ממשלת הכיבוש הקפיטליסטית של נתניהו, בגיבוי כלל הממסד הישראלי, ראתה ב־7 באוקטובר 23' בחישוב קר הזדמנות להעמקת מהלכי נישול וסיפוח בשטחי 67' הפלסטיניים ולחתירה לעיצוב מחדש של מאזן הכוח באזור באמצעות הפעלת כוח אש בהיקף חסר תקדים ותוך השתלטות על "שטחי חיץ" נרחבים בלבנון ובסוריה. תפיסת השלטון בדמשק בידי הכוחות הסלפיים של א־שרע, תחת חסות טורקית, בדצמבר 24' — מייד לאחר הכרזת הסכם "הפסקת האש" ישראל–לבנון (והמשך הכיבוש שם) — נוצלה לפלישה והתבססות של כיבוש ישראלי בדרום־מערב סוריה, מעבר לשטח המסופח של הגולן. הצבא הישראלי כבש חלקים נרחבים במחוז קוניטרה, ופלש גם לחלקים ממחוז דרעא ומחוז ריף דמשק, תוך עקירת תושבים וזריעת הרג וחורבן.

המשטר הקפיטליסטי הסמכותני של א־שרע, שספג למנגנון המדינה את כוחות 'היאת תחריר א־שאם', שהתגלגלו מאל־קאעדה, נשען אסטרטגית על תמיכה מטורקיה והמעצמות האימפריאליסטיות המערביות. בהתאם, הוא פועל לריסון פעילות מקומית של כוחות יריבים מהמשטר האיראני, ובלחץ טראמפ, חרף הקריאה לנסיגה ישראלית לגבולות 24', כונן השנה מנגנון תיאום עקיף להפחתת הסלמה מול ישראל, כביכול לקראת הסכם מקיף יותר. עם זאת, השלטון הישראלי רואה בהתבססות הצבאית בסוריה נכס, בפרט לריסון המשטר בדמשק, ולטובת העניין הוא גם מלבה לצורכי "הפרד ומשול" שסעים עדתיים בכסות כוזבת של הגנה על הדרוזים. בינתיים, האוכלוסייה מתמודדת גם עם משבר כלכלי קשה, שהצית את גל ההפגנות הגדול ביותר מאז חילופי המשטר.

במערכה של שלטון הימין הישראלי לעיצוב מחדש של המרחב הוקמו עד כה 10 בסיסים צבאיים בשטח סוריה ועוד עשרות מוצבים, מחסומים זמניים ונקודות בידוק, תוך הרג, פציעה וחטיפת תושבים, הרס בתים, הפקעת אדמות וגירוש משפחות עניות. ב־2025 נהרגו בתקיפות הכיבוש הישראלי בסוריה 76 בני אדם, בהם עשרות אזרחים לא חמושים, כולל נשים וילדים. בתוך כך הרס הצבא הישראלי אלפי דונמים של שטחי מרעה ושדות חקלאיים והגביל גישה לעיבוד קרקעות, למים ולמקורות פרנסה. כתוצאה מכך ומצעדי גירוש ישיר של משפחות מביתן באיומי נשק והשתלטות על בתים, תושבים רבים נותרו עקורים. הפעולות נועדו לבסס כיבוש צבאי ארוך־טווח, בחתירה לשליטה בנקודות אסטרטגיות, ול"הכתבת תנאים" למשטר בדמשק.

ממשלת נתניהו הכריזה רשמית שהיא מעוניינת למנוע ממשטר א־שרע לשלוט צבאית בכל האזור שמדרום לדמשק — איסור שהיא אכפה בהפצצות מהאוויר. גם היריבות הגיאו־אסטרטגית בין הקפיטליזם הישראלי למקבילו הטורקי משחקת תפקיד בהקשר הזה. ארדואן מעניק חסות מלאה למשטר א־שרע, וסוריה הופכת לזירת עימות משמעותית בין ישראל לטורקיה. התקיפה האווירית ב־18 באוגוסט בשדה התעופה הצבאי אבו א־ט׳הור במחוז אידליב, הייתה לדברי נתניהו מסר נגד "התבססות צבאית טורקית" בסוריה. כמו התקיפה של שדות תעופה צבאיים במרץ 25', המהלך נועד בו־זמנית לרסן כל ניסיון לבנייה מחדש של חיל האוויר הסורי, כמו גם להבהיר למשטר א־שרע שהוא צריך לקחת בחשבון את התכתיבים של משטר הכיבוש הישראלי לא פחות מהתכתיבים של ארדואן. "הפצצת האזהרה" במתחם ארמון הנשיאות בדמשק במאי 25', והפצצת משרד ההגנה בדמשק ביולי 25', היו המחשה נוספת.

