתחה שלב הקצנה חדש של התנגשות אזורית — נקודת מפנה הרסנית נוספת שזוכה לגיבוי חומרי ופוליטי מכריע מממשל טראמפ ולתמיכת ה"אופוזיציה" הממסדית בכנסת.

מתקפת הראווה הצבאית חסרת־התקדים שיזמה מעצמת הגרעין הבלעדית באזור היום (שישי) לפנות בוקר מתמקדת עד כה בפגיעה בחלק מתשתיות תוכנית הגרעין האיראנית, ובתשתיות צבאיות לרבות התנקשויות בצמרת הפיקוד — בהם הרמטכ״ל ומפקד "משמרות המהפכה" — תוך שאינה בוחלת גם בטיווח מטרות אזרחיות. בנייני מגורים הופצצו וחלק מהקאדר המדעי הוצא להורג בפעולת טרור מדינתי. בעוד ששני מטחי הטילים הנקודתיים ששיגרה טהראן לעבר מדינת ישראל באפריל ובאוקטובר 24' התמקדו לכאורה במטרות צבאיות, הרי שכעת היא עשויה לנסות "להשוות" מחירים עם טיווח אוכלוסייה אזרחית.

מדובר בחלק מהמערכה הצבאית הקטסטרופלית בה פתחה ממשלה זו כשפנתה — בעקבות מתקפת הפתע שהובילה חמאס ב־7 באוקטובר 23' — בתמיכה מסיבית של המעמד השליט הישראלי ובגיבוי ממשלות "מערביות", לניצול קר של שעת כושר היסטורית לשינוי פני האזור בהתאם לחזון בלהות של שלטון ההון והכיבוש הישראלי ברוח הימין הקיצוני. מטרת המתקפה הנרחבת אינה רק שיבוש של תוכנית הגרעין כדי לגרוע יכולות צבאיות פוטנציאליות ממעצמה אזורית יריבה, אלא באופן מוכלל, השלמת מהלך מתמשך מאז ה־7 באוקטובר בחתירה לשינוי מאזן הכוחות האזורי. זאת, ביסודו של דבר, למען הגמוניה אזורית, נורמליזציה של הכיבוש והדיכוי הרצחני של הפלסטינים, שיפור העסקים עבור ההון הישראלי ותעשיית הנשק הישראלית באזור, והפגנת יכולת לשמש בתפקיד "מוצב קדמי" עבור האינטרסים של האימפריאליזם המערבי באזור.

בעוד ששני הצדדים בהתנגשות זו הם משטרי דיכוי ריאקציוניים המשרתים אוליגרכיה מצומצמת, שאף אחד מהם אינו ממלא תפקיד מתקדם מבחינת האינטרסים של ההמונים באזור, הרי שאין מדובר בעימות סימטרי. אלא, בתוקפנות מצד ממשלת המוות של הקפיטליזם הישראלי — הכוח המסוכן ביותר במערכת האזורית בעת הזאת — בגיבוי המעצמה האימפריאליסטית העולמית החזקה ביותר, עם ההשפעות הריאקציוניות ביותר ברמה העולמית.

נתניהו, המורגל בשימוש מניפולטיבי המבזה את זכר השואה היהודית, הכריז כי המתקפה באיראן היא לא פחות מפעולה למניעת "שואה שנייה". בעוד זוועות המונים, לרבות פשעי טיהור אתני ורצח־עם, מתחוללות ביתר־שאת ברצועת עזה בכסות של דמגוגיה "ביטחונית" בשירות הכיבוש וההתנחלויות, תוך רמיסה מופגנת גם של חיי החטופים ושל עתיד האזור, גם בהקשר האזורי המערכה הצבאית של כנופיית נתניהו לא נועדה בשום שלב ואינה מסוגלת להפוך את האזור ל"בטוח יותר". להפך.

סכנת תגובת שרשרת

ללא קשר לממדי פעולות התגמול שייצאו לפועל מצד המשטר האיראני ובעלי בריתו ב"ציר ההתנגדות", מוחלש ככל שיהיה, האירוע בעיצומו וההשלכות המלאות עשויות עוד להתפתח לכדי סדרה של זעזועים ברמה האזורית והעולמית, לרבות האצת תהליך משבר בכלכלה העולמית. בכלל זה, כוחות המשטר האיראני ובעלי בריתו עשויים לטווח מתקני אנרגיה ותשתיות אחרות באזור, ואף לחסום את מצר הורמוז. צבא ארה״ב וכוחות שונים באזור עוד עלולים להתערב ישירות. וכן, תיתכן עוד פגיעה נרחבת באוכלוסייה אזרחית באיראן, החמרה נוספת של הזוועות נגד פלסטינים בצל הדרמה האזורית, פגיעה באזרחי ישראל, ואף תקיפות מקושרות כלפי יהודים ואחרים ברחבי העולם.

