עם חתימת מסמך ההסכמות החדש בין האוצר להסתדרות בנושא עובדי הקבלן במשק הפיצו "מקורביו" של שר האוצר משה כחלון, כלומר מערך הדוברות שלו, הודעות לכתבים שלפיהן האיום בשביתה כללית בנושא היה מיותר — שכן כחלון היה מוכן מראש להסכים לכל סעיפי ההסכם.

בפועל, ימים ספורים לפני כן כחלון היה מוכן להעביר להעסקה ישירה לא יותר מאלפיים מתוך 400 אלף עובדי הקבלן במגזר הציבורי. גם הקליטה שלהם היתה מותנית בפגיעה בהסכמים הקיבוציים ובביטחון התעסוקתי תחת הכותרת הצינית של "גמישות ניהולית". רק איום בשביתה כללית הצליח להוריד את ההתניה הזאת מההסכמות ולהביא את המדינה להתחייב לקליטה משמעותית יותר, אם כי עדיין בהיקף של אחוזים בודדים מכלל עובדי הקבלן במשק.

כל עובד קבלן שיעבור להעסקה ישירה ייקלט במגזר הציבורי בזכות הכוח המאורגן של העובדים, המחאה הציבורית בשטח והמאבקים שנוהלו בנושא בשנים האחרונות — לא בזכות "הרגישות החברתית" של ממשלת נתניהו! חשוב לזכור זאת גם לקראת החתימה על הסכמי השכר החדשים במגזר הציבורי ואישור התקציב החדש.

מי נקלט ומי נותר בחוץ?

על פי ההסכם, משרד האוצר התחייב לפעול לאישור של יותר מ־1,000 תקנים חדשים בשנת 2016 עבור עובדות סוציאליות ברשויות המקומיות המועסקות כיום כעובדות קבלן. עוד התחייב האוצר לפעול להוצאת צו הרחבה בשנת 2016 שיחול על כ־6,000 מתוך 9,000 העובדות הסוציאליות המועסקות בשירותים החברתיים המופרטים, וישווה את תנאי העסקתן לתנאיהם של עובדי המדינה והרשויות המקומיות.

כ־5,000 עובדי קבלן במקצועות הפארא־רפואיים ייקלטו להעסקה ישירה במהלך ארבע השנים הקרובות. כ־1,500 עובדי ניקיון בבתי החולים הממשלתיים וכ־5,000 סייעות בגני הילדים המתוקצבים ייקלטו להעסקה ישירה בשנת 2016, וכך גם עובדים של מוקדי הקליטה ליוצאי אתיופיה והמשפטנים ביחידת האפוטרופוס הכללי. כל זאת בתנאי שההסכם אכן ייושם במלואו, בניגוד להסכמים הקודמים שנחתמו בנושא.

האוצר התחייב לקלוט להעסקה ישירה בשנת 2016 גם כ־600 אחיות בתי ספר, אך חשוב לציין כי "תהליך הקליטה" שלהן להעסקה ישירה נמשך כבר שבע שנים! כ־3,000 מורות קבלן במקצועות העשרה שעובדות במסגרת תוכנית קרב לא ייקלטו להעסקה ישירה, אך תובטח להן רציפות תעסוקתית של 12 חודשים בשנה, ותנאי העסקתן החדשים יכללו קרן השתלמות והפרשות גבוהות יותר לפנסיה ודמי הבראה, בהתאם לנהוג בשירות המדינה. גם כ־20 אלף עובדות ועובדים המועסקים בתחומי השמירה והניקיון במוסדות החינוך לא ייקלטו להעסקה ישירה, אך תובטח להם רציפות תעסוקתית של 12 חודשים בשנה.

בנוסף למורות הקבלן, לעובדי האבטחה והניקיון ולעובדות הסוציאליות שמועסקות במשרדי הרווחה והבריאות באמצעות עמותות מופרטות, האוצר סירב להתחייב לקלוט גם את "עובדי כתף אל כתף" במשרדי הממשלה — עובדים שעושים עבודה זהה לעובדי המדינה אך מועסקים על ידי חברות קבלן.

קליטת עובדי "כתף אל כתף" הוגדרה על ידי הנהגת ההסתדרות כיעד המרכזי לסבב המאבק הנוכחי, שכן ההבטחה לעשות זאת נכללה עוד בהסכמות שהושגו בתום השביתה הכללית האחרונה בנושא, בפברואר 2012 — אך לא יושמה מאז. הפעם התחמק האוצר מיישום ההבטחה הישנה על ידי הקמת צוות שרים, בהשתתפות יו״ר ההסתדרות, לבחינת העניין.

בסך הכל, ההסכם החדש יחול על כ־15 אלף עובדים שייקלטו להעסקה ישירה בארבע השנים הקרובות ועל כ־30 אלף עובדי קבלן נוספים שיזכו לתנאי עבודה ושכר משופרים. זאת, כאמור, בהנחה כי משרדי הממשלה והרשויות המקומיות אכן יישמו את ההסכמות שהושגו בין האוצר להסתדרות.

