למעלה מחצי שנה מאז שממשלת המוות של נתניהו הקריסה את הפסקת האש הקודמת, נכנסה היום (שישי) לתוקפה הפסקת האש החדשה. באופן טבעי היא מעוררת גל של תחושות הקלה ותקווה זהירה בקרב המונים שמלחמת ההשמדה המתנהלת מזה שנתיים עשויה להגיע לסיומה, בליווי הסכם מיוחל לשחרור חטופים ואסירים. רבבות מהתושבים השורדים בעזה החלו לצעוד, עם קריאות שמחה, מאזור מחנות העקורים המאולתרים בדרום הרצועה צפונה.

תנועת מאבק סוציאליסטי עומדת בסולידריות עם הקהילה הפלסטינית השורדת את תופת הגיהנום של פשעים נגד האנושות ברצועת עזה, עם המשפחות מכל הקהילות הממתינות בכיליון עיניים לחזרת יקיריהם, ועם ההמונים שנאבקו ברמה המקומית וברחבי העולם לעצירת מכונת המלחמה. המאבק לא הסתיים.

ממשלת ישראל אישרה לבסוף את ההסכם שנחתם בחמישי לפנות בוקר בשרם א־שייח׳ על "שלב א׳" במתווה הנוכחי להפסקת אש, לשחרור חטופים ואסירים, ולסיום מלחמת ההשמדה חרף התנגדות שרי הימין הקיצוני מ'הציונות הדתית' ומ'עוצמה יהודית', שאינם מעוניינים בשיבושים כלשהם ביישום תוכנית הטיהור האתני של עזה שקידמה הממשלה בגיבוי טראמפ, שעה שהם שואפים לקולוניזציה מחודשת של הרצועה.

בין רגע ההכרזה על ההסכם ועד כניסתו לתוקף נמשכו ההפצצות. משרד הבריאות ברצועת עזה דיווח כי ביממה האחרונה נהרגו 17 בני אדם. בכך, חצה מניין ההרוגים הרשמי, השמרני, את הרף של 67 אלף.

האם הפסקת האש תחזיק?

הפסקת האש הקודמת קרסה בתוך חודשיים, כשממשלת הכיבוש סירבה להמשיך ל"שלב ב׳". ממשל טראמפ מבטיח "ערבויות" לכך שהפסקת האש הנוכחית תוביל הפעם לסיום משבר המלחמה, שבאופן טיפוסי טראמפ מהלל כהתקדמות ל"שלום" אזורי ול"סיום קטסטרופה בת 3,000 שנה". הוא צפוי לשדר מסרים ברוח זו במהלך ביקורו המתוכנן לצורך טקסים מתוקשרים בירושלים ואז בשרם א־שייח׳, סביב יום שני. בו־זמנית, אותו הממשל מאיים שיגבה חזרה של ממשלת ישראל למתקפה עצימה בעזה אם הנהגת חמאס תפר לכאורה את תנאי המתווה.

לפי המתווה, בתוך 3 יממות מתחילת הפסקת האש היום (שישי) ב־12:00 בצוהריים, ישוחררו החטופים החיים, וכן גופות החטופים הישראלים והאחרים שנהרגו ונמצאות בידי מיליציות ברצועה. במקביל, כאלפיים אסירים פלסטינים ישוחררו מבתי הכלא ומחנות המעצר של משטר הכיבוש. בכלל זה, כ־1,700 תושבים ותושבות שנחטפו מרצועת עזה לאחר ה־7.10, ושמלכתחילה, כפי שמודה המשטר הישראלי, אפילו לא היו מעורבים במתקפת הפתע של חמאס. כמו כן, אמורים להשתחרר כ־200 מתוך 270 אסירי העולם הפלסטינים המסווגים כ"ביטחוניים". עם זאת, נתניהו טען שמנהיגים פלסטינים דוגמת מרואן ברגות׳י — המנהיג הפלסטיני הפופולרי ביותר כיום — לא ישוחררו.

