אחד "ההישגים" הבולטים של ממשלת הדמים הקפיטליסטית של נתניהו עם הימין הקיצוני הוא ההתרחבות הדרמטית של טרור המתנחלים, ובפרט מאז 7 באוקטובר 2023 — שנוצל בציניות לא רק לפתיחת מלחמת השמדה נגד הפלסטינים בעזה, אלא גם למערכה שלמה של "כיבוש, גירוש, התנחלות" ברחבי הגדה המערבית.

לאורך שנות הכהונה של הממשלה, התפשטות התארגנויות הטרור הכהניסטיות בגדה הגיעה לשיא עם הקמתם של כ־250 מאחזים חדשים. מספר המאחזים הכולל זינק ביותר מפי שניים, אך הקמתם אינה מטרה כשלעצמה, אלא אמצעי לקידום השתלטות על אדמות וטיהור אתני. מיליציות מתנחלים מתארגנות במאחזים לתקיפת תושבים, פגיעה ברכוש ובעדרים ומניעת גישה לתשתיות ולמקורות מים. לפי דוח חדש של בצלם, "נכון ליולי 2026 השתלטה ישראל באמצעות מיליציות אלו על יותר מ־1,070,000 דונם, שהם 18% משטח הגדה המערבית". ההשתלטות מלווה בעקירה: בשנים 2023–2025 גורשו 118 קהילות ומקבצי רועים פלסטיניים מאדמתם. מדובר בתוצאה של קמפיין טרור מאורגן היטב, הזוכה לתמיכה ישירה של הממשלה.

רק באחרונה, ב־23 בספטמבר, השתתפו שרי הממשלה, סמוטריץ', לוין, ברקת וקרעי בטקס הקמת ההתנחלות "מצוקי ארץ" שהיא למעשה הסדרה של המאחז "חוות נצח הראל". המאחז הוקם ב־2023 בצמוד לקהילה הפלסטינית באל־מערג׳את, ובדצמבר של אותה שנה הביא לעקירתה.

סמוטריץ' ניצל את הטקס כדי להתרברב ב"תנופת בנייה חסרת תקדים ביהודה ושומרון" ובהכנת הקרקע "למיליון מתיישבים". אלא שלפי קבוצת המחקר תמרור־פוליטוגרפיה: "ב־20 השנים האחרונות יש ירידה הדרגתית במאזן ההגירה הכולל להתנחלויות, ובקדנציה של הממשלה הנוכחית הוא הפך לשלילי — יותר עוזבים ממגיעים". רוב הציבור הישראלי לא רואה בהתנחלויות "נכס" ואין מיליון ישראלים שמחכים לעבור לשם. אבל עבור הממשלה ההתנחלויות הקולוניאליות, ובייחוד מאחזי החוות הן מוצבים קדמיים לסיפוח הגדה. לכן היא לא מסתפקת רק בהסדרה בדיעבד של מאחזים אלא מספקת להם מראש תמיכה חומרית, חימוש, ציוד, כולל רכבים וריינג׳רים, להשתלטות אלימה על אדמות באזור. בלי זה, גל הטרור המתנחלי לא היה מצליח לגדול לממדים המזוויעים אליהם הגיע.

כנופיות הימין הקיצוני פועלות בחסות כיתות כוננות בהתנחלויות, ולצדן של רשב"צים (רכזי ביטחון שוטף צבאיים), כוחות משטרה וכמובן כוחות צבא — שאינם רק "עומדים מן הצד" בזמן שאותן כנופיות מבצעות פוגרום אלא, פעמים רבות לוקחים בו חלק באמצעות ירי גז מדמיע ואף אש חיה על תושבים פלסטינים שמנסים להגן על עצמם. מאז אוקטובר 2023 גייס הצבא אלפי מתנחלים לשירות באזורי מגוריהם כחלק מגדודי הגנה מרחבית (הגמ״ר), ואלפים נוספים צורפו לכיתות הכוננות בהתנחלויות ובמאחזים. ההפרדה בשטח בין טרור המתנחלים לטרור המדינתי המופעל על ידי כוחות צבא ורשויות המדינה כנגד התושבים הפלסטינים, הולכת ומטשטשת.

