ההתקפה הצבאית על איראן תוכננה במשך חודשים רבים מאז סיום המתקפה הצבאית ביוני 2025. כחלק מההימור הבלתי־ריאלי על ניצחון מכריע תוך זמן קצר, נראה שלא היה גם שום תכנון לאופן בו יפעלו מקומות העבודה ומערכת החינוך תחת מתקפת הנגד האירנית.

הממשלה לוחצת להחזיר לפעילות את מקומות העבודה ואת מערכת החינוך, וכדי להימנע מפיצויים היא מנרמלת עבודה והוראה בתנאים בלתי בטיחותיים לחלוטין. עובדות ועובדים רבים נאלצים לקבל החלטות בלתי אפשריות: האם לצאת לעבוד ללא מסגרות לילדים? כמה ימים אפשר למשוך בבית בלי שום הבטחה לשכר? האם הם יאבדו את זכאותם לחל״ת אם יצאו לעבוד?

מנגנון פיצוי למעבידים על חשבון פרנסה ובטיחות לעובדים

בחודש יוני הקודם הממשלה זרקה תחת תנאים מגבילים מיליוני עובדים ללשכת התעסוקה ולמנגנון החל״ת שמבטיח קצבה בגובה 70% לכל היותר מהמשכורת, תוך אובדן רצף תעסוקה ופגיעה בתנאים הסוציאלים. החל״ת הוא פתרון המיועד עבור המעבידים — אפשרות להיפטר מהעול של תשלום שכר בזמן של קיטון בפעילות ואי־ודאות כלכלית. על העובדות והעובדים מודל החל״ת גוזר חוסר יציבות, ניתוק ממקום העבודה וחוסר ודאות לגבי השאלה האם הם בכלל יהיו זכאים לקצבה.

לפי פרסומי משרד האוצר הזכאות הפעם לקבלת דמי אבטלה במהלך יציאה לחל״ת תהיה מותנית בכך שמשך החל״ת יהיה 14 ימי עבודה רצופים. מה יקרה עם עובדים שעבדו חלקית בימים בודדים, כמו עובדי מתנ״ס שנאלצו להגיע לפתוח מקלט ציבורי רק יום אחד? המעבידים שלהם יוכלו לנכות להם שכר, אבל הם לא יהיו זכאים לתשלום דמי אבטלה גם אם יצאו לחל״ת בשאר התקופה. מה יקרה עם נהג אוטובוס שלא יצא לחל״ת, אבל דיללו לו את תדירות הקו במהלך ימי המלחמה? הוא לא יהיה זכאי להשלמת ההכנסה. בחלק מהמקרים עובדים צעירים, גמלאים או עצמאים זעירים לא זכאים לחל״ת בכלל ולכן ייאלצו לבחור בין סיכון חייהם או סיכון פרנסתם.

להיאבק למען בטיחות ופרנסה

מהגרי עבודה, עובדים פלסטינים ועובדים במפעלים, בתחבורה ובאתרי בנייה חשופים יותר הן לעבודה ללא תנאי מיגון, והן לדרישה מצד המעבידים לעבוד תחת תנאים כאלה. אלה השכבות שגם מדווחות על פגיעה חמורה יותר במצבן הכלכלי במלחמה, ומתוכן הגיעו רוב הקורבנות שנהרגו בגלל שהממשלה אילצה אותם לצאת לעבוד.

הממשלה אישרה פתיחת מקומות עבודה במקומות בהם יש מקלט תקני (ללא פיקוח ממשי על תקינות המקלטים). המשמעות היא שעובדים ועובדות מחויבים להשאיר בבית ילדים בלי מסגרות, ולסכן את עצמם בדרכים תחת אש — במיוחד אם הם נאלצים להשתמש בתחבורה ציבורית מדוללת עוד יותר מהרגיל. גם עובדים מהבית עושים זאת פעמים רבות אחרי לילות ללא שינה ותוך כדי תפעול הלמידה מרחוק של ילדים קטנים. אלה תנאים שלא מאפשרים ריכוז מירבי ועמידה באותן תפוקות — מה שעלול לפגוע בפרנסה של מי שמקבלים שכר או תמריץ על פי תפוקה.

