ביום ראשון (25.11) חל היום הבינלאומי למאבק באלימות כלפי נשים. מאות צעירות וצעירים, נשים וגברים צעדו מכיכר רבין לכיכר הסינמטק בת״א, שם נערכה עצרת נאומים. האירוע, תחת הכותרת "נשים לזה סוף" אורגן על ידי קואליציה של ארגוני נשים מתל־אביב, בהובלת מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית.

בהשואה לצעדות בשנים הקודמות, הצעדה השנה לבשה אופי נחוש, זועם ופוליטי יותר. ברקע, קמפיין הרשת #למה_לא_התלוננתי, שהמשיך את קמפיין #גם_אני, לצד העובדה שרק שבוע קודם, הממשלה סיכלה הקמה של וועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת שערוריית אי־התקצוב של התכנית הלאומית למאבק באלימות כלפי נשים, הוסיפו לזעם ולנחישות של הצועדות והצועדים.

הפגנה פוליטית וזועמת

מוקדם יותר באותו היום, ביקרו ראש הממשלה נתניהו ורעייתו במעון לנשים מוכות "לציון יום המאבק". כשאחת מדיירות המעון שאלה את נתניהו למה רק כמה ימים קודם, הפילה הקואליציה את ההצעה להקמת וועדת החקירה, הוא השיב ש"לא היה מודע לעניין", וכי כעת, כשהעניין הובא לתשומת ליבו, הכריז שיקים ועדת חקירה בראשותו.

לא נראה שהנשים שהגיעו לצעדה קנו את מס השפתיים הזה, ובהפגנה עצמה הורגש זעם על הממשלה, שממשיכה בפועל להתעלם מרצח ומאלימות כלפי נשים. הזעם הזה עלה גם מהבמה בעצרת, כאשר מספר נואמות ציינו שהמאבק באלימות כלפי נשים הוא מאבק פוליטי נגד הממשלה. ח״כ מירב מיכאלי גם ציינה את הצורך בתקציבים לצורך סיוע לנשים נפגעות אלימות ולטיפול בגברים אלימים והאשימה את "הממשלה שלא מקצה את הכסף הזה". זה בהחלט נכון, אלא שגם מיכאלי ומפלגתה לא מציעים תוכנית שאפתנית לשיקום אמיתי של שירותי הרווחה הקורסים.

הסיסמא "תרבות האונס מתחילה במסדרונות הממשלה" היתה בין הפופולריות בצעדה, ושיקפה באופן גולמי, שגם הזעם בנושא ההטרדות המיניות הופנה כלפי הממשלה.

מהפיד בפייסבוק לרחובות

הרוח הגבית מהקמפיינים ברשתות החברתיות הורגשה היטב בהפגנה. נשים ברחבי הארץ והעולם לא רוצות לשתוק או להסתפק בלעשות לייק. הן רוצות שינוי ממשי ומוכנות לפעול לשם כך. הגל המחאה הפמיניסטי הנוכחי מגלה מחדש את כלי המאבק של הפגנות המוניות ושביתות, כולל גם שילוב ידיים חשוב והכרחי עם ארגוני עובדים וסטודנטים.

בשנים האחרונות מוקמות התארגנויות פמיניסטיות חדשות גם בישראל, חלקן לקחו חלק בארגון הצעדה. נשים עבודות מובילות התאגדות במקומות עבודתן. וכעת מתפתחת יוזמה חשובה למחאה נגד רצח נשים. כל אלה משקפים רצון גובר לפעול, להתארגן ולהאבק.

הפרטות וקיצוצים הם אלימות כלפי נשים!

גם פעילות מאבק סוציאליסטי הגיעו לצעדה על מנת להניף אצבע מאשימה כלפי הממשלה, שמונעת תקצוב של תוכניות רווחה, וכלפי המדיניות הקפיטליסטית שמשמרת את הפער בין נשים לגברים ואת המשך הדיכוי של נשים, ויוצרת מציאות ותנאי חיים בלתי אפשריים עבור כל המגדרים.

על מנת לפתח דיון על הפתרונות הנחוצים, הדרישות הקונקרטיות והצעדים להמשך המאבק, הזמנו את המשתתפות לדיון המשך בנושא "איך סקסיזם משפיע על כולנו וכיצד ניתן להיאבק".

סקסיזם גזענות זו אותה האלימות

לצעדה הסתננו גם פעילי ימין קיצוני מחבורתה של שפי פז, שבאו להפריע לצועדות עם מסרים גזעניים נגד מבקשי מקלט. הם הגיעו למחות נגד מה שפעילי הימין הקיצוני מכנים "הצביעות של הפמיניסטיות" כביכול — כלומר להפגין נגד שאר המשתתפות ההפגנה. להטריל. אחד מהארגונים השותפים לארגון ההפגנה היה קולקטיב הנשים מבקשות המקלט "קוצ׳ינטה", שהפעילות של שפי פז ודומיה בדרום תל אביב מסכנת אותן על בסיס יומיומי.

חלק מהמשתתפות זיהו את הטקטיקה הרעילה וההרסנית, וניסו יחד עם פעילות מאבק סוציאליסטי לבודד את גוש הגזענים ולדחוק אותו מהצעדה בעזרת סיסמאות כמו "סקסיזם גזענות זו אותה האלימות".

בשלב מסוים, אחד מפעילי הימין תקף פיזית חברת מאבק סוציאליסטי, שהחזיקה שלט בעברית ובערבית "לא לאלימות כלפי נשים, לא לגזענות".

פעילות מאבק סוציאליסטי הבהירו בשטח, שצריך להשתיק את הפרובוקציה מהימין, ולא לאפשר לבריונים לצעוד לצד שאר הצועדות בהפגנה. מארגנות הצעדה העדיפו להכיל ולהתעלם מההפרעה. אך ההכלה הסתיימה בעצרת המסכמת כשפעילי הימין ניסו לחטוף את המקרופונים בבמה, ונעצרו על ידי המשטרה.

לדעתנו, היה מקום לצאת בהצהרה חד משמעית, עוד בתחילת הצעדה שלגזענות אין מקום במאבק נגד אלימות כלפי נשים, ולא לאפשר לגוש של בריוני הימין לצעוד בין שאר הצועדות.

כחלק מהמאבק נגד אלימות כלפי נשים יש להתאחד נגד המדיניות הגזענית והמסיתה של הממשלה וכנגד בריוני הימין הקיצוני, שפועלים ליישם באלימות את המדיניות הזו בשטח. בסופו של דבר, יש לכוון את המאבק גם כנגד השיטה הקפיטליסטית עצמה, שמנציחה ניצול, אפליה ודיכוי, שמכשירים את הקרקע לאלימות ואף לרצח של נשים.