נאום השקר של נתניהו

למרות טשטוש ההפרדה בין כנופיות הטרור ההתנחלותי לכוחות הרשמיים של המדינה, לעיתים לממשלה נוח להכחיש כל קשר אליהן. כך עשה נתניהו בנאומו האחרון באו״ם. טרור מתנחלים? לפי נתניהו, "מה שהתקשורת מכסה זה קבוצה של עבריינים צעירים, כ־150 במספר, שזורקים אבנים או כורתים עצי זית. אני לא יכול לסבול את זה ולכן אנחנו אוכפים את החוק. מה מספר הנפגעים בשנה? אולי שניים או שלושה."

מה מספר הנפגעים במציאות? על פי נתוני OCHA, מתחילת 2023 ועד מאי 2026 כנופיות המתנחלים בגדה ביצעו יותר מ־5,300 תקיפות שהסתיימו ב־64 הרוגים פלסטינים וכן בפצועים רבים, בגניבה של צאן, בנזק לתשתיות, לרכוש ולמקורות פרנסה. אך נתניהו משקר לא רק לגבי מספר הקורבנות והיקף התופעה אלא, גם לגבי האכיפה נגדה. לפי נתוני יש דין, 93.6% מתיקי החקירה שנפתחו בשנים 2005–2025 בגין אלימות מתנחלים כלפי פלסטינים הסתיימו ללא כתב אישום, ורק 3% הסתיימו בהרשעה מלאה או חלקית. הנתונים מבהירים כי קיים מרחב חסינות כמעט מוחלט עבור כנופיות הטרור ההתנחלותי.

הדבר המרכזי שאותו מנסה נתניהו להסתיר הוא שטרור המתנחלים הוא עוד כלי בארגז הכלים של ממשלתו לקידום הסיפוח הזוחל של שטחי C, שהם כ־60% משטחי הגדה. בשנתיים האחרונות הזרוע הבלתי־רשמית הזאת פועלת באופן הולך וגובר גם בשטחי B (כ־22% משטחי הגדה), תוך עקירה של הקהילות הפלסטיניות וטרנספר שלהן לתוך מובלעות צפופות בשטחי A (כ־18% משטחי הגדה). ב־2026 כשני שלישים (62.6%) מאירועי האלימות נגד פלסטינים ש"יש דין" תיעד התרחשו בשטחי A או B.

המהלך חופף במידה רבה את "תוכנית ההכרעה" של סמוטריץ' מ־2015. אף שהתוכנית מעולם לא אומצה רשמית, זרועות המדינה מקדמות חלקים מתוכה בשטח. הצבא והמנהל האזרחי עוקרים קהילות פלסטיניות בשטח C. בנוסף, הצבא הוביל ב־2025 עקירה חסרת תקדים מאז 1967 של קרוב ל־40 אלף תושבים ממחנות הפליטים בג׳נין, טול כרם ונור א־שמס בשטח A. כל הזרועות של משטר הכיבוש פועלות לדחיקת התושבים הפלסטינים למספר מובלעות מנותקות זו מזו.

גם בגוש "השינוי" הלאומני יש למהלכים הללו תומכים. לא בכדי סיור הבחירות של איזנקוט בגדה, עם ראשי המתנחלים יוסי דגן ודוידי בן ציון, כלל ביקור וסקירה אסטרטגית במאחז "חוות שובאל". המאחז שהוקם באוקטובר 2024, הביא תוך חודש לגירוש קהילת פרח׳ה ששכנה מדרום לו. זאת האסטרטגיה. יו״ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, כתב באחרונה כי "מדינת ישראל חייבת ליצור רצף טריטוריאלי בין כל שטחי C ולשמור שם על שליטה מוחלטת, ובמקביל, חייבים למצוא אלטרנטיבה לשליטה מנהלית וביטחונית בשטחי A ו־B" והוסיף כי לשיטתו "צריך להגיע להסכמה עם ירדן על ניהול שטחי A ו־B על ידיהם, [ב]קונפדרציה ישראלית־ירדנית".