בהתאם למתווה, כוחות הכיבוש של הצבא הישראלי נסוגו ל"קו הצהוב" — קו הפריסה ערב ה־14.8, מועד תחילת מתקפת ההשתלטות על העיר עזה. כוחות הכיבוש מוסיפים לשלוט ישירות בלמעלה מ־50% משטח הרצועה, וימשיכו במדיניות המצור. מעבר רפיח למצרים ייפתח חלקית, אך טרם ברור מתי ולפי אילו תנאים תתאפשר חזרתם לראשונה של תושבים שעזבו (ושעוד יעזבו) את הרצועה.

אף שהפסקת האש אמורה להביא לעלייה בכניסת ה"סיוע" של מצרכי יסוד וציוד בסיסי, ואף חומרים ואמצעים הנדרשים לפעולות שיקום תשתיות, הצבא הישראלי עשוי בקלות להערים קשיים על מעבר מצרכים וציוד, במיוחד בשטחים הנרחבים שנותרים בשליטתו הישירה.

במועד לא מוגדר אמור הצבא הישראלי לסגת ל"קו האדום". התנאי לכך הוא החלפת ממשל חמאס בממשל "טכנוקרטי" בשליטה ישירה של טראמפ, ממשל קולוניאלי "זמני", שיישען על "כוח הייצוב הבינלאומי" (ISF) — כוח שיטור וכיבוש מטעם משטרים באזור, בהכוונת האימפריאליזם האמריקאי. נסיגה נוספת תתבצע כביכול בתרחיש של "פירוז הרצועה", וכעבור מספר שנים לא מוגדר אמורה להתרחש נסיגה מלאה. גורמים בהנהגת חמאס כבר הבהירו שהתנועה לא תתפרק מנשקה.

הפסקת האש הנוכחית נבנית על קרקע מעורערת ביותר המכתיבה רמה גבוהה של אי־ודאות לגבי החודשים הבאים. בדומה לתנאי הפסקת האש היחסית בלבנון, הכוללת שגרה של תקיפות "בעצימות נמוכה" מצד הצבא הישראלי — גם בימים האחרונים — כוחות הכיבוש שיישארו ברצועה ימשיכו במידה של תוקפנות צבאית הן מעצם נוכחותם והן דרך הפרות אפשריות ותקיפות נקודתיות שממשלת ישראל ופיקוד הצבא יעריכו שמשתלמות מבחינתם. קיים פוטנציאל קונקרטי לתרחישים שונים של קריסה, כמו גם, כפי שאירע בהפסקת האש הקודמת, של הסלמה צבאית בזירות אחרות, לרבות תקיפה באיראן, שעלולה להצית סבב מלחמה נוסף. הממשל החות׳י בצנעא גם מאיים לחדש שיגורי טילים לעבר מדינת ישראל בתגובה לתקיפות בלבנון.

ממשלת נתניהו נאלצת לשתף פעולה עם "שלב א׳" במתווה, כתוצאה מהתגברות הלחצים מוושינגטון, שבתורם שיקפו עליית מדרגה בלחצים מצד המשטרים הערביים והמוסלמיים באזור, ומצד ממשלות במחנה האימפריאליזם המערבי. ההפצצה הישראלית היהירה בבירת קטר (9.9), בעלת בריתה של ארה״ב, גררה התחייבות תקדימית להגנה אמריקאית על קטר, והייתה כפי הנראה טריגר לניסיון החדש לאסטרטגיית יציאה מייצבת ממשבר עזה.

סדרת שביתות המחאה ההמוניות באיטליה נגד המלחמה הג׳נוסיידית סימנה כשלעצמה עליית מדרגה בהתערבות של חלקים ממעמד העובדים והעובדות ברמה הבינלאומית והמחישה את פוטנציאל הרדיקליזציה של התמשכות המשבר ההיסטורי, שחולל טלטלה תודעתית המונית ברחבי העולם. תנועות ההמונים אומנם לא היו מפותחות מספיק כדי לכפות ישירות את עצירת מכונת המלחמה, אך הן בלי ספק גורם רקע חשוב בדינמיקה. בכלל זה, תנועת המחאה הסתירתית ביותר בחברה הישראלית, שהכוחות הדומיננטיים בה היו כוחות ממסדיים, שנדחקו רק בשלב מאוחר לאמץ דרישה ברורה לסיום המלחמה, אך אובייקטיבית הפעילו לחץ שהצר — במידה מסוימת, אף שמוגבלת ביותר — את צעדיה של ממשלת נתניהו.

