ב־11 באוקטובר, בצל הפסקת האש במלחמת ההשמדה בעזה, תושבי השכונה הפלסטינית סילוואן, החיים תחת כיבוש במזרח ירושלים, ערכו הפגנה נגד איום מיידי בגירוש משפחות, נגד מדיניות הריסת הבתים וההתנחלות ונגד משטר הכיבוש.

זאת הייתה ההפגנה הראשונה במזרח ירושלים נגד מפעל ההתנחלויות מאז תחילת המלחמה הג׳נוסיידית בעזה, שנוצלה להסלמת הדיכוי והרדיפה נגד כל מחאה של התושבים הפלסטינים. בהפגנה השתתפו לצד התושבים גם פעילים ישראלים, בפרט ממערב העיר.

פעילות ופעילי מאבק סוציאליסטי לקחו חלק בהפגנה. במהלך ההפגנה ערכנו ראיון עם זוהיר א־רג׳בי, ראש ועד שכונת בטן אל־הווא. זוהיר ואחיו הם בין הרבים שקיבלו צווי פינוי בחודש שעבר.

מדיניות של הרס ועקירה המונית

"באחרונה נהרסו כ־30 בתים באל־בוסתן... אנחנו מדברים על מעל 200–250 איש שאותם רוצים לגרש. לאן הם ילכו? אין מקומות, אין בתים. הם רוצים שנעבור לגדה המערבית. הם רוצים שנהיה מאחורי הגדר, ואנחנו מסרבים לכך", הסביר זוהיר, "אנחנו תושבי ירושלים שחיים פה מאז שנות ה־1950. לא לקחנו בית בכוח, לא גנבנו בית. אנחנו קנינו את הבתים שלנו ושילמנו עליהם. אנחנו משלמים בדם את המחיר של הבתים שלנו כבר שנים".

בשנתיים האחרונות, בחסות מלחמת ההשמדה בעזה, האיצה עיריית ירושלים את תוכניותיה ל"ייהוד" מזרח העיר ולהרחבת התנחלויות בשכונות הפלסטיניות. במרחב של סילוואן, מקדמת העירייה בניית רחוב תת־קרקעי בשליטת עמותת הימין הקיצוני אלע״ד תוך סכנה אמיתית לתשתיות הבתים הפלסטיניים בשכונה; הריסת שכונת אל־בוסתן כדי להקים על חורבותיה את פארק "גן המלך"; וגירוש תושבי שכונת בטן אל־הווא מבתיהם כדי שיאוכלסו במתנחלים מטעם עמותת 'עטרת כהנים'.

בשנתיים האחרונת נהרסו 34 מתוך 115 בתים בשכונת אל־בוסתן בסילוואן. צווי הריסה מאיימים על כל השאר. שלוש משפחות (כ־30 תושבים בשש יחידות דיור) מאוימות בפינוי ב־19 באוקטובר. פח׳רי אבו־דיאב, יו״ר ועד התושבים בשכונה סיפר ל'הארץ' (5.10) כי: "המשפחות שפונו מתגוררות במחסנים, בחדר או בחצי חדר, ומשלמות 80% מהמשכורת לשכר דירה. אין באזור מקומות שאפשר לבנות בהם באופן חוקי".

סכנת גירוש בבטן אל־הווא

בבטן אל־הווא השכנה בסילוואן פועלת עמותת 'עטרת כהנים' להוציא צווי פינוי נגד תושבי השכונה הפלסטינים באמצעות מערכת המשפט והחוק הישראלי המפלה, ותוך הסתמכות על טענה כי לפני כמאה שנה היו בשכונה בתים בבעלות יהודית. רבים מהתושבים הפלסטינים בשכונה הם צאצאים של פליטי הנכבה של 1948, שחוק נכסי נפקדים הגזעני מונע מהם כל זכות על קרקעות ובתים במערב העיר שהיו בבעלותם, וזאת בנוסף לגירוש מאלה שבבעלותם החוקית כיום. במהלך חודש ספטמבר הוצאו צווי פינוי ל־37 יחידות דיור, בהן מתגוררים מעל ל־300 תושבי שכונת בטן אל־הווא.

מאמצים אלה לגירוש והתנחלות בסילוואן, וכן האלימות המשטרתית, הזנחת התשתיות וכפיית העוני הם חלק מתהליך הטיהור האתני שהממשלה ועיריית ירושלים מובילות לאורך שנות הכיבוש בעיר. כמו בגדה המערבית וברצועת עזה — המטרה היא להכריע את המאבק של ההמונים הפלסטינים לשחרור לאומי ולהגדרה עצמית.