על מה הוויכוח בין צמרת הצבא לממשלה?

אם כך, למה פרץ ויכוח בין צמרת הצבא לממשלה לגבי טרור המתנחלים? יש לכך מספר סיבות הקשורות זו לזו: חשש משחיקת המרות של הממסד הצבאי ויכולתו לשלוט בגובה הלהבות בגדה, בייחוד בתרחיש של מלחמה רב־זירתית, חשש משינוי בדעת הקהל ברמה הבינלאומית, האזורית והמקומית, שמשפיע בתורו על יחסי החוץ של ישראל, וכן חשש של הממסד הצבאי בישראל מפני יוזמה פלסטינית להגנה עצמית והתארגנות למאבק נרחב יותר נגד תוקפנות המתנחלים והצבא.

החששות הללו אינם מעניינים כלל את ההנהגה של מה שמכונה "נוער הגבעות", שרוצה לקחת את ההיגיון המנשל של התנועה הציונית לקצה, כאן ועכשיו. אותה הנהגה מוכנה לקבל ואף לדרוש כל סיוע מהמדינה ומהצבא הישראלי אך לא מוכנה לציית לפקודותיהם ולמרותם. מבחינת ראשי הטרוריסטים, הצבא הישראלי נשלט בידי גורמים "חלשים" שמסרבים להוביל מלחמת השמדה בגדה בנוסח פשעי רצח העם בעזה, ולכן גם אין מה לציית להם. זו עמדה שמקבלת חיזוק מפרויקט ה"הפיכה המשפטית", משרי הימין הקיצוני ומאז כניסתו לתפקיד, גם משר המלחמה כ״ץ.

עם כניסתו לתפקיד ביטל כ״ץ את השימוש בצווי מעצר מנהליים נגד מתנחלים יהודים חשודים בטרור, תוך המשך שימוש נרחב במעצרים מנהליים נגד תושבים פלסטינים בגין כל סוג של התנגדות לכיבוש, פעולות הגנה עצמית ואף תיעוד של תקיפות מתנחלים.

באחרונה, כ״ץ ניסה להדיח את הגנרל אבי בלוט, אלוף פיקוד המרכז האוכף בברוטליות את הכיבוש בגדה, בגין תמיכתו הטקטית בצו הגבלה על המתנחל הטרוריסט טל ינון דרדיק, וזאת בעקבות מעורבות בפוגרום מזוויע במיוחד בחרבת חומסה בחודש מרץ. כ״ץ, ולמעשה הממשלה, מגבה את דרדיק נגד בלוט. מחיקת האישום הפלילי של החייל המוציא להורג, אזריה, בידי נשיא המדינה הרצוג, בניגוד לעמדה הרשמית של צמרת הצבא, מחזקת את המגמה הזאת עוד.

הגינויים של הרמטכ״ל לשעבר איזנקוט ושל סגן הרמטכ״ל לשעבר, גולן, נגד טרור המתנחלים והביקורת על היעדר אכיפה, הם המשך ישיר לחששות של הגנרלים וכן של האליטה הקפיטליסטית השלטת בישראל. הם דורשים לפעול כנגד הכנופיות והמאחזים האלימים ביותר כי הם רואים כיצד הסלידה ההמונית ברחבי העולם ממעשי הטרור היומיומיים של הכנופיות הכהניסטיות, משתקפת במהלכים, סמליים בעיקרם, שממשלות במערב נאלצות לנקוט נגד ההתנחלויות. בריטניה, צרפת וקנדה הודיעו החודש (8.09), יחד עם עוד 9 מדינות מהאיחוד האירופי, על החרמת מוצרי התנחלויות.