עשרות תושבים הועלמו

עדויות תושבי הכפרים במחוז קוניטרה מזכירות את הטרור היומיומי שהכיבוש הישראלי מטיל על האוכלוסייה הפלסטינית בגדה המערבית. תושבים מדווחים על מציאות יומיומית של פשיטות צבאיות, מחסומים, נערים שיוצאים לבית ספר ולא חוזרים כי נתפסו בידי הצבא, או במקרה הטוב, נחקרו, הוכו ושוחררו לאחר מספר שעות.

לפי דיווחים, הצבא הישראלי חטף לפחות 47 אזרחים סורים שמיקומם אינו ידוע. מדובר בין היתר במורים, פלאחים, סטודנטים ותלמידים (כולל קטינים), המוחזקים למעלה מחצי שנה ואף שנה בבידוד מוחלט מהעולם, כשמשפחותיהם לא יודעות מה עלה בגורלם, איפה הם מוחזקים, מה מצבם הרפואי, במה הם מואשמים, והאם ומתי ישוחררו. חלק מהאזרחים שכן שוחררו, כולל רועה צאן שהצבא הישראלי חטף בעת עבודתו, העידו כי הועברו למחנה העינויים הידוע לשמצה שדה תימן, והוחזקו שם שבועות עד חודשים. חלקם עברו חקירות בהן נשאלו על עמדותיהם הפוליטיות ביחס למשטר אסד ולמשטר החדש.

המורה היאם אל־עריאן מבית הספר בעיירה ע׳דיר אל־בוסתאן בדרום סוריה, נפצעה כשחיילים ישראלים ניפצו את דלת ביתה באחד הלילות בפברואר האחרון ושילחו בה כלב תקיפה, שנשך אותה בפניה בעודה במיטה, תקף את בנה בן ה־19, סטודנט במכון מקצועי, שחיילים אילצו לכרוע עירום מול קיר — ולאחר מכן, "הישראלים לקחו את שני הבנים למקום לא ידוע". מאז לא קיבלה המשפחה שום מידע לגביהם.

משפחות החטופים הסורים אירגנו הפגנות בדמשק ומול בסיס כוחות האו״ם (UNDOF) בקוניטרה בדרישה למידע על יקיריהן ובדרישה מהשלטון בדמשק להציב את שחרורם בראש סדר העדיפויות במגעים מול ממשלת ישראל.

החרבת תשתיות

צילומי לוויין מדצמבר 2024 ומנובמבר 2025 מראים פריסה דמויית שרשרת של מוצבים צבאיים ועמדות מבוצרות לכל אורך המרחב הכפרי של קוניטרה. שני האתרים הצפוניים ביותר, ג׳באתא אל־ח׳שב ואל־חמידיה, המרוחקים 2.3 ק״מ זה מזה, יוצרים מקבץ צבאי צפוף השולט על דרכי הגישה הצפוניות לתוך אזור הפעילות של כוחות הכיבוש.

באל־חמידיה, כוחות הכיבוש הרסו 16 בתים לצורך הקמת בסיס צבאי חדש. תושבת הכפר, שגורשה מביתה יחד עם ילדיה וביתה נהרס בידי הצבא הישראלי, סיפרה שזו הפעם השנייה שהיא מאבדת את ביתה, לאחר שנהרס במלחמת האזרחים, בה נספו מאות אלפים ומיליונים נעשו פליטים: "כשחזרנו ב־2018… צמצמנו את כל ההוצאות, אפילו על אוכל, ונאלצנו ללוות כסף מקרובי משפחה רק כדי לבנות את הבית מחדש, כי לא יכולנו להרשות לעצמנו לשכור דירה… ועכשיו, שוב, אני צריכה להתחיל מאפס".

בחודש מרץ, בזמן המתקפה על איראן, התגברו התקיפות הצבאיות הישראליות בדרום סוריה במקביל לפגיעה באספקת החשמל, התייקרות מוצרי מזון והחרפת הלחץ הכלכלי על התושבים כתוצאה מהמלחמה האזורית שהציתו האימפריאליזם האמריקאי והישראלי.

האוכלוסייה באזור שמתבססת בעיקר על חקלאות וסובלת מעוני מתקשה להתמודד עם מניעת פרנסה בדמות הפקעת האדמות דה־פקטו באמצעות חסימת דרכים בתלוליות עפר ואיסור על התושבים להיכנס לאדמותיהם.