ממשלות במערב נדחקו לשלם מס שפתיים של הכרה על הנייר במדינה פלסטינית, בניגוד לדרישת ממשלות ארה״ב וישראל, ואף נקטו צעדים מוגבלים של אמברגו נשק — לרבות מצד גרמניה, ספקית הנשק השנייה בגודלה למדינת ישראל — עקב החשש מההשלכות מערערות היציבות של התמשכות המשבר ובניסיון להרחיק עצמן מזיהוי עם אחריות לזוועות הטיהור האתני ורצח־העם בעזה.

נתניהו בתגובה הציע למדינת ישראל את החזון של "סופר־ספרטה" — של העמקת שעבוד החברה הישראלית לצורכי מכונת הכיבוש, לרבות עוד מדיניות צנע, ללא התחשבות בבידוד בינ״ל. החזון הזה אינו פופולרי בציבור הישראלי, ואף מטריד את בעלי ההון הישראלים, התלויים ביצוא מוצרים ובטכנולוגיות והשקעות הון זרות, ושנוטים להעדיף בשלב הזה הפסקת אש. בד־בבד, המעמדות השליטים במערב ובאזור מחכים להזדמנות לחזור למצב המאפשר מבחינתם יותר "עסקים כרגיל" עם הקפיטליזם הישראלי, וכבר עם הכרזת הפסקת האש התפרסמו דיווחים שאמברגו הנשק הגרמני יוסר.

אלא שככל שאכן יתבצע השלב של שחרור כל החטופים החיים ושל שחרור קבוצת אסירים פלסטינים, קיים איום ברור שממשלת נתניהו תחפש הזדמנות להקרסת ההסכם בכסות של דמגוגיה ביטחונית. גם אחרי שנתיים ששפכה נהרות של דם, אין לה "תמונת ניצחון" — היא לא הצליחה לחולל טרנספר המוני מהרצועה ולהעלים את העם הפלסטיני בעזה, ולא הצליחה לפרק באופן מכריע את תנועת חמאס, וזאת למרות התמורה במאזן הכוחות באזור עם היחלשות ברורה של ברית "ציר ההתנגדות" בהובלת טהראן. בתוך חודשים, במוקדם או במאוחר, היא תתמודד עם בחירות לכנסת, ופוטנציאל לא מבוטל להצבעת ענישה המונית.

בתרחיש של הקרסת הפסקת האש בעזה, יופעלו עליה לחצים נגדיים הן בקרב חלקים נרחבים בציבור הישראלי והן מכיוון וושינגטון, אך יידרשו לחצים כבדים כדי להרתיעה מניסיונות לשוב לנתיב מימוש תוכנית הטיהור האתני של הרצועה. העובדה שמפלגות הימין הקיצוני של בן גביר וסמוטריץ׳ טרם החליטו לפרוש מהקואליציה של נתניהו, מעלה שהן עצמן בונות עדיין על אפשרות לקריסת הפסקת האש, או לאור ירוק להגברת תוקפנות בזירות אחרות.

המאבק לא הסתיים

השאיפות המרוכזות בממשלת נתניהו למחיקת קיומו של העם הפלסטיני, בשלב זה באופן מכריע דרך חתירה להמשך הנכבה באמצעות עקירה המונית משטחי פלסטין ההיסטורית, לא הולכות לשום מקום. בפרט, הגדה המערבית, שבהפסקת האש הקודמת הייתה מוקד להסלמה בפעולות הרס, הרג ועקירה המונית בהיקף שלא נראה מאז 67', נשארת על הכוונת של ממשלת נתניהו השואפת להעמקת מפעל ההתנחלויות הקולוניאלי ולקידום צעדי סיפוח.

