"משט הס׳ומוד העולמי" נהפך לסמל עבור המחאה של המונים ברחבי העולם נגד מלחמת ההשמדה ונגד המצור על עזה. מדובר במשט המחאה הגדול ביותר עד היום, שכלל מעל 40 כלי־שיט ועליהם כ־500 משתתפות ומשתתפים מ־44 ארצות — בהם פעילי איגודים, עיתונאים, רופאים, חברי פרלמנט, ופעילים שמאליים וסוציאליסטים.

מטרת המשט הייתה לפרוץ סמלית את הסגר הימי שמטיל הכיבוש הישראלי על עזה ולהעביר משלוח סיוע לאוכלוסייה הפלסטינית המותקפת והמורעבת, והוא הצליח להגיע לנקודה הקרובה ביותר לעזה מכל משט קודם בטרם יורט סופית. בהוראת ממשלת המוות של נתניהו פשט חיל הים הישראלי על הספינות ב־1–3 באוקטובר וחטף מלב ים את מאות המשתתפים, שהובלו לנמל אשדוד, נכלאו בכלא קציעות, ומגורשים בימים אלה.

בתגובה לתקיפת המשט פרץ גל הפגנות ברחבי העולם. מוקד המחאה המשמעותי ביותר היה איטליה, שבה הסתמנה עליית מדרגה במאבק, עם שביתות מחאה כלליות תחת הסיסמה "לחסום הכול!" (Blocchiamo Tutto).

ההתקפות על המשט

משט הס׳ומוד (صمود — עמידה איתנה) התארגן לאחר הפגיעה במשטי מחאה קטנים יותר. חלק מהספינות יצאו כבר בסוף אוגוסט מאיטליה ומספרד, וחלקן הצטרפו בדרך בתוניסיה ויוון. הצבא הישראלי תקף את הספינות לאורך מסלולן ב"מים בינלאומיים", בדומה למשטים קודמים. בדומה לתקיפת הספינה Conscience (מצפון) במשט במאי, כטב״מים "מתאבדים" שימשו לתקיפת ספינות במשט הס׳ומוד ליד חופי תוניס עוד במהלך ספטמבר.

ממשלת ישראל תקפה את המשט גם צבאית וגם תעמולתית כחלק מניסיונותיה לייצר לגיטימציה למדיניות המצור וההרעבה כלפי הפלסטינים ולבנות הרתעה נגד התערבות בפעולותיה.

מבחינת המשטר הישראלי, אסור שאף אחד, לא פעילי איגודים, לא רופאים, לא עיתונאים, ולא פעילים שרוצים להעביר סיוע, ייכנסו לעזה. המצור שמטיל הכיבוש הישראלי כל כך הדוק ואכזרי, שהם ירדפו כל מי שמעזים לנסות להפר אותו.

ממשלת המוות וחלקים בממסד הישראלי מתייגים כ"תמיכה בטרור" כל ביקורת או פעולה נגד הטרור המדינתי המיושם נגד מיליוני פלסטינים. בתקשורת הממסדית הישראלית ובעיתונות הימנית הבינלאומית המשט הותקף. תחילה הוא תואר למשל כ"משט הסלפי", שנועד כביכול רק להביא תשומת לב למשתתפיו. ככל שהמשט התקדם וגדל גם ההסתה נגדו החריפה, והוא תואר כ"משט טרור" שכביכול משתף־פעולה עם חמאס — טענות שמארגני המשט דחו. לאחר ההשתלטות על הספינות, הגיע השר לביטחון לאומי בן גביר ל"ביקור סלפי" בכלא קציעות, כינה את פעילי הסולידריות "טרוריסטים" וגם שיקר שלא היה סיוע הומניטרי על המשט.

המשט סימל מחאה עולמית ודירבן פעולה

מול זוועות ההשמדה וההרעבה בעזה, גם פעילי המשט יודעים שכמות הסיוע שהם יכולים לנסות להעביר היא סמלית. אבל המשט נועד לנסות לפרוץ את המצור הימי. הפעולה מסוגלת לעורר השראה לפעולות גדולות יותר ולחשוף את המשת״פיות של ממשלות רבות מול ההפצצות וההיגיון הג׳נוסיידי של המצור וההרעבה. המשימה של המשט חשובה עבור כל מי שמתנגדים לממשלת המוות ועלינו לעמוד איתו בסולידריות מול ההתקפות של המשטר הישראלי.

מיליונים ברחבי העולם ראו במשט ביטוי לקול שלהם ולמאבק שלהם לעצירת הזוועות ולסיום הדיכוי של מיליוני פלסטינים. עוד מאז שיצא לדרך נהפך המשט לנקודת ייחוס עבור תנועת המחאה הבינלאומית. המשט התחבר לגל פעולות עובדי נמלי ים ואוויר שנועדו לחסום אספקה למכונת המלחמה הישראלית. עובדי נמל קזבלנקה במרוקו סירבו באפריל לאפשר לספינה הנושאת נשק לעגון, ביוני דרשו עובדי נמל מרסיי בצרפת לסרוק ספינה המיועדת לישראל כדי לבדוק שאין בה נשק — עובדי שלושה נמלים באיטליה וידאו שלא נטען ציוד צבאי על הספינה מאז עזבה את צרפת — וביולי בלמו עובדי נמל פיראוס ביוון משלוח פלדה ברמה צבאית שיועד לייצור נשק בישראל.