בתחילת השנה הנוכחית, ריססו כוחות ישראליים קוטלי צמחייה רעילים על אדמות חקלאיות המשתרעות לאורך רצועת הגבול. הנזק לטבע ולתושבים הוא אדיר. כ־4,000 דונם של אדמות מושקות נפגעו, הפרנסה של מאות משפחות נהרסה, רועי הצאן נאלצו למכור חלק מעדריהם בעקבות עליית מחירי המספוא, גידולי זיתים, חיטה ושעור נהרסו, וגם נשים המסתמכות על ליקוט צמחי בר למאכל ולרפואה מאזורים אלה, איבדו את מקור הכנסתן. מומחי מים חוששים שהחומרים הרעילים יחלחלו למי התהום.

חמזה ע׳דבאן, ממרכז סִגִ׳ל (سجل) העוקב ומתעד את התקפות הכיבוש הישראלי בסוריה, הסביר שפעולות אלו מהוות ניסיון "לעקור אנשים באופן שקט באמצעות חיסול אמצעי המחיה ומקורות ההכנסה שלהם".

כוחות הכיבוש הישראליים השתלטו על סכר אל־מנטרה, הסכר השני בגודלו בסוריה, שאחראי ל־30%–40% מאספקת המים במדינה. הכוחות מנעו גישת תושבים אליו והגבילו את שעות פעילות הצוותים המפעילים אותו, מה שהוביל לפגיעה באספקת המים באזור. השתלטות הצבא על מקורות מים מקומיים נוספים הובילה למחסור במי שתייה במספר כפרים. הכיבוש הישראלי בדרום סוריה מחריף את משבר המים הקיים על רקע תקופות בצורת, ההופכות תכופות וקיצוניות יותר בהשפעת משבר האקלים.

על התוקפנות הצבאית של כוחות הכיבוש נוספות התנגשויות בין כוחות הממשל המרכזי למיליציות דרוזיות, אלימות כנופיות, אלימות על רקע עדתי, ותושבים חווים הגבלות ותקיפות הן מצד המשטר בדמשק והן מצד מיליציות מקומיות — בפרט, משטר א־שרע מגביל את חופש התנועה של התושבים בדרום כחלק מהניסיון להשליט מרות, וכביכול כחלק ממדיניות הפחתת הסלמה מול ישראל.

נסיבות אלו מקצינות את הבעיות הבוערות של משבר כלכלי, עם שיעורי אבטלה ואינפלציה גבוהים ברחבי סוריה. כשכ־90% מאוכלוסיית סוריה מתחת לקו העוני הרשמי, מתקפת ארה״ב–ישראל באיראן הוסיפה לחנק התושבים, עם הזינוק במחירי הדלק ושאר הסחורות, ועל הרקע הזה פרצו החודש הפגנות זעם ברחבי סוריה, לרבות במחוז דרעא שבדרום, עם שריפות צמיגים וחסימות כבישים, כחלק מגל מחאה ברחבי העולם.

במקביל דווח שכוחות של משטר א־שרע ירו באוויר במהלך ניסיון לפזר הפגנת תושבים במחוז נגד ברוטליות משטרתית. הזעם ההמוני בסוריה, שהתבטא לאורך השנה האחרונה בשורה של אירועי מחאה ושביתות, הוא התוצאה הבלתי נמנעת של המשטר החדש, המלבה שסעים עדתיים ודתיים, ועל בסיס קפיטליזם ושעבוד למעצמות אימפריאליסטיות, מציע להמונים רק עוד עוני, דיכוי, והיעדר ביטחון.

כיבוש ארוך־טווח והתיאבון של תנועת ההתנחלות

"צה״ל יישאר באזורי הביטחון בלבנון, בסוריה ובעזה — ללא הגבלת זמן — כדי להגן משם על הגבול והיישובים הישראליים מול גורמים ג׳יהאדיסטיים", אמר שר המלחמה הישראלי כ״ץ ביוני. ניסיון ממשל טראמפ לקידום הסדר ביטחוני כולל בין משטר א־שרע לבין המשטר הישראלי נכשל, שעה שממשלת נתניהו מסרבת לכל נסיגה מהשטחים החדשים שנכבשו. באמצע יולי דווח שטראמפ קרא לנתניהו "להתחיל" להוציא את הצבא הישראלי מדרום סוריה, אך למרות הרטוריקה, הבית הלבן ממשיך לספק גיבוי מכריע למערכה הצבאית של שלטון נתניהו וממילא אינו מצפה לנסיגות טריטוריאליות כלשהן טרם הבחירות לכנסת.

