בתחילת חודש אוגוסט פרסם יהושע שני, יו״ר שדולת הימין "פורום גבורה" (התומכת במלחמת הנצח ומקושרת לממשלת נתניהו), פוסט בפייסבוק שבו ערבב האשמות שמועתיות מיד שלישית ביחס לא הולם מצד צוות רפואי לאחיינו, חייל בצבא הישראלי שנפצע בלבנון, עם הוקעה של חברי צוות רפואי ערבים־פלסטינים על עצם מוצאם — "ארבעה לוחמי צה״ל פצועים קשה, שזה עתה חזרו מהלחימה בלבנון, נשארים לבדם מאחורי דלתות נעולות, ללא בני משפחותיהם [בהתאם לנוהל בטיפול נמרץ לאחר שעות הביקור] כאשר הצוות במשמרת כולו דובר ערבית", כך כתב שני בזעזוע. באורח פלא, באותו יום ממש, גם המתנחלת הפרו־כהניסטית, איילת לאש, פרסמה "עדות" אחרת ליחס בלתי הולם לכאורה שנובע כמובן מהמוצא הלאומי של הצוות המטפל בבית החולים רמב״ם.

הנהלת בית החולים בדקה את הטענות של שני ומצאה שהן חסרות ביסוס ואף שיתפה את הצבא במסקנות — לפי דרישתו הפומבית והרברבנית של שר הביטחון ישראל כץ "לבדוק את הטענות בדחיפות וביסודיות ובשיתוף כלל הגורמים הרלוונטיים, ולהציג בפניו את ממצאי הבדיקה", אך כץ וחבריו לקואליציית המוות לא המתינו לבדיקה ופתחו על פי האות בקמפיין הסתה מתוזמר ואגרסיבי נגד עצם הזכות של ערבים פלסטינים לעבוד במערכת הבריאות. שר המשטרה בן־גביר דרש: "בחינה האם בחלק מהמקרים מדובר בהתנכלות על רקע לאומני". חברת הכנסת לשעבר אסנת מארק קידמה בראיון בערוץ 14 את הטענה שצריך "לייהד את המקצוע הזה של רפואה — רופאים, אחים, אחיות".

המתקפה על צוותי הרפואה ממוצא ערבי פלסטיני ברמב״ם ובכלל הוא חלק ממסע תעמולה גזעני ורחב יותר שמקודם בידי ערוץ 14 ושאר שופרות ממשלת המוות כנגד עובדות ועובדים בעיקר מתחום הרפואה ומתחום התחבורה הציבורית. בין היתר, נועד הקמפיין גם להצדיק במשתמע את ההחמרה בתופעת התקיפות הלאומניות כנגד נהגי אוטובוסים. כך הגיב לקמפיין של ערוץ 14 מיכה ועקנין, יו״ר ועד עובדי סופרבוס המאוגדים בכוח לעובדים: "אתם קוראים למי שמשרת אתכם פצצה מתקתקת? הפצצה היחידה היא האלימות נגד הנהגים"

קמפיינים מהסוג הזה ילכו ויתגברו לקראת הבחירות, בשאיפה נואשת של הקואליציה לנסות ולהמשיך לנצל באופן ציני פחדים קיומיים שהתגברו מאז השבעה באוקטובר כדי לעורר גל לאומני שיציל אותם ממפלה בקלפיות. מיד עם תחילת מתקפת ההשמדה בעזה החלה רדיפה שכללה גם חקירות ופיטורים שרירותיים של עובדי רפואה והוראה, וזכתה לשיתוף פעולה מכלל חלקי הממסד — כולל מפלגות האופוזיציה.

לבנות חומה של סולידריות

להבדיל מהמצב לפני 3 שנים, וכשיקוף של המיאוס המתפתח מהממשלה ומהימין הקיצוני בכלל, כולל בקרב חלקים מהמעמד העובד, קמפיין ההסתה הבוטה זכה גם לגילויים של סלידה. שורה של ארגוני עובדים, אגודות מקצועיות וגורמים אקדמיים מיהרו להוציא תגובות, כולל ההסתדרות הרפואית, התארגנות המתמחות והמתמחים מרש״ם, והסתדרות האחיות והאחים. גם גורמים בממסד הרפואי כמו הנהלת רמב״ם, פורום דיקני פקולטות לרפואה ומנכ״ל משרד הבריאות נדחפו לגבות את הצוות הרפואי. ברמב״ם עובדים ועובדות נעמדו במפגן סולידריות חוצה־לאומים.

הפעולה הספונטנית של עובדי רמב״ם מצטרפת למספר פעולות מחאה ושביתה של נהגי אוטובוס שהתקיימו כנגד האלימות הגזענית המשולהבת במסרים המגיעים ממסדרונות הממשלה, האחרונה שבהן בתחילת אוגוסט ע״י נהגי סופרבוס בירושלים. התשובה למסע ההסתה לא תגיע מהאופוזיציה הממסדית שברובה עדיין מחרימה כל שיתוף פעולה עם "מפלגות ערביות". הפעולות של עובדות ועובדים יכולות וצריכות להתארגן לכדי חומה של סולדיריות מול הקמפיין הלאומני שצפוי כאמור להתגבר.

התארגנויות וקבוצות פעולה קיימות בבתי החולים ובמרפאות, כמו אלו שהתארגנו במסגרת המחאה הדמוקרטית, כמו גם כאלה שאפשר לארגן אד־הוק על בסיס היכרות ואמון במקומות העבודה, יכולות להתחיל לארגן משמרות סולידריות דומות, ולדרוש מהוועדים המקומיים לגבות ולהרחיב. בכל מקום עבודה נחוץ להקים בתמיכת הוועד נציבות מעורבת לאומית מטעם העובדות והעובדים, עצמאית ובלתי תלויה בהנהלה, לבדיקת כל תלונה על פגיעה לאומנית כנגד עובדים, כמו גם טענות כנות ליחס בלתי־הולם כלפי מטופלים שיכולות לעלות במערכת בריאות מורעבת ועמוסה.

נחוץ גם לדרוש מארגוני העובדות והעובדים בתחום התחבורה והבריאות, וארגונים אחרים המארגנים עובדים תחת איום ישיר מהסתה ממשלתית לאומנית, לאמץ את היוזמות המקומיות ולפתוח בקמפיין־נגד אקטיבי חוצה לאומים ושייכות ארגונית.

במסגרת הזאת יש להקים מטה מאבק ארצי נבחר בהרכב חוצה קהילות לאומיות, שיארגן ועדי פעולה מקומיים ברמה העירונית וברמת מקומות העבודה. אלה יוכלו לארגן אסיפות במקומות העבודה, משמרות מחאה, דוכני הסברה במרכזי הערים ובסמוך למרכזים רפואיים ותחנות אוטובוסים ורכבות מרכזיות — ואף להתכונן לנקיטת עיצומים וצעדי שביתה במקרה הצורך, במיוחד מול כל איום על הזכות להצבעה חופשית בבחירות, כחלק מהמאבק הנחוץ כנגד המדיניות של מלחמת הנצח, הפרד־ומשול ורדיפה נגד עובדים על בסיס לאומני, והקרסת השירותים הציבוריים לטובת מימון מכונת המלחמה.