גם בתוך החברה הישראלית, המראות של פוגרומים ממונעים, של כנופיות חמושות רעולות פנים שעושות את דרכן לתוך יישובים פלסטינים על גבי טנדרים לבנים, מעוררים חוסר נחת, ביקורת וגם התנגדות. יש סלידה מטרור המתנחלים בקרב שכבות המוניות בחברה הישראלית, על אף התמיכה בתוקפנות הצבאית בגדה, בעזה ובשאר האזור. סקרים של המכון הישראלי לדמוקרטיה, וכן סקרים נוספים (מרכז אקורד, תמרור פוליטוגרפיה) מצביעים על רוב, גם בציבור היהודי בישראל, שחושב כי רשויות המדינה אינן פועלות כנגד טרור המתנחלים בצורה מספקת.

אל מול זה, "גוש השינוי" שם לו למטרה להחזיר לגיטימציה למפעל ההתנחלויות הקולוניאלי ולמשטר הכיבוש, הן ברמה הבינלאומית והן ברמה המקומית, באמצעות הבטחות ל"טיפול" בטרור המתנחלים ובמאחזים. "דווקא כמי שמאמין בזכותנו על הארץ ובמפעל ההתיישבות, עלינו להוקיע את הפורעים ולמגר מתוכנו כל אלימות", כתב בנט. הקו של יאיר גולן אינו שונה מהותית: "כשנחליף אותם [את ממשלת נתניהו] הטרור היהודי ימוגר, המיליציות החמושות של בן גביר יפורקו, המאחזים הלא חוקיים של סמוטריץ' יוסרו — וצה״ל יחזור לעסוק בהגנה על ביטחון ישראל"... כלומר ימשיך בכיבוש בגדה באצטלה שקרית של ביטחון.

המצור על קוסרה

המצור על קוסרה הוא מקרה ממחיש. הצבא בחר, משיקולי תדמית ויחסים בינלאומיים, לשתף פעולה עם ההצגה של שגריר ארה״ב בישראל, מייק האקבי, והכרזתו כי "צה״ל והמשטרה יצאו לבקשתנו להוציא את הטרוריסטים הישראלים" מהיישוב באמצע אוגוסט. האקבי, תומך נלהב של מפעל ההתנחלויות ושל סיפוח הגדה, דרש את פינוי המאחז מקוסרה בדיוק כדי להחזיר לגיטימציה להמשך הכיבוש.

אלא שההצגה הסתיימה מהר. לאורך החודש האחרון הצבא ממשיך להטיל מצור על התושבים הפלסטינים ביישוב, לא מאפשר כניסה של עיתונאים או של משלחות סולידריות ומעלים עין מנוכחותן הקבועה של כנופיות המתנחלים.

משלחת של מאבק סוציאליסטי שהגיעה לקוסרה בתחילת ספטמבר כחלק מפעולת סולידריות מאורגנת עם התושבים הנתונים תחת מצור צבאי, אמנם נחסמה על ידי הצבא, אך בכל זאת הצליחה לערוך ראיונות בשטח. "המתנחלים נמצאים על ההר, וגם הצבא נמצא על ההר. כפי שאתה רואה, תוך 10 דקות הגיעו לכאן הרבה חיילים. החיילים האלה היו יכולים לפנות את המתנחלים מההר, וכך המצור היה מסתיים", הסביר עבד אל־עזים אל־ואדי, ראש עיריית קוסרה, בריאיון עמנו.

לואי ביירותי, תושב קוסרה, תיאר גם הוא את תמונת המצב בריאיון עמנו. הוא הסביר מה התרחש כשהצבא הגיע לבית אותו הוא בונה ביישוב, בזמן שמתנחלים צרו עליו: "הם [המתנחלים] צרו עלינו בתוך הבית בערך שלוש שעות. ואז הצבא הגיע, והצבא צר עלינו עוד יותר. הם ירו עלינו גז וצרו עלינו בבית. ואז עצרו אותנו וזרקו אותנו בכפר דומא".