עשרות פעילי ימין קיצוני מתנועת "חלוצי הבשן", הפועלת להרחבת מדיניות ההתנחלות והסיפוח מהגולן לשטחים נוספים בדרום סוריה, חדרו פעם אחר פעם בשנה החולפת לשטחים הסוריים בחסות הכיבוש הישראלי, התבצרו בבית בכפר הדרוזי חדּר במחוז קוניטרה, וניסו להקים מאחזי התנחלות במספר מוקדים. בינתיים הצבא הישראלי מפנה אותם, אך הם זוכים לאהדה מממשלת נתניהו ולא הוגשו כתבי אישום כלשהם. לפי חלק מהדיווחים הצליחה התנועה אף לרכוש אדמות בדרום סוריה, באמצעות אנשי עסקים יהודים בעלי אזרחויות זרות. הם מייצגים את החלק בימין המתנחלי הישראלי ששואף לנצל את המצב לביצור הכיבוש הישראלי דרך הרחבת פרויקט ה"ייהוד" והנישול הקולוניאלי.

בעוד שרוב הציבור הישראלי תומך בצעדים המוצגים באופן שקרי כהכרחיים לשמירה על ביטחונו, כולל פעולות הרחבת הכיבוש בדרום סוריה, התמיכה ברעיון של הקמת התנחלויות שם או בדרום לבנון קטנה מאוד. גם המעמד השליט הישראלי לא מקדם זאת כרגע כמטרה, בשל המחירים שניסיון הרפתקני כזה יגבה ממנו — שאיפת הזרם המרכזי במעמד השליט הישראלי, בשלב הזה, היא לא לנסות "לייהד" את השטחים החדשים שנכבשו בסוריה ובלבנון, אלא לבצר כיבוש צבאי ארוך־טווח, כחלק משיקום היוקרה אחרי ה־7 באוקטובר, במטרה לשדר מסר ש"אסור להתעסק" עם המעצמה האזורית. ובכל זאת, ברור שהכיבושים בעזה, בלבנון ובסוריה נותנים רוח גבית לתנועה המתנחלית ולרעיונות "ארץ ישראל השלמה". גורמי ימין־מרכז מה"אופוזיציה" לנתניהו התומכים בשליטה צבאית ב"אזורי חיץ" — בפועל כיבוש ארוך־טווח בעזה, סוריה ולבנון — מהגנרל איזנקוט, דרך בנט–לפיד ועד הגנרל גולן, נושאים גם הם באחריות לכך.

מאבק בכיבוש ושקר הביטחון

בסוף מרץ ובתחילת אפריל התארגנו הפגנות בשורה של יישובים בדרום סוריה נגד הכיבוש הישראלי, בסולידריות עם הפלסטינים, נגד ההתקפות על עזה ונגד חוק עונש מוות לאסירים הפלסטינים. ב־26.07 דווח שכוחות הכיבוש הטילו כרוזים המאיימים לפגוע בתושבים שינסו לסגור דרכים ולחסום את פשיטות הצבא הישראלי. התארגנות דמוקרטית חוצת קהילות להגנה עצמית, יכולה לתת מענה, גם אם חלקי, לתושבים הנותרים ללא כל הגנה מול ההתקפות של כוחות הכיבוש הישראלי.

האוכלוסייה הסורית באזור קוניטרה ודרעא תפעל להתנגד לכיבוש הישראלי בדרכים שונות. כבר כעת לצד הפגנות, ופעולות הגנה עצמית מול פשיטות של כוחות הכיבוש הישראליים בכפרים, מתארגנות גם קבוצות חמושות, למאבק צבאי מול הצבא הפולש. כך, ארגון 'חזית ההתנגדות האסלאמית בסוריה — אנשי הגבורה' הכריז שהוקם במטרה לסלק את כוחות הכיבוש מהאזור. מדובר בארגון ימני המזוהה עם "ציר ההתנגדות" ועם תמיכה במשטר האיראני, ובחזבאללה, בעלי בריתו של משטר אסד שהופל. אך גם כוחות פוליטיים אחרים בסוריה, המתנגדים לציר זה, צפויים להתארגן לפעילות חמושה נגד הכיבוש הישראלי.

כמו בעזה, בגדה, בלבנון וברחבי האזור, הטרור המדינתי של השלטון הישראלי זורע חורבן, גורר התנגדות מצד האוכלוסייה, המשך עימותים צבאיים, וחלק מהפלגים הפוליטיים החמושים שנכנסים לריק — פלגים של אסלאם פוליטי ימני, פרו־קפיטליסטי — מוכנים מבחינה אידיאולוגית, בין השאר, אף לארגן תקיפות נגד אזרחים ישראלים.

התוקפנות הצבאית המתמשכת של המשטר הישראלי בסוריה, הפוגעת בביטחון של עניים סורים, מתורצת — כלפי פנים וכלפי חוץ — בדמגוגיה ביטחונית, כאילו שתכליתה להבטיח את ביטחון התושבים הישראלים. כדברי שר המלחמה כ״ץ בינואר השנה: "צה״ל שולט בשיא החרמון ובאזור הביטחון בעומק השטח הסורי ומגן משם על יישובי רמת הגולן והגליל מול איומי פלישה וטרור". במציאות, התוקפנות הצבאית של שלטון הימין הישראלי מבטיחה עוד העמקה של הסכסוך, כחלק ממלחמת נצח רב־זירתית, שדירדרה את מציאות החיים באזור כולו ואף ברחבי העולם, ותמשיך לגבות מחירים בכל ההיבטים גם בקרב ישראלים מהשורה — שהאינטרס שלהם הוא גם כן בסיום המדיניות של "מלחמת הנצח", השלטת הכיבושים והשעבוד של עמי האזור.