ממשלת ישראל נקטה טקטיקות דומות לאלו ששימשו אותה במתקפה בלבנון להחלשה צבאית של חזבאללה, אלא שהפעם המטרה היא מדינה ובסדר־גודל עצום. המשטר האיראני לא יוכל להרשות לעצמו שלא להגיב בצורה חריפה על המהלומה האסטרטגית, ובמיוחד בהמשך למהלומות שספג "ציר ההתנגדות" בהובלתו מאז ספטמבר 24'. הוא מסתכן בלהצטייר כחסר אונים, לתדלק כך גם פיצולים פנימיים, ולהתמודד עם סחף של קריאות תיגר אסרטיביות יותר במאבקי הכוחות המקומיים והאזוריים עד כדי איומים קיומיים. הלחץ על המשטר "לנקום" הולך להיות כבד. העובדה שחזבאללה בלבנון, שטרם התאוששה מנסיגה ארגונית כבדה, הסתפקה עד כה בגינוי לתוקפנות הישראלית, לא בהכרח אומרת שהיא לא תשתלב בהמשך בפעולת תגמול כלשהי — פוטנציאלית היא עדיין מסוגלת לגרום נזק תשתיתי כבד יותר בהשוואה לטילים החות׳יים הבודדים, אך סביר שהנהגתה חוששת בשלב זה ממחירים צבאיים ופוליטיים.

המתקפה הישראלית לא מיועדת ולא מסוגלת מלכתחילה לחסל באופן מלא את תוכנית הגרעין האיראנית. מרכז המחקר באספהאן נפגע, אך ממדי ההרס בנתנז — מתקן העשרת האורניום הגדול באיראן — טרם התבהרו, וכך גם במתקן ההעשרה המקביל בפורדו, שנחצב בתוך הר. בכל מקרה, מבחינה טכנית, אין זה מופרך שגם נזקים חמורים יסתכמו בסופו של דבר בשיבוש של מספר שנים בלבד בפיתוח תוכנית הגרעין.

אחד התירוצים המשמשים את המשטר הישראלי בתעמולה להצדקת המתקפה, הממוסגרת כ"מכת מנע", הוא טענה לגבי האצת הפיתוח של מערכות נשק איראניות הרלוונטיות לייצור פצצת גרעין, אף שלא הוצגו ראיות ברורות לכך, ואף שמובן שתכנון המתקפה בהיבטים שונים, הכוללים נוכחות כוחות בשטח איראן עצמה, נמשך תקופה ארוכה ללא קשר. מלכתחילה, המערכה הצבאית הישראלית בשלבים קודמים, ובמיוחד ההתנקשות בצמרת חזבאללה, דירבנה קמפיין של אגף במשטר האיראני הרואה בתוכנית גרעין צבאית אמצעי הגנה אסטרטגית מפני תוקפנות צבאית. נתניהו עצמו הודה שהורה במקור על ההיערכות למתקפה כבר בנובמבר 24', שבועות ספורים לאחר ההתנקשות בנסראללה, מכיוון ש"היה ברור לי, גם לאחרים, שעם שבירת הציר האיראני — שזה היה בסיס אחד להשמדת ישראל — איראן תלך במהירות לתוכנית הגרעין שלה". כעת המתקפה מאתגרת את המשטר האיראני בצורה תקיפה יותר לשכלל מאמצים לשיקום יכולות ולהשגת יעד כזה בסופו של דבר.

פניית נתניהו להמונים באיראן בטענה הצבועה כי המלחמה היא רק נגד המשטר שמדכא אותם יכולה הייתה להיות מופנית באותה המידה מצד המשטר האיראני, גם כן בצביעות, להמונים שתחת השלטון הישראלי סביב מטחי הטילים בשנה שעברה לעבר מדינת ישראל. אך חיבוק הדוב של נתניהו להמונים באיראן מבטא שאיפות הפוכות לאלו שקיבלו ביטוי בהתקוממות ההמונית ב־2022, או בקרב מאבקי העובדים והמחאות החברתיות בתקופה האחרונה, בהם שביתת נהגי המשאיות בעשרות ערים על שכר ועל יוקר המחיה בימים שלפני המתקפה.