אז מה נחוץ כדי לעצור את טרור המתנחלים בגדה?

התפקיד של כוחות הכיבוש של הצבא הישראלי בגדה מעולם לא היה להגן על התושבים הפלסטינים. אז מי יגן עליהם מפני טרור המתנחלים? התושבים הפלסטינים אינם מתמהמהים במתן תשובה לשאלה. על אף הדיכוי הכבד, בשנים האחרונות התארגנו שורה של יוזמות להקמת ועדות סיור, הקפצה ושמירה בעשרות יישובים וקהילות ברחבי הגדה.

בחלק מהיישובים, מאמצי ההגנה העצמית מתארגנים בצורה ספונטנית יותר, כמענה מיידי לצרכים בשטח. שכנים מזעיקים זה את זה לעזרה מול התוקפים במה שמכונה לעתים "פזעה" (תגבורת), בהתאם למסורות של המאבק הפלסטיני לשחרור לאומי. אך ככל שהתקיפות של מיליציות המתנחלים הפכו למאורגנות וקטלניות יותר, וככל שהתדירות שלהן זינקה בחלק מהאזורים מכמה מקרים בחודש לפוגרומים יומיומיים, כך גם מאמצי ההגנה העצמית הפכו מאורגנים יותר.

לפי דיווח של יניב קובוביץ ב"הארץ" בהסתמך על גורמים בצבא הישראלי, "כ־70 ועדות שמירה, הדומות לכיתות כוננות, הוקמו ברשות הפלסטינית כדי להגן על התושבים מפני האלימות". מיותר לציין כי מבחינת אותם גורמי צבא מדובר בהתפתחות שלילית. אך מבחינת המאבק בטרור המתנחלים והכיבוש, ומבחינת האינטרס האמיתי של האנשים העובדים, כולל בישראל, היא נחוצה וחיונית.

"נשארנו לבד. אתה מתמודד מול מתנחלים שנתמכים על ידי הממשלה שלהם, ואין לנו אף אחד. אז אנחנו נאלצים להישאר כאן ולהגן על העיירה הזו". כך מתאר זאת בכתבה לרויטרס פאדי עלואן, אחד המתנדבים בוועדת השמירה שהוקמה בסינג׳יל, שפעילותה כוללת הדלקת מדורה לילית, סריקת הגבעות באמצעות זרקורים בחיפוש אחר מיליציות של מתנחלים, סיורים ברכב סביב העיירה וקבוצות וואטסאפ קהילתיות שבהן התושבים יכולים להזהיר זה את זה מפני מתקפות פוטנציאליות.

"אם הם מתקרבים לבתים, אנחנו הולכים להתעמת איתם, אנחנו שולחים (הודעות) בקבוצות הוואטסאפ", מסביר עלואן. "מאז שהתחלנו עם הנוכחות כאן [בלילות], המתקפות ירדו בכ־90%, כי התחלנו לראות אותם."

"מאז תחילת השנה שעברה, וכתוצאה מהסלמת ההתקפות על סנג׳יל… היינו צריכים לארגן את השמירה באופן יעיל יותר ולעבור ממודל של פזעה למערכת מאורגנת יותר", מסביר אחד התושבים, בריאיון לעיתונאי מג׳ד ג׳וואד מג׳נין. "ברגע שאנחנו מזהים את המתנחלים התוקפים, אנחנו מעדכנים את התושבים בוואטסאפ או במכשירי קשר… אין ברשותנו כלים או נשק ברי השוואה למה שיש למתנחלים. במקום זאת, אנחנו דואגים לכך שנהיה נוכחים בגופינו באזורים שעלולים להפוך ליעד, כדי להרתיע מתקיפה עוד לפני שהיא מתחילה".