נתניהו לא נדרש אפילו לשלם מס־שפתיים להכרה היפותטית במדינה פלסטינית, ומתווה טראמפ לא יגיע למימוש "נקודה 19", הגורסת שבעתיד לא ידוע אולי יבשילו תנאים כלשהם למימוש השאיפה הלאומית של העם הפלסטיני למדינה. מתווה טראמפ לא נועד לסלול את הדרך לפתרון המושתת על חירות ושוויון לעם הפלסטיני, ולכל עמי האזור, אלא לשוב ולקדם את תהליך הנורמליזציה של הכיבוש, בשירות ההון האמריקאי, הערבי והישראלי. תוכנית כזו תוביל בהכרח לעוד אירועים עקובים מדם, ואף להידרדרות קיצונית עוד יותר.

באוגוסט, גם בהשפעת סירוב הנהגת ההסתדרות הכללית בראשות בר־דוד להיענות לקריאות להוביל שביתה כללית ל"שיתוק המדינה", אותה הממשלה סירבה בגלוי — גם מול מאות אלפים ברחובות — להצעת מתווה להפסקת אש, שהנהגת חמאס הסכימה לקבל. החידלון האסטרטגי של הכוחות המארגנים הדומיננטיים בתנועת המחאה הישראלית, יחד עם גישה ממסדית, פרו־קפיטליסטית, ועם שוביניזם לאומי, תורגמו לקמפיין מעוות של טיפוח אשליות מסוכנות בטראמפ, כביכול בתור הכוח המכריע לסיום משבר המלחמה.

ארגון 'מטה המשפחות להחזרת החטופים והנעדרים', שלא ייצג את הקו של המשפחות הלוחמניות יותר, אלא קו ימני שמרני, אף היה בין הקולות שקראו להעניק לטראמפ פרס נובל לשלום. שעה שה"מטה" לצד בר־דוד וכוחות פרו־קפיטליסטיים אחרים, קידם מסרים סותרים ביחס לממשלה ולמתקפה על עזה לאורך הדרך, הוא שיחק לידי הממשלה והקהה את הלחץ שהפעילו ההפגנות ההמוניות. במקום קידום אופק להתעצמות המאבק, ול"שיתוק המדינה" ברוח מעמד העובדים האיטלקי, עד לניצחון על הממשלה דרך כפיית סיום המערכה הצבאית, אותם כוחות פנו לקידום הרעיון המסוכן שרק חסדו של הקיסר הפופוליסט הימני מוושינגטון מסוגל לפתור את המשבר. על בסיס ייאוש פוליטי יש לכך הד בקרב חלקים בתנועת המחאה הישראלית.

אותו טראמפ, שתוכניתו הקודמת כללה גירוש המוני של פלסטינים מעזה, נוסח "נכבה שנייה", סיפק רוח גבית לממשלת נתניהו בחודשים האחרונים, כולל להסלמת המתקפה ברצועת עזה, ושותף באחריות להרג המוני של פלסטינים, וגם להרג חטופים, ותוכניתו הנוכחית אינה תוכנית שלום.

כעת יש להמשיך לבנות את המאבק חוצה הקהילות לסיום מוחלט של מלחמת ההשמדה בעזה ובגדה המערבית, ושל התוקפנות האימפריאליסטית הנלווית לה במרחב האזורי, ולמען השקעה מסיבית בשיקום תשתיות וקהילות בעזה ובכלל, על חשבון בעלי ההון ישראלים ואחרים שתמכו במלחמה. בהקשר הזה דרושות עוד הפגנות ושביתות ברמה המקומית והבינלאומית — כמו גם הגברת פעולות סירוב מאורגנות בקרב ישראלים. אך דרוש גם מאבק על אלטרנטיבה.

ממשלת המוות של נתניהו נותרת הכוח המסוכן ביותר במרחב האזורי כיום ודחוף להיאבק להפלתה. אך גם להצבת חלופה למפלגות הכיבוש ושלטון ההון — ללא פתרון שורשי, סוציאליסטי, הכולל את סיום הכיבוש והשגת חירות, שוויון, ביטחון אישי וצדק חברתי עבור הפלסטינים, כמו גם הישראלים וכל עמי האזור, הדרך סלולה למשברי דמים קטסטרופליים עוד יותר.

כן לסיום מלחמת ההשמדה. לא לתוכניות טראמפ ונתניהו. להפיל את ממשלת המוות. אין פתרון בלי מאבק לסיום הכיבוש ולצדק חברתי.