עבור ממשלת המוות הקפיטליסטית, הציבור הוא בשר תותחים, ברווזים במטווח שצריכים גם לממן מכיסם את עלות המלחמה ההרסנית שהממשלה יזמה באיראן ולבנון. גם עבור המעבידים, בעלי ההון, אלה העובדים והעובדות שצריכים לממן בעצמם את ימי המלחמה. בזמן שבנקים ותאגידים אחרים רושמים רווחי שיא, רווחים אלה היו צריכים ללכת למימון שכר מלא לכלל העובדות והעובדים במשק ובנוסף גם פיצויים על החופשות שאבדו להם בהסתגרות במקלטים ובממדים, ללא קשר לשאלה אם עבדו בפועל או לא בתקופת המלחמה. חובת התייצבות לעבודה — רק בפיקוח והסכמה של נציגי העובדים.

בסבב המלחמה הקודם עם איראן, סכסוך עבודה עליו הכריזו נהגי סופרבוס המאוגדים בכוח לעובדים (חלק גדול מהם פלסטינים ממזרח ירושלים, בדרישה להבטיח שכר מלא עבור ימי המלחמה, השיג הסכמה לתשלום מלא בדומה לסיכומים שחלו על עובדי המגזר הציבורי המאוגדים בהסתדרות. המאבק הזה הוא דוגמה לסוג המאבקים שארגוני העובדות והעובדים צריכים להוביל כדי להגן על עובדות ועובדים מפני המלחמה.

לא לשקט תעשייתי בזמן מלחמה

ארגוני העובדים צריכים להקים מטה מאבק מאוחד למען הגנה על הפרנסה. הכרזה משותפת של מספר ארגונים — ארגון המורים, כוח לעובדים וארגוני העובדים במוסדות האקדמיים — שלא יסכימו לקבל פגיעה בשכר כלל העובדים במשק, יכולה להיות צעד חשוב ראשון בדרך לכך.

באופן מצער, ההסתדרות הכללית נוקטת בגישה הפוכה. לא עבר שבוע מתחילת המלחמה וההסתדרות כבר הכריזה: "אנחנו תמיד בעד החזרת המשק לפעילות כמה שניתן ובשיתוף פעולה עם האוצר והמעסיקים". לאחר שכבר סגרה מתווה חלש עם הממשלה, לחץ מלמטה אילץ את הנהגת ההסתדרות לפנות לאוצר בבקשה לשקול מחדש חלק מתנאי הזכאות של מתווה הפיצויים המתגבש, בכלל זה הדרישה למינימום היעדרות של 14 ימים עבור זכאות לדמי אבטלה.

למיליוני עובדות ועובדים אין עדיין מושג איך יראה תלוש השכר הקרוב. על חלקם עבר חודש הרמדאן בלי שום ודאות כלכלית ועם משכורות מקוצצות, על חלקם יעברו כך ההכנות לחג הפסח והחג עצמו. ארגוני העובדים והעובדות לא צריכים לתת לממשלה ״שקט תעשייתי״ בזמן המלחמה ולאפשר להם לנצל אותה כדי לפגוע בפרנסה באמצעות דילים עם המעבידים.

ממשלת נתניהו ובן גביר דוחפת בכל הכוח למלחמת נצח שלא תספק ביטחון ולא נועדה לספק ביטחון, זהו לא האינטרס של העובדים והעובדות. העבודה המאורגנת צריכה לקחת תפקיד בהגנה על כלל ציבור העובדים והעניים בזמן מלחמה — ומהמלחמה עצמה. מטה המאבק שיש להקים צריך להוביל מאבקים כלליים כמו מאבק למען מיגון לכולםן ללא אפליה, ובסופו של דבר להתנגד למלחמה הפוגעת בעובדים ובעניים בכל האיזור, במיוחד באיראן ובלבנון, אבל גם כאן.