לאורך שנת 2019 בישראל ידוע עד כה על 13 מקרים של נשים שנרצחו על ידי בן זוג או קרוב משפחה. בתגובה לרציחות האחרונות, מאות יצאו להפגין ברחבי הארץ כולל מול מעון רה״מ ובתיהם של השרים אוחנה, ארדן וכחלון. הדרישה המרכזית שעלתה בהפגנות היא בדומה למחאה של שנה שעברה, הקצאת המשאבים שהובטחו לתוכנית למניעת אלימות כלפי נשים.

במקום טיפול — תירוצים וספינים

המערכת מצידה עסוקה בתירוצים. הפעם הטענה היא שאין אפשרות לתקצב את התוכנית כי אין ממשלה. מעניין, מה קרה בשנים בהן הייתה ממשלה?

בעקבות רצח מיכל סלה ז״ל בתחילת אוקטובר, השרים דוד אמסלם ויריב לוין (ליכוד) יצאו בהצהרות מזעזעות: המשטרה עסוקה מדי בתיקי נתניהו מכדי להתפנות לטיפול באלימות כלפי נשים. לא קשה להסיק מהספין העלוב הזה שהדבר האחרון שמעניין אותם הוא רווחתן וחייהן של נשים בישראל.

מסקנות מ"שביתת הנשים"

לקראת סוף 2018 התארגן מאבק חסר תקדים נגד אלימות על רקע מגדרי, עם עשרות מוקדי הפגנות. באופן מעורר השראה, אלפי עובדות, ערביות ויהודיות, וגם עובדים, עזבו את מקומות העבודה בדרישה מהממשלה להעביר את התקציבים לתוכנית למניעת אלימות כלפי נשים.

מדוע המאבק העוצמתי הזה לא הביא להישגים משמעותיים? נקודת החולשה המרכזית של המחאה הייתה המחסור בהתגייסות אמיתית מצד העבודה המאורגנת. להסתדרות ולשאר ארגוני העובדים יש את הכוח לארגן קמפיין שביתות ממושך ואף לשתק את המשק כולו. אם הנהגות ארגוני העובדים היו מתגייסות למאבק בצורה רצינית, סביר להניח שהמחאה הייתה מגיעה להישגים משמעותיים.

צריך להתארגן למאבק

ממשלות הימין ושלטון ההון אותו הן משרתות נושאים באחריות למצוקה כלכלית, לייבוש מערכות הרווחה והבריאות ולהנצחת דעות סקסיסטיות. כך נוצרת קרקע פורייה לדיכוי ואלימות כלפי נשים. נראה כי עד כה, המשא ומתן סביב הקמת הממשלה החדשה לא כלל אפילו התייחסות לטיפול באלימות כלפי נשים. כדי להפעיל לחץ על הממשלה הבאה, בפרט להעביר את התקציבים הנדרשים, נחוצים צעדים שיקדמו התארגנות למאבק במקומות העבודה, בקמפוסים ובבתי הספר. יש לדרוש מההסתדרות ומארגוני העובדים האחרים התגייסות אפקטיבית לטובת המאבק.

התוכנית למניעת אלימות כלפי נשים היא צעד חשוב, אך ראשון בלבד למיגור אלימות על רקע מגדרי. רצח נשים הוא קצה הקרחון של אלימות כלפי נשים, כפי שאלימות כלפי נשים היא קצה הקרחון של חברה סקסיסטית וכלכלה קפיטליסטית המנציחה עוני, ניצול והחפצה ולכן גם אי־שוויון כלכלי ומגדרי קיצוני.