המלחמה האימפריאליסטית עם איראן הביאה למשבר דלק גלובלי. גם אם השפעותיו לא שוות בכל מקום — החל ממחסור חמור בדלק לבישול בהודו ועד עליית מחירי דלק שלא נראתה כבר שני עשורים בישראל — מי שמשלמים את המחיר הם אנשים מהשורה. חברות הנפט בינתיים גוזרות רווחים מהמשבר.

ענקית האנרגיה Shell מדווחת על רווחים של 5.1 מיליארד פאונד (כ־20 מיליארד ש״ח) ברבעון הראשון של 26'. החברה מנצלת את עליות המחירים המטורפות כדי למכור ביוקר את הנפט שקנתה בזול. המתחרה הכי גדולה שלה, BP, גזרה רווחים של 3.2 מיליארד פאונד (כ־12.5 מיליארד ש״ח) על רקע המלחמה.

ב־2022 ממשלת בריטניה קבעה מס על רווחים של חברות נפט שמגיעים מעליות מחירים על רקע משברים בינלאומיים. אבל החוק ממסה רק רווחים מהפקת דלקים פוסיליים מקומיים, שמהווים אחוזים בודדים מההפקה הכוללת של החברות.

בתגובה לזינוק ברווחים עלו דרישות מארגוני סביבה להרחיב את מס הרווחים על חברות הנפט — וגם לדרוש שיעברו לאנרגיה מתחדשת. אפילו שהדרישה למעבר לאנרגיה מתחדשת נחוצה, החברות האלו עדיין ימשיכו לעשות את כל מה שביכולתן כדי לגזור רווחים מדלק פוסילי. כך למשל, Shell ממשיכה להרחיב את ייצור הנפט בזמן שהיא לא עומדת בהבטחות שלה למימון מעבר לאנרגיה ירוקה.

לדבר על מיסוי זה לא מספיק. בשביל מימון ויישום תוכניות מעבר להפסקת השימוש בדלקים פוסיליים צריך לדבר גם על הפקעת הרווחים שענקיות הנפט עשו מהתעצמות משבר האקלים והמלחמה, אבל גם על העברת תעשיית האנרגיה לבעלות ציבורית, תחת פיקוח וניהול ציבוריים דמוקרטיים.

צעד כזה צריך להיות חלק מסדר־יום של שינוי סוציאליסטי, שדרוש גם לצורך התאמות רחבות במשק כדי לעזור לבלום את האסונות האקלימיים, שצפויים להתגבר אם לא נעבור לאנרגיה מתחדשת, וכדי לאפשר חיים ברווחה לאנשים מהשורה.