שכרם של הנהגים בחברות התחבורה הציבורית, יהודים וערבים, קוצץ משמעותית בתקופת המלחמה האחרונה נגד איראן (שטרם "נסגרה" גם לאחר ההכרזה על "הפסקת האש" ב־8 באפריל).

מתווה החל״ת במשק עליו החליטה הממשלה, לגבי התאריכים 1 במרץ עד 14 באפריל, פיצה חלקית בלבד נהגים שנמנעה מהם לחלוטין האפשרות לעבוד — והוביל לאובדן עשרות אחוזים בשכר החודשי. ואילו נהגים שנאלצו לעבוד במתכונת חלקית, תחת סכנות טילים, אינם זכאים לפיצוי כלל ומצופה מהם להסתפק בשכר זעום רק עבור שעות העבודה שנרשמו להם בפועל.

שביתת אזהרה

ועדי העובדים בתחבורה הציבורית התריעו כבר בתחילת המתקפה על איראן ששכרם של כ־98% מהנהגים צפוי להיפגע. לכן, איגוד ועדי התחבורה בארגון כוח לעובדים הכריז על שביתת אזהרה של מספר שעות ב"סופרבוס" וב"אלקטרה אפיקים" בדרישה לשכר מלא ותוספת סיכון עבור עבודה בזמן מלחמה (שביתת אזהרה ראשונה תוכננה ל־4 ביוני, בשעות 05:00–08:00 בבוקר, לקראת עליית מדרגה אפשרית ב־11 ביוני בשעות 12:00–16:00).

ב־3 ביוני, יום לפני נקיטת צעדי השביתה, הגיעה "סופרבוס" להסכם על תשלום שכר, החזר ימי חופשה ותוספת סיכון מסוימת. הסכומים יועברו במהלך החודשים הקרובים, אף ש"סופרבוס" כבר קיבלה פיצוי מסוים מהממשלה. שאר החברות בתחום המופרט טרם הסכימו להעביר תשלום לעובדים שסיכנו את חייהם ושפרנסתם נפגעה. המאבק ממשיך.

בעוד שצמצום התחבורה הציבורית בזמן המלחמה כופה על הנהגים קיצוץ שכר משמעותי, הנהיגה שכן מתבצעת נעשית בתנאי סכנה ממשית. כך, בחודש מרץ, עלי קודרה, עובד אגד מהכפר נחף בגליל, נפצע קשה מפגיעה ישירה של טיל באוטובוס שבו נהג באזור קריית שמונה מבלי שנשמעה התרעה מקדימה.

המצב האבסורדי שבו נהגים נדרשים לסכן את חייהם עבור שכר חלקי עורר מאבק כבר ביוני 25' בזמן "מלחמת 12 הימים" נגד איראן. אז, שעות לפני שביתה מתוכננת מצד חלק מהנהגים, הועבר תקציב לתשלום שכר מלא ותוספת סיכון — עדות לכוח הטמון בפעולה המאורגנת של העובדים.

היגיון הרווח

בעקבות הכרזת סכסוך העבודה התקיים במאי דיון בוועדת הכלכלה בכנסת. שם התברר שמשרד התחבורה, בעוד שאינו מתחייב לפיצוי המלא לעובדים, העביר תקציב לפיצוי חלקי לחברות המפעילות. אלו כלל לא טרחו להעביר ולו שקל אחד מתוכו לנהגים, ומתנות זאת במתן פיצויים לחברות עצמן. שוב נחשף איך תחת היגיון השוק, כספי הציבור לא מגיעים לשיפור התחבורה הציבורית, אלא לטובת מקסום רווחי החברות.

באיגוד ועדי התחבורה בכוח לעובדים כתבו: "משרד התחבורה כבר העביר את רוב כספי הפיצויים לחברות... אך הן מסרבות להעביר אותם לנהגים. איפה הכסף שלנו? גילינו איפוק מרבי, אך ההתעלמות נמשכת, ואין לנו ברירה, אלא לצאת לשביתת אזהרה — הנהגים פשוט בורחים מהענף!"

התעקשות על פיצוי מלא ולא פחות

יו״ר חטיבת עובדי התחבורה הציבורית באיגוד עובדי התחבורה והנמלים בהסתדרות, אורי מתוקי, העיר בדיון בכנסת כי "חבל שהעברת הכסף לא באה עם דרישה להעביר מייד לנהגים". במקום להצטער, שיצטרף לסכסוך העבודה עכשיו וייוודא שהכסף עובר, ושיוביל צעדים לרתימת הכוח של העובדים והעובדות המאורגנים בהסתדרות לטובת בניית מאבק רחב שיציב כמטרה השגת שינוי עומק במצב הבלתי נסבל בענף.

שרת התחבורה מירי רגב, מדיניות ממשלת ה"ימין על מלא", וכל חברות התחבורה הציבורית, נושאות באחריות לפגיעה שיטתית בנהגים ולפגיעה בשירות חברתי חיוני. על תנאי עבודה ושכר ירודים ככלל מתווספת האלימות הגואה ברחובות שקרוב לשלוש שנים של משבר מלחמה קטסטרופלי העצימו. נהגים פלסטינים הם מטרה גם לתקיפות קשות על רקע גזעני. כעת, הממשלה מקווה "לייבא" עוד נהגים מחו״ל ככוח עבודה זול כדי להאיץ את המירוץ לתחתית.

דרושה מערכה לשינוי עומק בענף

הנהגים המאורגנים בכוח לעובדים סימנו קו אדום וכיוון לבניית מאבק שנחוץ עבור כלל העובדים והעובדות בתחבורה הציבורית. מאבק על פיצוי מלא יכול בהחלט להצליח לכופף את הממשלה ואת המפעילות.

פוטנציאלית המאבק על פיצוי מלא יכול להיות צעד קדימה בבניית מערכה נחוצה לרפורמה עמוקה בענף. המצב בענף ממחיש צורך בחתירה להגברת שיתוף פעולה חוצה איגודים בין ועדי העובדים בענף, ותכנון אסיפות לדיון ולהחלטות על דרישות וצעדי מאבק. כמו כן, צריך להושיט יד ולארגן שיטתית גם עובדים מהגרים בענף, תוך דרישה לשוויון מוחלט בתנאי שכר ועבודה, ולשיפור תנאים לכולם, בלי "הפרד ומשול".

מאבק רחב כזה יצטרך להיעזר גם בהסברה ציבורית שתחשוף את הממשלה ואת המפעילות, ואת היגיון הרווח הבזבזני והנצלני בענף, ושתקרא לציבור הרחב לתמוך ולפעול למען תחבורה ציבורית כשירות חברתי ללא מטרות רווח. בשורה התחתונה התחבורה הציבורית דורשת השקעה ציבורית נרחבת וצריכה להיות להיות בבעלות ציבורית, ולהתנהל תחת פיקוח ציבורי דמוקרטי, למען הגנה על הפרנסה והבטיחות של הנהגים והנהגות, ועל השירות והבטיחות של הנוסעים והנוסעות, ולמען השקעה בתשתיות ירוקות.