שקר "ההגנה על הדרוזים" בא־סווידא

שלטון נתניהו מנופף בטענה הצינית שהתערבותו הצבאית בסוריה מכוונת גם להגנת המיעוט הדרוזי, כדברי כ״ץ, "בנוסף ישראל ערבה לשלומם וביטחונם של הדרוזים בסוריה ולא תאפשר כל פגיעה בהם. ברית אחים אמיתית עם אחינו הדרוזים בישראל".

מאז חילופי המשטר בדמשק הפלגים הדרוזיים הדומיננטיים בדרום סוריה גילו חשש עד עוינות כלפי המשטר החדש בראשות א־שרע, שבעשור הקודם הנהיג את 'ג׳בהת א־נוס׳רה' הסלפית־ג׳האדיסטית, שהייתה חלק מאל־קאעדה והובילה תקיפות ברוטליות נגד האוכלוסייה הדרוזית במהלך מלחמת האזרחים — הארגון התפלג מאל־קאעדה ונטמע ב'היאת תחריר א־שאם' ב־2017, שכוחותיה נהפכו לעמוד תווך של מנגנון המדינה החדש. המתחים מאז חילופי המשטר בדמשק התגלגלו לסדרת תקריות שהגיעו לשיא במעשי הטבח הקשים שמשטר א־שרע ומיליציות תומכות ביצעו ביולי 25' בדרוזים בא־סווידא.

הטריגר להתפרצות אירועי הדמים בא־סווידא היה אירועי חטיפה ורצח על רקע עדתי נגד תושבים דרוזים, שגררו מעשי נקם של חמושים דרוזים נגד תושבים בדואים במחוז, והסלימו לכדי טבח מחריד בהיקף נרחב באוכלוסייה הדרוזית שהובילו מיליציות מקרב שבטים בדואיים שונים מרחבי סוריה בשיתוף הכוחות החמושים של משטר א־שרע. הטבח כלל הוצאות להורג של גברים, נשים וילדים, חטיפה, מעשי אונס ואלימות מינית שיטתית, שריפת עשרות כפרים ופשעים קשים אחרים שתועדו והופצו. לפי דוח האו״ם, מעל 1,700 נרצחו ו־200 אלף נעקרו מבתיהם — רובם דרוזים, וחלקם אזרחים בדואים סונים שהותקפו בפעולות נקם של מיליציות דרוזיות.

שלטון הימין הישראלי ניצל את ההזדמנות והתערב צבאית עם הפצצות מהאוויר של שיירות החמושים של א־שרע ושל משרד ההגנה בדמשק, והצהרות פומביות צבועות בהן איים להסלים את המתקפה אם המשטר בדמשק לא יעצור את הטבח. המניע לא היה רחמים על האוכלוסייה הדרוזית, אלא ניסיון לנצל את מצוקתה לחיזוק דריסת הרגל של הכיבוש הישראלי בדרום סוריה. באותה המידה, הסיוע שהעניק שלטון נתניהו במהלך מלחמת האזרחים לחמושי 'ג׳בהת א־נוס׳רה' של א־שרע לא היה מ"מניעים הומניטריים". ראוי להזכיר שביוני 15', על רקע הפגנות סולידריות של דרוזים בישראל עם הדרוזים המותקפים בסוריה, צעירים דרוזים תקפו אמבולנסים ישראליים שהסיעו פצועים סורים שנחשדו כלוחמי 'ג׳בהת א־נוס׳רה'. בנסיבות שהשתנו מאז, שלטון נתניהו מחפש להישען טקטית על שיתוף פעולה עם חלק מהפלגים הדרוזיים בדרום סוריה.

חכמת אל־הג׳רי, אחד משלושת המנהיגים הדתיים (شيوخ العقل) של הציבור הדרוזי בא־סווידא, שתמך במשטר אסד בעשור הראשון של מלחמת האזרחים, פנה בעקבות הטבח ביולי 25' לשיתוף פעולה גלוי עם שלטון הימין הישראלי. הוא הודה לנתניהו ולישראל מספר פעמים על ההתערבות הצבאית, ובמסגרת הברית איתו קודם אף רעיון של יצירת מסדרון יבשתי בין הגולן הכבוש לא־סווידא (דרך שצריכה לעבור בתוך מחוז דרעא, בעל רוב מוסלמי סוני) דרכו יוכלו לעבור אנשים, סחורות, סיוע, וכן כוחות צבא. בראיון לאתר החדשות הישראלי ynet הוא קרא להיפרדות מסוריה והקמת שלטון עצמאי, שישראל כביכול תהיה ערבה לו.