הפגנות ענק בתמיכה במשט התארגנו כבר ביום בו החלה ההשתלטות הצבאית ולאורך הימים הבאים. באמסטרדם ובלונדון הפגינו מאות אלפים. במדינת ספרד, כ־15 אלף הפגינו בברצלונה וכ־10 אלף במדריד. בשווייץ התקיימה הפגנה בברן — ובז׳נבה, בדומה למקומות אחרים, המשטרה דיכאה את המחאה במכת״זיות וגז מדמיע. הפגנות התקיימו גם בפריז, בריסל, ברלין, איסטנבול, תוניס, קואלה לומפור, בואנוס איירס, ריו דה ז׳ניירו, ועוד.

"שביתה איטלקית" עוצמתית

בתחילת ספטמבר אמר עובד נמל ג׳נובה (גנואה) בשם איגוד העובדים האיטלקי USB, כי "אם נאבד קשר עם הסירות שלנו, עם החברים שלנו — אפילו רק ל־20 דקות — נסגור את כל אירופה"!

בתוך כשבועיים, ב־19 בספטמבר התארגן יום פעולה עם צעדי שביתה מוגבלים, וב־22 בספטמבר, מספר איגודים באיטליה אירגנו שביתה של מאות אלפי עובדים בתמיכה במשט, נגד המתקפה הישראלית על עזה ופשעי רצח־עם, ונגד המשת״פיות של ממשלת הימין הקיצוני של מלוני, בדרישה לנתק קשרים צבאיים ומסחריים עם מדינת ישראל.

בעקבות השביתה, ממשלת מלוני שלחה ספינה "ללוות" את המשט. ספינת ליווי נשלחה גם מטעם ממשלת ספרד. מראש היה מדובר במעשה יחצ״ני בניסיון להפחית את לחצי המחאה, כשאותן ממשלות אפילו לא הבטיחו להגן על המשט, אלא רק להציל את מי שיהיו בסכנת טביעה. ברגע האמת, הן קראו לספינות להסתובב ולחזור לארצותיהן.

עם עצירת המשט, קונפדרציית האיגודים הגדולה ביותר, CGIL, יחד עם USB, הכריזו על שביתה כללית ב־3 באוקטובר, שלוותה בהפגנות המוניות. לפי דיווחים, כ־2 מיליון עובדים השתתפו בשביתה. תנועת הרכבות הושבתה לחלוטין, ועובדות ועובדים שובתים הובילו עם סטודנטים ונוער חסימות המוניות בכניסות לתחנות רכבת, בכבישים ראשיים, ובשערי הכניסה לנמלים.

כל זה קרה למרות הניסיון של מתאו סלביני — מנהיג מפלגת הימין הקיצוני 'הליגה הצפונית' ושר התשתיות והתחבורה — לטרפד את השביתה. הוא הכריז בבוקר השביתה שהיא "לא לגיטימית" ולא חוקית, ואיים בקנסות כבדים הן על ארגוני העובדים שיזמו את השביתה והן על העובדות והעובדים שהשתתפו בה. הפגנות הענק בסולידריות עם עזה נהפכו גם למפגני כוח נגד ממשלת מלוני.

הדרך קדימה

ממשלת המוות רצתה להשתיק את המחאה, אבל משט נוסף כבר בדרך. פעולות מחאה סמליות כאלו אומנם לא יפילו את המצור, אך יכולות לתרום להמשך חיזוק בניית המאבק הבינלאומי.

העובדים והעובדות באיטליה מראים את הדרך קדימה. שביתות כלליות בשילוב הפגנות המונים, בדרישה לעצור את ההשמדה וההרעבה בעזה, מסוגלות למנוע "עסקים כרגיל", וזה מה שבאמת מפחיד ממשלות, ויכול לאלץ אותן, בין השאר, לבלום את אספקת הנשק והגיבוי הדיפלומטי לכיבוש ולמלחמת ההשמדה.

פעולות כאלו יכולות להיות כוח עזר משמעותי למאבקים המקומיים נגד מלחמת ההשמדה וממשלת המוות — בקרב הקהילות הפלסטיניות בגדה, בעזה ובתוך הקו הירוק, אך זוהי גם דחיפה למחאות של עובדים וצעירים ישראלים רבים השואפים לסיום הזוועות.

הפעולות האמיצות של העובדים והעובדות באיטליה, שהצליחו לדחוף את הנהגות האיגודים לפעולה, ממחישות מה נחוץ גם בחברה הישראלית לעליית מדרגה במאבק לסיום מלחמת ההשמדה. הנהגת ההסתדרות הכללית נדחפה להוביל צעדי שביתה בעבר, אך בעיקר בלמה את רתימת הכוח המאורגן של מעמד העובדים.

עוצמת העבודה המאורגנת מסוגלת "לשתק את המדינה", ולהביא לסיום מלחמת ההשמדה, ולהסכם שחרור חטופים ואסירים, כחלק ממאבק להפלת ממשלת המוות ולשינוי שורשי במציאות החיים: שינוי סוציאליסטי, דרך סיום המצור, הכיבוש והדיכוי הלאומי הרצחני של הפלסטינים, סוף לשלטון ההון, ולמען רווחה, ביטחון אישי ושוויון לכול.

המאמצים לקידום הפגנות, שביתות וסירוב מאורגן ברמה המקומית יוכלו לקבל רוח גבית בינלאומית מעוד משטי מחאה גדולים, ובעיקר מעוד "שביתות איטלקיות".