מסורת ההתארגנות הזאת שואבת השראה גם מהוועדות העממיות שהוקמו בתקופת האינתיפאדה הראשונה. אז שימשו הוועודת את התושבים הן כדי לארגן את חיי היום־יום ביישובים בזמן ההתקוממות ההמונית (שנענתה בצעדי סגר, הגבלות על תנועה ודיכוי קשה), והן כדי לתאם פעולות ולהוביל את המאבק להפלת הכיבוש ולשחרור לאומי וחברתי.

גם היום, בדומה לאז, הצבא וכל זרועות הממסד בישראל פועלים על מנת לפרק ולפורר כל התארגנות של התושבים הפלסטינים נגד הכיבוש. הצבא מפרק אוהלי שמירה ומחרים ציוד, ואף יורה אש חיה על סיורים לא חמושים. לכך מצטרפים מעצרים נרחבים ושימוש במעצרים מנהליים נגד מארגנים מרכזיים, וכן צעדי ענישה קולקטיביים נגד יישובים שלמים.

כנופיות הטרור המתנחלי הן חלק ממערכת שלמה, וגם המאבק נגדן חייב להיות חלק ממערכה רחבה יותר. ועדות השמירה המקומיות ומאמצי התושבים ברמה של יישוב בודד יהפכו להיות יעילים יותר, ככל שהתארגנות תחת פיקוח דמוקרטי ותוך מעורבות של שכבות רחבות וישתלבו בפעולה קולקטיבית רחבה ומתואמת ברחבי הגדה ואף מעבר לכך — בחיבור לוועדות עממיות, לארגוני עובדים ולאגודות סטודנטים במרכזי הערים הפלסטיניות הגדולות, דוגמת שכם ורמאללה וכן במזרח ירושלים. ועד התיאום של ועדות המאבק העממיות בגדה פעל בכיוון הזה, בין השאר כאשר הצליח לגייס סטודנטיות וסטודנטים מאוניברסיטת ביר זית לפעולות סולידריות עם קהילות חקלאיות מאוימות בגדה.

מה שמקשה כיום על חיבור בין יוזמות מקומיות שונות לשמירה והגנה לכדי התקוממות כללית נגד משטר הכיבוש נוסח האינתיפאדה הראשונה הוא המחסור בהנהגה פוליטית וחולשת השמאל הן בשטחי 48' והן בשטחי 67'. בשטחי הגדה ההיחלשות הזאת הייתה גם תוצאה של דה־פוליטיזציה ו־NGO-יזציה (NGOization) של תנועות חברתיות ומאבקים עממיים. כלומר, הפיכת מאבקים חברתיים וארגוני מאבק לעמותות.

הרשות הפלסטינית "תרמה" באופן מכריע להתנוונות של חלק מההתארגנויות באמצעות שילובם במנגנונים שנטרלו אותן. זוהי תוצאה ישירה של תפקידה כקבלן משנה של הכיבוש הישראלי בגדה. בהתאם לכך מנגנוני הרשות פיזרו באלימות הפגנות סולידריות עם עזה ברמאללה, דיכאו את שביתת המורות בגדה, ועצרו פעילים פוליטיים ועיתונאים ביקורתיים. השלטון המקומי של החמאס בעזה לא היה בתיאום ביטחוני עם הממשלה הישראלית, בדומה לרשות בהובלת הפתח, אך גילה אותו חוסר סובלנות לכל התארגנות עצמאית ואופוזיציה משמאל בקרב הציבור הפלסטיני. הן הפתח והן החמאס אינם מציעים כל תוכנית בת קיימא לשחרור לאומי וחברתי. אך תוכנית כזאת, שתחבר בין דרישות מאבק מיידיות לעצירת התוקפנות הצבאית, לפינוי המאחזים וההתנחלויות, לעצירת הפקעת אדמות והסרת מחסומים לבין הצורך בהפלת הכיבוש, האימפריאליזם, הקפיטליזם וכלל משטרי הדיכוי, נחוצה לבניית מאבק.