"לא צריכים שאף אחד יבוא לסחור בדם שלנו"

אלפי דרוזים מהשורה הפגינו בשנה שעברה בשטחי מדינת ישראל עם תחושת דחיפות לארגן סיוע הומניטרי לא־סווידא, ורבים צידדו אף בדרישה מהממשלה הישראלית לפעולות צבאיות שלתפיסתם מסוגלות לעצור את הטבח. אלא שמדובר במלכודת מסוכנת. בין השאר, ההתערבות הצבאית הישראלית רק חיזקה גורמי ריאקציה עדתניים בסוריה המסיתים נגד האוכלוסייה הדרוזית כולה בטענה שהיא בוגדת בעם הסורי ומשתפת פעולה עם משטר הדמים הישראלי.

בהפגנת נשים דרוזיות בא־סווידא בתחילת מאי, לאחר מספר תקיפות על רקע עדתי, ולאור האיומים של ישראל להתערב צבאית "לטובת" הדרוזים, אמרה אחת המפגינות: "אנחנו לא צריכים שאף אחד יבוא להגן עלינו, ולא צריכים שאף אחד יבוא לסחור בדם שלנו. אנחנו גם לא צריכים שאף אחד יבוא ויסית נגדנו ויגיד 'זה למען הדרוזים'. אנחנו מכירים את ישראל, יודעים שהיא מדינה כובשת, ויודעים שהיא סוחרת בדם שלנו. אנחנו נגד ישראל, נגד העַדַתנות ונגד כל אויב שייכנס לארצנו כדי לסחור בדמנו."

בראיון ביולי 25', סארה הונידי, סופרת סורית דרוזית המתגוררת בארה״ב לאחר שנמלטה במלחמת האזרחים, איבדה קרובים בטבח בא־סווידא, והתייחסה לתקיפות הצבא הישראלי בסוריה ולטענות שהן נועדו להגן על האוכלוסייה הדרוזית. היא ענתה לדברי שגריר ישראל לשעבר בברזיל, רדּא מנצור, דרוזי־ישראלי, שאמר שהאוכלוסייה הדרוזית בישראל רוצה שהממשלה הישראלית תגן על אחיהם בסוריה. הונידי תקפה את צביעות הממסד הישראלי והסבירה שהתוקפנות הצבאית הישראלית, כולל בעזה, רק מחמירה את המצב גם עבור הדרוזים, ולטענתה, התערבות ישראל בסוריה, כביכול בשם הדרוזים, "רק דוחפת את שאר סוריה לשנאה ולנקוט שפה עדתנית נגד הדרוזים. לכן אני אומרת: אל תתערבו!".

מיחזור הרעיון של מדינת בובה דרוזית?

המשטר הישראלי משנותיו הראשונות פעל לנצל שסעים עדתיים באזור לצרכיו. בהקשר הסורי, הוא ממשיך את מורשת ה"הפרד ומשול" של האימפריאליזם הצרפתי שפעל לפלג את ההמונים בסוריה ובלבנון, להחריף שסעים עדתיים ולהשתמש באוכלוסייה הדרוזית, ובנוצרים ובעלווים, לחיזוק אחיזתו במרחב ובניסיון למנוע מרידות נגדו. האימפריאליזם הצרפתי חילק את אזור סוריה ולבנון ל־6 יחידות ממשל נפרדות, אחת מהן הייתה מדינת הר הדרוזים (1921–1936), סביב העיר א־סווידא. זה לא מנע מהמרד האנטי־קולוניאלי של 1925 להתפרץ דווקא מהר הדרוזים, בהובלת סולטאן אלאטרש, ומשם לשאר חלקי סוריה, באופן שחצה קהילות עדתיות ודתיות.

בישראל כבר שיחקו בעבר עם הרעיון של הקמת מדינה נפרדת בהר הדרוזים שתהיה מדינת בובה של המשטר הישראלי ושל האימפריאליזם המערבי. כעת, אף שוושינגטון והמשטרים באזור אינם תומכים בינתיים בפיצול סוריה, ההתדיינות האסטרטגית בקרב הממסד הישראלי כוללת את הרעיון של התערבות בחתירה לסיוע לביסוס אוטונומיה, ואף להיפרדות דרוזית, כפי שהציע למשל ביולי 25' 'מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון', במסמך תחת הכותרת "המשבר בסוריה כהזדמנות למיצוב ישראל כמעצמה אזורית". בשבועות האחרונים התייחס אל־הג׳רי במרומז באופן אוהד לציונות בטענה כי "אפילו מבחינת הדוקטרינה אנחנו שותפים עם מדינת ישראל; מבחינה היסטורית, אנחנו כדרוזים היינו חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל", ואילו השר לשעבר מטעם הליכוד, הפוליטיקאי הדרוזי איוב קרא, פרסם הודעות תמיכה בעמדת אל־הג׳רי בעד עצמאות וקונפדרציה עם מדינת ישראל.