באופן סמלי, ביום שקדם למתקפה, נתניהו אירח את נשיא ארגנטינה חאבייר מיליי, אויב העובדים והעניים. חיבוק הדוב של נתניהו לציבור באיראן מייצג שאיפה בקרב המעמד השליט הישראלי לשינוי משטר — להחלפת הדיקטטורה היריבה הנוכחית בדיקטטורה ידידותית יותר עבורם נוסח המונרכיה הדיקטטורית של השאה שהופלה במקור במהפכה טרם השתלטות מהפכת־הנגד הח׳ומיינית.

אף שהמתקפה מסוגלת לערער את היציבות הפוליטית של המשטר בטהראן, למעשה, כפי שמצב החירום מאפשר לממשלת המוות הישראלית להקפיא את המחאות המקומיות נגדה, גם באיראן הוא מספק למשטר הזדמנות פוליטית לגייס מחדש בסיס תמיכה נגד התוקפנות החיצונית ואף להגביר הסתה והתקפות נגד קולות מחאה מקומיים.

לחצים בינלאומיים

ההחלטה החריגה שהעבירו נציגות ארה״ב, בריטניה, צרפת וגרמניה למול התנגדות סינית–רוסית במועצת הנגידים של הסוכנות הבינ״ל לאנרגיה אטומית (סבא״א), יום לפני המתקפה הישראלית, וגינתה את טהראן על הפרת התחייבויות לכאורה בהיבטי פיקוח גרעין, סיפקה לממשלת ישראל צידוק תעמולתי נוסף לעלות למתקפה — אף שההוראה של דריכת המערכת הצבאית הישראלית להמתנה לפקודה ניתנה עוד קודם, ביום שני (9.6). אלא שלעומת סבבי המתקפה הטקטיים שביצע המשטר הישראלי בשטח איראן באפריל ובאוקטובר 24', הפתיחה במתקפה נרחבת שמאיימת בסחרור צבאי אזורי שייצא משליטה אומנם קטפה שבחים מטראמפ אך נתקלה בתגובות צוננות יותר מצד מעצמות אחרות ב"מערב". למעשה, טראמפ עצמו ניסה להמעיט פומבית באחריות וושינגטון למתקפה, שכן הוא לוקח בחשבון פוטנציאל לפעולות תגמול נגד בסיסי צבא ארה״ב באזור ונגד אינטרסים אחרים של האימפריאליזם האמריקאי, לרבות הציפיות מצד המשטרים הערביים. ממשלת בריטניה אף הרחיקה עצמה מכל מעורבות ורמזה שלא תסייע הפעם לסכל מתקפת־נגד איראנית.

המונרכיה הירדנית אומנם יירטה חלק ממטח הכטב״מים ששוגר לעבר מדינת ישראל, לכאורה מחשש שייפלו בשטחה, אך גינתה את התוקפנות הישראלית. גם המשטר המצרי גינה. אף שהמשטרים הערביים הפרו־אמריקאיים המרכזיים באזור מעוניינים בהחלשת כוחה של טהראן, אך בהחלט חוששים מההשלכות האזוריות והמקומיות של סחרור צבאי.

היעדר תגובה מיידית מטהראן בשלב הראשון, לרבות היעדר הגנה אווירית, חשף לא רק את ההשפעה של ההפצצה הישראלית המקדימה באיראן ב־26 באוקטובר, אלא גם היבט של הפתעה. זאת אף שדוח של המודיעין האמריקאי הזהיר בתחילת השנה שסביר שמתקפה תתרחש עוד במחצית הראשונה של 2025, ואף שטראמפ הציב לגביה אולטימטום בן חודשיים בניסיון לסחוט הסכם מטהראן, שכעת, עוד יותר מקודם, יהיה בבחינת הסכם כניעה שקוף. הממשל האמריקאי עוד עשוי להיגרר כאמור להתערבות ישירה באירוע, אך בניגוד לנתניהו, הוא משחק עדיין עם הרעיון שהמתקפה הצבאית תסייע לו לסחוט את טהראן.