בניית מאבק

לקראת הבחירות בימין הקיצוני ניסו להקים מאחז התנחלותי בגליל בחסות "היתר רעייה" של קק״ל. הניסיון להקמת "חווה" של קבוצת מתנחלים ממאחזי החוות בגדה לעת עתה נבלם. זה לא קרה הודות לקק״ל או למשטרה, שניסו למנוע הפגנות נגד המאחז ואף עצרו מפגינים, אלא הודות לפעולה הנחושה של תושבי מג׳ד אל־כרום והיישובים הערביים־פלסטינים באזור, שהשתלבה עם היעדר תמיכה במתנחלים שהגיעו מהגדה, מצד חלק ניכר מהתושבים היהודים, הרואים בכך פרובוקציה.

ההתנגדות לטרור המתנחלים בחברה הישראלית הינה חלק ממיאוס רחב יותר מהימין הקיצוני, ממפלגתו של בן גביר ומהאיומים הפיזיים של בריוני הימין הקיצוני על גורמי אופוזיציה, ארגוני להטב״ק, ארגונים פמיניסטיים וארגוני שמאל. בין השכבות ההמוניות המתנגדות לאלימות המתנחלים ישנה גם שכבה שרוצה לתרגם את העמדה הזאת למחאה ולמאבק פוליטי וכן לסולידריות ישירה עם הקהילות הנפגעות בגדה. כמעט מדי שבוע נערכים סיורים וביקורי סולידריות של ארגוני שמאל שונים בגדה.

חלקם מתארגנים תחת הכותרת המטעה והבעייתית פוליטית של "נוכחות מגינה". באחרונה היא זוכה ליותר ביקורת גם מצד פעילים פלסטינים. "ארגונים כמו ISM החלו לכנות את הפרקטיקה 'נוכחות סולידרית' בעקבות הצטמצמותו של אלמנט ה'הגנה', ומתוך תפיסה שהמונח הוא פטרנליסטי. מעולם לא רצינו להציג את הפלסטינים כאנשים מסכנים וחסרי אונים שזקוקים לעזרה מגורמים בינלאומיים", אמרה אחת ממייסדות הארגון, הפלסטינית־אמריקאית הואידה עראף, למגזין 972+.

כתבה שפורסמה לפני כחצי שנה במגזין 972+ הבהירה כי: "ככל שהתקפות המתנחלים הופכות לתכופות ואלימות יותר ברחבי הגדה המערבית, נראה כי הנוכחות המגנה מאבדת את יכולתה למנוע את הטלת האימה, ובסופו של דבר גם את עקירתן, של קהילות פלסטיניות. התקפות מתנחלים מותירות לעיתים קרובות פעילים ותושבים כאחד מדממים ומזועזעים. כפי שניסח זאת מתן מירון, רכז שטח של ארגון 'רבנים למען זכויות האדם' בבקעת הירדן: 'הנוכחות המגנה כבר לא מגינה על אף אחד'".

מסגור משלחות סולידריות לגדה כפעילות שהיא בעיקרה הומניטרית מטשטש את המשימה הפוליטית הבוערת של אותן משלחות — לתרום לבניית המאבק נגד ממשלת טרור המתנחלים משני צדי הקו הירוק.

יש סיבה לניסיונות של הצבא והמתנחלים למנוע מאותן משלחות להגיע ליישובים בגדה. הם רוצים למנוע תיעוד, שיכול להגיע גם לאמצעי תקשורת מרכזיים בישראל, שיכול בתורו להשפיע על דעת הקהל ועל השיח הפוליטי. אך מעבר לכך, משלחות כאלה יכולות לתרום באופן ממשי למאמצים של התושבים הפלסטינים לקיים הפגנות, שביתות, צעדות ואף פעולות ישירות מול מחסומים ומאחזים — כפי שאכן קרה בשנים האחרונות, כולל בהשתתפות של חברות וחברי "מאבק סוציאליסטי" — ואף לסייע לבנות התארגנויות מאבק מקומיות ואזוריות, ועדות עממיות וועדות שמירה. גם נוכחות של כמה מאות מפגינות ומפגינים ישראלים בהפגנה שיזם יישוב פלסטיני יכולה לעתים לעשות הבדל בעוצמת הדיכוי.