עבור אותם עובדים מדובר כמובן בהישג לא מבוטל, אך הישגים נקודתיים אלה לכשעצמם אינם צעד בדרך לצמצום משמעותי ובלימה של ההעסקה הקבלנית. ההסכם אינו מתייחס למרבית עובדי הקבלן במשרדי הממשלה, ברשויות המקומיות ובשאר חלקי המגזר הציבורי, ולא יחול עליהם, כך שמעמדם של 95% מעובדי הקבלן נותר ללא שינוי.

ההסתדרות מצידה התחייבה במסגרת ההסכמות לשמור על "שקט תעשייתי" ולא ליזום שביתה בנושא עובדי הקבלן עד סוף שנת 2016. מצד שני, אין בהסכם התחייבות מצד הממשלה שלא להעסיק עובדי קבלן חדשים, להגדיר מקצועות ומגזרים שבהם חל איסור על העסקה קבלנית או להציג תוכנית רצינית לצמצום התופעה. לכן גם אם ההסכם ייושם במלאו, יש סבירות גבוהה שמספר עובדי הקבלן הכולל במגזר הציבורי דווקא יגדל בשנים הקרובות, במיוחד לאור תוכניות ההפרטה של חברות ממשלתיות רבות.

לכן הכרזתו של יו״ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, במסיבת העיתונאים המשותפת עם שר האוצר כחלון כי ״מדובר בלא פחות ממהפכה חברתית״ פשוט מתעלמת מהעובדה שבעיית ההעסקה הקבלנית במשק לא נפתרה.

אפשר היה להשיג יותר

השילוב בין מחאה ציבורית, התאגדות של עובדי הקבלן ואיום בשביתה כללית — כלומר בהפעלת הנשק הכבד של העבודה המאורגנת כנגד הממשלה והמעבידים — בהחלט מסוגל להביא להישגים. ההסכמות החדשות בין ההסתדרות לאוצר מדגישות זאת גם על דרך החיוב, אך בעיקר על דרך השלילה.

שלא במקרה, מרבית הקבוצות שייקלטו להעסקה ישירה במסגרת ההסכם הקיבוצי הן קבוצות עובדי קבלן שהתאגדו וניהלו מאבק בנושא בשנים האחרונות. יש קשר ישיר בין הקליטה של העובדות הסוציאליות ברשויות המקומיות ושל החלת צו הרחבה עבור העובדות הסוציאליות במשרדי הממשלה למאבק העובדות הסוציאליות משנת 2011, ולמאמצים הסיזיפיים של תא עובדות העמותות באיגוד העובדות הסוציאליות לאגד את עובדות הקבלן. גם מורות תוכנית קרב והסייעות הצליחו להשיג שיפור בתנאים הודות למאבק הקשה שניהלו בנושא זה שנים.

מצד שני, גם בסבב הנוכחי בחרה הנהגת ההסתדרות שלא לארגן אסיפות עובדים ולא לגייס את העובדים לפעולות מחאה, מלבד הפגנה אחת קטנה יחסית, שבה השתתפו פחות מאלף עובדים. התמיכה הציבורית האדירה במאבק — 85% על פי סקר של ההסתדרות — לא תורגמה למחאה ציבורית או להפגנות גדולות, והנהגת ההסתדרות נמנעה מלהקים מטה מאבק משותף עם שאר ארגוני העובדים, ארגוני הסטודנטים והתנועות החברתיות. והכי חשוב: האיום בשביתה כללית לא מומש.

כל אלה השפיעו באופן מכריע על יחסי הכוחות מול האוצר ועל ההסכמות שנחתמו לבסוף, שכלל אינן מתייחסות ליותר מ־95% מעובדי הקבלן במשק.

האם יציאה לשביתה אזהרה כללית של 24 שעות עם הפגנה המונית ביום השביתה היתה יכולה לחזק את עמדת ההסדרות מול האוצר ולהשיג הסכם טוב יותר? האם איום בשביתה נוספת של 24 שעות היה יכול לאלץ את הממשלה החלשה והלא יציבה של נתניהו לקלוט להעסקה ישירה גם את עשרות אלפי מורות הקבלן ועובדות הניקיון בבתי הספר? אם כן, מה היה הצידוק לחתימה על הסכמות ללא שעה אחת של שביתה?

כל השאלות האלה היו צריכות לעלות לדיון דמוקרטי מלא במסגרת ההסתדרות לפני החתימה על ההסכם. היה צריך לאפשר לחברי וועדים במגזר הציבורי ולנציגים נבחרים של עובדי הקבלן, לבחון את ההסכמות עם האוצר ולהחליט, באמצעות דיון והצבעה דמוקרטית, האם הן מספקות בשלב זה או האם עדיף לדחות אותן, להתעמת עם הממשלה, להפגין, לשבות ולהשיג הסכם טוב יותר.

מאבק רציני, מאורגן וחזק יותר היה מביא להתנגשות קשה יותר עם הממשלה, אך גם להישגים גדולים יותר עבור עובדי הקבלן וכלל העובדים במשק. אין ספק כי גם לאחר ההסכמות החדשות שהושגו — שלא פתרו שום בעיה מהותית — יש צורך בוער במאבק מהסוג הזה כדי להביא למעבר גורף של עובדי קבלן להעסקה ישירה ולחיסול ההעסקה הקבלנית.