מעשי הטבח בא־סווידא חיזקו את עמדת הכיבוש הישראלי בדרום סוריה והגבירו את התמיכה בקו הבדלני של אל־הג׳רי.

המשבר במחוז א־סווידא וסכנת התחדשות מלחמת האזרחים

תושבי 35 כפרים במחוז א־סווידא נעקרו, כפריהם נשרפו, ונשלטים כעת בידי כוחות משטר א־שרע ומיליציות בדואיות. אלפי העקורים דורשים לחזור לכפריהם, משטר א־שרע טוען שאין דבר המונע מהם וקורא להם לחזור, אלא שהרוב המוחלט של העקורים הדרוזים במחוז מסרבים לחזור ללא הגנה תחת שלטון הגורמים שטבחו בקהילתם.

המצב הכלכלי בא־סווידא קשה מאוד. מחירי השכירות נסקו, יוקר המחיה חונק, יחד עם אבטלה ועוני. הפלג הימני של אל־הג׳רי התחזק בעקבות הטבח וקואליציית המיליציות הדרוזיות המזוהה איתו — תחת השם "המשמר הלאומי" (الحرس الوطني) — גייסה אליה צעירים רבים. בספטמבר 25' דווח שהמשטר הישראלי מחמש חלק מהמיליציות בא־סווידא ואף משלם משכורות לאלפי לוחמים.

"המשמר הלאומי", שאינו נשלט בצורה דמוקרטית בידי הקהילות בא־סווידא, לא עסוק רק במשימות הגנת האוכלוסייה מפני תקיפות חיצוניות, אלא משמש בפועל גם ככוח שיטור מקומי המפעיל דיכוי כלפי מתנגדים פוליטיים, מפזר הפגנות ומבצע מעצרים ועינויים — ובשבועות האחרונים דווח שהמשמר אף מנע, לרבות באמצעות ירי באוויר, מתלמידים דרוזים מעבר לצורך בחינות לשטחים שבשליטת כוחות א־שרע. באפריל האחרון עובדי מערכת החינוך בא־סווידא שבתו במחאה על כך שחמושי אל־הג׳רי פשטו על מינהלת החינוך בא־סווידא, תקפו פיזית עובדים והכריחו אותם באיומי נשק להתפנות מהמבנה — התקיפה כוונה לבטל מינוי מנהל חדש מטעם משטר א־שרע למערכת החינוך במחוז. תושבים מוחים גם נגד השתוללות כנופיות מקומיות של סוחרי סמים, שחיתות, פשיעה וחוסר ביטחון אישי.

משטר א־שרע הוביל באחרונה בקמפיין מתוקשר משפטים פומביים בהם מועמדים לדין חלק ממי שלקחו חלק במעשי הטבח של יולי 25'. מטרת הקמפיין היא לנקות מאחריות את האחראים העיקריים — ראשי המשטר החדש בדמשק. בעוד שבקרב האוכלוסייה הדרוזית, האמון במשטר החדש אפסי, הברית בין אל־הג׳רי לכיבוש הישראלי, עם תמונות נתניהו ודגלי ישראל בעצרות שלו בא־סווידא, מסייעות לתומכי א־שרע ברחבי סוריה לצייר את מתנגדיו כמשת״פים של הכיבוש הישראלי. תזכורת מוחשית לסכנה של תדלוק מתחים עדתיים עד כדי חידוש מלחמת האזרחים.

מאבק חוצה קהילות נגד דיכוי ואימפריאליזם, למען שיקום, רווחה ושינוי שורשי

סוציאליסטים תומכים בזכות ההגדרה העצמית של הדרוזים, הכורדים ומיעוטים אחרים המעוניינים באוטונומיה או בעצמאות, ומתנגדים לניסיון כפיית "אחדות לאומית" מצד המשטר הקפיטליסטי החדש של כוחות האסלאם הפוליטי הימניים של א־שרע בדמשק, ולכל צורה של דיכוי עדתי, דתי או לאומי. אך במקביל, דוחים כל ניסיון להתערבות זרה של כוחות אימפריאליסטיים ריאקציוניים בסוריה, בין אם מצד ישראל, ארה״ב, טורקיה, סעודיה או אחרים. מול ניסיון לכפות בחירה בין משטרי ריאקציה רצחניים, השמאל הסוציאליסטי מקדם מאבק למען הזכות של ההמונים להחליט בעצמם על גורלם.