לחצים בינלאומיים

לאורך השנים הצית המאבק של תושבי מזרח ירושלים הפגנות סולידריות באזור וברחבי העולם.

חוות דעת מייעצת של בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) פסקה בשנה שעברה כי הכיבוש עצמו וכל ההתנחלויות שבמסגרתו אינן חוקיות, ומדינות שונות הכירו פורמלית במדינה פלסטינית — זאת בשורה התחתונה כחלק מהצורך של ממשלות קפיטליסטיות לפייס דעת קהל מחשש לרדיקליזציה מבית וניסיון להרחיק את עצמן מהזוועות של הכיבוש ובפרט של מלחמת ההשמדה בעזה.

בפועל, המעצמות אינן מנסות למנוע את המשך ההתנחלות. במקביל, ממשל טראמפ, למרות ההתנגדות שלו לכאורה לסיפוח הגדה, מספק גב לממשלה האולטרה־ימנית הישראלית בביצור מפעל ההתנחלויות בירושלים, ומזכיר המדינה האמריקאי מרקו רוביו ושגריר ארה״ב מייק האקבי אף הצטרפו לנתניהו בחגיגות הסלילה של הרחוב התת־קרקעי המאיים על הבתים הפלסטיניים בסילוואן.

המשך המאבק

אך פעולות מחאה והפגנות התושבים, דוגמת ההפגנה בתחילת אוקטובר, יכולות לחזק בנייה של המאבק, בזירות שונות, לרבות בקרב התושבים הפלסטינים במזרח ירושלים בצל הפסקת האש בעזה, ואף ברמה האזורית והבינלאומית, כחלק ממחאה רחבה נגד מפעל ההתנחלויות והכיבוש.

"אנחנו ננסה שמדי שבוע תתקיים צעדה כזו. מדי שבוע ננסה להביע את דעתנו. מדי שבוע ננסה להשמיע את קולנו … שכולם יהיו איתנו כי אין לנו מקום אחר. רק זה יכול להעביר את המסר שלנו", הסביר זוהיר א־רג׳בי בשיחה עמנו.

למרות הרדיפה והאיומים, לתושבים יש את הכוח להתארגן לעוד הפגנות ומשמרות מחאה נגד צווי הגירוש והריסת הבתים, כולל התארגנות להגנה עצמית בפני כוחות הצבא, המשטרה וכנופיות המתנחלים. כמו כן, אפשר לערוך אסיפות של פעילי ונציגי השכונות מהקהילות השונות שמאוימות בגירוש בירושלים ובגדה, לדיון על מסרים, ולתאום צעדי מאבק מרוכזים.

עלינו ללמוד ממאבקים ומפעולות שנערכו קודם, כמו שביתת המחאה של תושבי כפר עקב בחודש ינואר. השביתה התקיימה גם היא בתקופת הפסקת האש במלחמה הנוכחית בתגובה לסגירת כבישים ודרכי כניסה ויציאה מכפרים פלסטיניים מעבר לקו הירוק לתוך ירושלים. בין השובתים היו עובדי עירייה, צוותים רפואיים ותלמידות.ים. בנוסף לכך השתתפו נהגי אוטובוסים, שהצליחו להביא לכך שהרשויות הישראליות הודיעו על שינויים בתחבורה — השפעה ישירה של השביתה. קידום צעדי שביתה נוספים יוכל לסייע לחיזוק המאבק.

יש צורך בניסיונות לבניית סולידריות גם בקרב הציבור הרחב במערב העיר וגם בקרב ועדי וארגוני העובדים הפועלים בעיר, בהם כוח לעובדים וההסתדרות הכללית, ובמיוחד לאיגודים המאגדים גם עובדים פלסטינים תושבי מזרח ירושלים, דוגמת איגוד עובדי התחבורה בכוח לעובדים. ארגוני העובדים בעיר צריכים להביע תמיכה ולנקוט צעדים לגיבוי מאבק התושבים נגד התקפות ארגוני המתנחלים, העירייה והממשלה, כחלק מממאבק לשינוי עמוק במציאות החיים לטובת כלל ציבור העובדים בעיר — לעצירת תוכניות הגירוש, לעקירת העוני, ולהתגברות על הכיבוש ושלטון ההון.