טראמפ, שהפר במקור את הסכם הגרעין הקודם שגובש בהובלת ארה״ב, אף שיתף פעולה עם הונאה תקשורתית לקראת המתקפה הישראלית, תוך העמדת פנים שהמו״מ בין וושינגטון לטהראן יתחדש ביום ראשון הקרוב. גם כשהממשל הטיל תחילה "וטו" על תוכנית למתקפה ישראלית באיראן בחודש מאי והעדיף לנסות להשיג עסקה עם טהראן, עקב חשש מהשלכות מסבכות, בו־זמנית הוא שלח רכבת אווירית מסיבית של חימושים כבדים שלא הועברו בתקופת ממשל ביידן, ובכך סייע למשטר הישראלי להיערך מעשית לתרחיש המתקפה.

ראוי לציין כי בכל מקרה, עסקאות נוסח הסכם הגרעין שנחתם בתקופת ממשל אובמה ב־2015 הן בעיקרן ניסיון של מעצמות אימפריאליסטיות עולמיות להכתיב הסדרה דיפלומטית של כללים (לא שוויוניים) למאבקי הכוחות המסוכנים בין המעצמות באזור. הן מלכתחילה אינן פותרות את גורמי היסוד לאותם עימותים, הדוחפים כשלעצמם למירוץ חימוש מסוכן.

גיבוי ה"אופוזיציה" לממשלת המוות — והצורך בצעדי מאבק

המשבר בקואליציה השלטונית של נתניהו עד רגע לפני המתקפה, שנסוב סביב החקיקה לגיוס חרדים לצבא, לחיזוק מלחמת ההשמדה והכיבוש, נפתר דרך שילוב בין ההבנה של כל המפלגות בקואליציה כי הסלידה הציבורית כלפי הממשלה יכולה להיות מתורגמת למכה רצינית בקלפי, לבין ההבנה כי המערכה הצבאית מסוגלת גם לאפשר להן לגזור קופון פוליטי מתמונות של "הצלחות צבאיות". אלא שהמתקפה רק החלה ועוד לא ברור עד כמה ולכמה זמן יוכלו לטפח אהדה על בסיס רושם שטחי כזה. ההתלכדות הנאמנה של ה"אופוזיציה" הממסדית הישראלית — בהובלת גולן, לפיד וגנץ — סביב דברי שבח פעם נוספת למהלך צבאי דרמטי של ממשלת המוות מדגישה כי אין מדובר רק בתמרון פוליטי צר "להצלת נתניהו", אלא במהלך גיאו־אסטרטגי התואם שאיפות רחבות במעמד השליט הישראלי. אך גם הם יחזרו להרחיק עצמם מהתמיכה הפוליטית דה־פקטו בממשלה ככל שהמתקפה תסתבך או שיחלוף הזמן.

בחסות המתקפה, ממשלת המוות הישראלית הידקה סגר על הגדה המערבית, ובתוך הקו הירוק פתחה שלב חדש של איסור התקהלויות והקפאת אירועי מחאה. הנהגת ההסתדרות הכללית, בדומה למפלגות הממסד מה"אופוזיציה", שוב מתייצבת לצד ממשלת המוות ולמען מלחמה על חשבון העתיד של אנשים עובדים מכל הקהילות. אנחנו בתוך שלב הפכפך ועוד לא ברור כיצד ייראו הימים והשבועות הקרובים. אך ברמה המקומית כמו ברמה העולמית, מה שנדרש עכשיו הוא קידום מאבק עם קול חזק וברור נגד דרדור האזור עמוק יותר לתוך סחרור הדמים והפנטזיות של טראמפ והימין הקיצוני הישראלי.

כן לבניית תנועת מחאה רחבה, סרבנות מחאה מול מכונת המלחמה, וצעדי שביתה. לארגן תנועת מחאה דמוקרטית, חוצת־קהילות, בהובלת א.נשים עובדים מהשורה, ללא מעורבות בעלי הון, גנרלים ופוליטיקאים ממפלגות הממסד.

לא למלחמת ישראל–איראן, סוף למלחמת ההשמדה בעזה, להפיל את ממשלת המוות — ואת כל המדיניות שלה.

מול ההיבריס של כנופייה רצחנית שרומסת את העתיד של כולנו עם מלחמות שולל רצחניות, זוועות המונים, ומדיניות צנע חונקת, צריך לחזק את המאבק חוצה הגבולות לעצירת מכונת המלחמה ולמען שוויון, רווחה וביטחון אישי.

לא לשלטון הון, לכיבוש ולאימפריאליזם, כן לשינוי סוציאליסטי באזור.