הקבוצה הסוציאליסטית המזרח־תיכונית 'איסכרא', שחלק ממארגניה מגיעים במקור מא־סווידא, פירסמה באפריל האחרון מאמר על המשבר במסגרתו הציגו רשימת דרישות ביחס למשבר במחוז א־סווידא וקריאה להתארגנות עצמאית של תושבים מול כוחות הדיכוי המקומיים והארציים — לדוגמה:

"לפעול להקמת התארגנות פוליטית עצמאית מבחינה מעמדית, שתישען על כוחות ההמונים ונושאת אופי מעמדי ברור, שתפנה לתושבים הזועמים בכל המחוזות הסוריים, ושתוכל לסמן מיהו האויב המעמדי האמיתי ולהחזיר את א־סווידא למקומה הטבעי בלב המאבק ההמוני. אנו קוראים לכל ההמונים המדוכאים בסוריה לעמוד לצד העובדים, הסטודנטים, הפלאחים והעניים של א־סווידא ולחתור לאחדות על בסיס מעמדי [במאבק]".

דרישות כאלו יכולות להוות בסיס לקידום מאבק נחוץ על בסיס מעמדי, חוצה קהילות, נגד משטר א־שרע, נגד הכיבוש הישראלי והאימפריאליזם, ולמען שיקום מסיבי ברחבי סוריה, כחלק ממאבק לאביב סוציאליסטי בסוריה ובאזור.

מאבק זה משתלב במערכה אזורית לעקירת גורמי השורש לזוועות הכיבושים והמלחמות. שלטון הימין הישראלי פועל בשיטתיות להחריב קהילות בסוריה ובלבנון וקהילות פלסטיניות, כחלק מחזון דיסטופי של כיבוש ו"ייהוד", שבשורה התחתונה לא רק שלא יוכל לפתור את החששות הביטחוניים והחנק הכלכלי של מיליוני ישראלים, אלא מוסיף כאמור לדרדר את מציאות החיים באזור.

במלחמת 1967 גירשו כוחות הכיבוש הישראליים 120 אלף תושבים מהגולן הסורי ומנעו את חזרתם. 131 כפרים ושתי ערים סוריות, הוחרבו כליל. סיפוח הגולן ב־1981 — שהוביל לשביתת המחאה הכללית של הדרוזים בגולן למשך כחצי שנה ב־1982 — וההכרה של טראמפ בסיפוח ב־2019 לא העלימו מעל פני האדמה את המוני העקורים הסורים מהגולן וצאצאיהם, שנושלו מרכושם ומאדמתם, גורשו מיישוביהם והמשיכו לסבול מעוני, אבטלה והיעדר שירותים בסיסיים, במשך עשרות שנים. רבים מהם השתתפו בהתקוממות נגד משטר אסד ונעקרו בשנית במהלך מלחמת האזרחים. האוכלוסייה הדרוזית שנותרה בגולן סובלת מאפליה ורדיפה.

עם זאת, עד היום כשל במידה רבה פרויקט ההתנחלות וה"ייהוד" בגולן, וגודל האוכלוסייה כולה בשטח אחרי שישה עשורים קטן מכלל המגורשים ב־67'. בעוד שממשלת ה"ימין על מלא" חותרת להכפלת האוכלוסייה היהודית בעיירה קצרין בגולן, המונה כיום כ־8,000 תושבים, קצב הצמיחה השנתי של קצרין מסתכם ב־0.7%. מול חזון הסיפוח הלאומני המשיחי, מאבק לשלום אזורי דורש הכרה דמוקרטית בזכות הפליטים הסורים לשוב לגולן, לבנות את חייהם ברווחה ובביטחון אישי, ולהשתתף בקביעת עתיד השטח, כחלק מפתרון המבטיח השתלבות על בסיס שוויוני של כלל עמי האזור, תוך הבטחת זכויות לכלל המיעוטים הלאומיים, העדתיים והדתיים.

מאבק כזה עובר גם דרך הפקעת השליטה במשאבי המפתח במרחב והעברתם לבעלות ציבורית ותפעול דמוקרטי לטובת מיגור העוני ואי־השוויון, והכרחי כדי לסלול מעשית את הדרך לרווחה ושלום אזורי — אופק שייתכן בהקשר של כינון קונפדרציה סוציאליסטית אזורית, על בסיס וולונטרי, שוויוני ודמוקרטי. הכיוון הנוכחי תחת תוקפנות אימפריאליסטית, קפיטליזם, ודיכוי על רקע לאומי ועדתי, הוא הפוך.