אבל, ככל שהממשלה והצבא מתערבים בשטח למתן גב לכנופיות המתנחלים, חשוב ואף קריטי לבנות שמאל סוציאליסטי הן בשטחי 67׳ והן בשטחי 48׳ כדי שיוכל להתערב כנגד הממשלה ומפלגות הממסד וכן מול מכונת המלחמה והכיבוש הצבאית. דרוש לבנות כוח פוליטי שמסוגל לגייס שכבות באופן חוצה קהילות לאומיות, לפעולות מחאה והפגנות במרכזי הערים, וכן בהמשך גם במוסדות הלימוד ומקומות העבודה, כולל לארגון ואכיפה של שביתות. חד״ש יכולה להניע התארגנות, כולל דרך הרשימה המשותפת וועדת המעקב, לעצרת גדולה וחוצת קהילות נגד טרור המנתחלים, בדומה להפגנת הענק בת״א נגד הפשיעה המארוגנת בתחילת השנה. פעולות מסוג זה יוכלו לעזור להפוך את המאבק בטרור המתנחלי לנושא מרכזי במערכת הבחירות, שיוכל לסייע גם בסילוק ממשלת נתניהו, וגם בקידום אלטרנטיבה של שמאל סוציאליסטי לממשלת ההון, הכיבוש ומלחמת הנצח.

הקריאה של "עו״סות דמוקרטיה" להגיע להפגנות נגד טרור המתנחלים בתל אביב מדגישה כי קיים פוטנציאל לגייס למאבק קבוצות מחאה שהתארגנו על בסיס מקצוע מאז תחילת כהונתה של ממשלת נתניהו עם הימין הקיצוני, דוגמת "החלוקים הלבנים". זה יכול לסייע בארגון הגעה לגדה של נציגות ונציגי עובדים מאיגוד העו״ס ומארגונים אחרים, וליוזמה של אסיפות עובדים לדיווח ועדכון בעקבות כך.

בסופו של יום, אל מול מכונת הדיכוי של המדינה הקפיטליסטית נחוץ לרתום את הכוח החברתי של מעמד העובדים הן בגדה ובשטחי 67' והן בשטחי 48'. "שביתת הכבוד" שהתארגנה במאי 2021 כנגד תקיפות לאומנויות בהובלת מיליציות מתנחלים כנגד ישובים פלסטינים בגדה וכן יישובים ואף שכונות ובתים של תושבים פלסטינים עם אזרחות ישראלית, בתוך הקו הירוק ממשיכה להיות דוגמה חשובה בהקשר הזה. גם המחאות המשותפות לעובדות ועובדים יהודים וערבים בבתי החולים שהתארגנו אז יכולות לשמש השראה לפעולות נגד טרור הימין הקיצוני.

גם אם החלפת ממשלת נתניהו, בן גביר וסמוטריץ' תביא עמה אנחת רווחה, היא לא תביא לשינוי מהותי בשטח. אי אפשר לעקור את טרור המתנחלים ללא הפלת הכיבוש ומפעל ההתנחלויות, אי אפשר לעצור את תוקפנות הצבא והמתנחלים בגדה מבלי להפיל את הדיקטטורה של שלטון ההון, את האימפריאליזם ואת הדיכוי הלאומי, ולקדם זכויות שוות לקיום, להגדרה עצמית ולחיים בכבוד, ברווחה ובביטחון אישי לכול. נדרש מאבק רחב יותר לשינוי שהוא שורשי: למען מדינה פלסטינית עצמאית, דמוקרטית, סוציאליסטית ושוות זכויות, ולמען שינוי סוציאליסטי ודמוקרטי בישראל ובאזור כולו.