בינואר השנה תם תוקפו של ההסכם הקיבוצי שנחתם בסוף שביתת העובדות והעובדים הסוציאליים ב־2011. אותו הסכם כושל נחתם למרות התנגדות חריפה של אלפי עובדות ועובדים סוציאליים (העו״ס) מהשורה שטענו כי הנהגות האיגוד וההסתדרות דאז הפקירו אותן. מאז, היו נשואות עיניהם ליום בו ניתן יהיה לתקן את מפח הנפש ולהביא לשיפור משמעותי בתנאי עבודתם ובפרט בעומס הבלתי נסבל ובשכרם השחוק זה שנים ארוכות.

אלא שלמצוקה האקוטית של העו״ס אין אוזן קשבת אמיתית במשרדי הממשלה, כפי שממחיש לדוגמא תקציב 2015–2016, שקבר את יישומן של כ־90% מהמסקנות המצומצמות מראש שהציעה ועדת אלאלוף "למלחמה בעוני" או כוונתו של דרעי להביא להפחתת התגמול עבור שעות נוספות.

רק איום בשביתה כללית במשק הביאה את הממשלה להסכים לקליטת עובדי קבלן, אלא שההחלטה המוטעית לבטל את השביתה הביאה לכך שהושג הסכם חלש במסגרתו רק 15 אלף עובדים ייקלטו ו־30 אלף יזכו לשיפור תנאים מתוך כ־400 אלף עובדי קבלן במגזר הציבורי! עו״ס המועסקות ומועסקים כעובדי קבלן היו בין הקבוצות המצומצמות שכן נכללו בהסכם, אך זאת לא מתוך "הערכה לפועלם" או "אמפתיה למצבם" אלא כתוצאה ממאבק ארוך וקולני, שניהלו בנושא במשך קרוב לעשור!

לפי ההסכם, תנאי השכר של העו״ס במגזר הציבורי יחולו גם על העו״ס עובדי הקבלן. מתי זה יקרה? האם כל התנאים או רק חלק מהם? על שאלות כאלו עשוי להתארגן כנראה מאבק נוסף. אך הסכנה הנוספת היא שהשכר השחוק והעומס העצום ייוותרו ללא שינוי מהותי גם בשנתיים־שלוש הקרובות.

משא ומתן מאחורי דלתות סגורות

ביולי השנה עידכנה יו״ר האיגוד צפרא דוויק כי בנושא תנאי השכר של רוב העו״סיות המועסקות במסגרת המגזר הציבורי: "צוות מקרב חברי המזכירות והמרכז, שנבחר על־ידי מוסדות האיגוד, עמל על גיבוש הדרישות, ואלה הוצגו בפני יו״ר ההסתדרות ויוצגו בפני שר הרווחה והשירותים החברתיים" (מידעו״ס 76, יולי 2015).

אלא שהדיווח מנסה לטשטש מציאות מקוממת של היעדר דיון דמוקרטי כלשהו בשורות האיגוד לגבי מטרות ודרישות. באמצע ספטמבר כתבו נציגות ועידת האיגוד, החברות בתנועת "עתידנו" (במסגרתה פעילות גם עו״סיות החברות במאבק סוציאליסטי) מכתב ליו״ר האיגוד ובו מחו כי:

עד כה, לאחר שלושה חודשי עבודה של צוות [המו״מ מטעם] האיגוד, צירי וחברי האיגוד, עדיין לא קיבלו כל מידע מהצוות או מהיו״ר. יתרה מכך, המשא ומתן ותביעת הדרישות מהממשלה ומההסתדרות החלו, והם מתנהלים בשמנו ובשם חברות וחברי האיגוד, מבלי שהתקיים ולו דיון פתוח אחד, בנוגע למהות המאבק ולדרישותינו."

הדרישות בלתי מספקות

כתוצאה מהביקורת נאלצה יו״ר האיגוד צפרא דוויק לפרסם לראשונה עדכון אודות המשא ומתן. מהעדכון עולה כי צוות המשא ומתן גיבש דרישות שכוללות: חישוב שיגדיל את תוספות ההתמקצעות (גמולי השתלמות ולימודים שונים), אפשרויות להגדלת אחוזי המשרה, פרמיות, אפיקי קידום נוספים, כוננויות וכו'.

ההצעה, כך נטען, תביא "לשיפור שכרם של העובדים הסוציאליים במאות שקלים", אבל מהעדכון — העמום במכוון — קשה לעמוד על ערכן האמיתי של הדרישות. יתר על כן מדובר רק בדרישות ראשוניות הנתונות למשא ומתן בין האוצר לבין יו״ר ההסתדרות, שמתנהל ללא כל מחויבות לדין וחשבון בפני חברות וחברי האיגוד מהשורה או נציגיהם בועידת האיגוד.

גם אם התוספות המוצעות (למעט הדרישה הבעייתית ל"פרמיות" בשירותי רווחה ובריאות) חיוביות כשלעצמן, הן רחוקות מלהספיק. צוות המשא ומתן התחמק במכוון מלדרוש שינוי בטבלת השכר השחוקה של העו״ס וזאת בשל "הודעת ההסתדרות כי במסגרת הסכם השכר הכללי במשק לא ינהל אף איגוד מו״מ באופן עצמאי (החרגה)". המשמעות: שנים נוספות ללא שינוי.

אלא שלפני יומיים אמרה יו״ר האיגוד בראיון לגל״צ כי "כמעט כל העובדים הסוציאליים מקבלים השלמת שכר וזאת בושה. את הבושה הזאת אנחנו רוצים להפסיק. אנחנו חושבים שהעובדים הסוציאליים צריכים לקבל את השכר הממוצע במשק. אם אנחנו לא נענה, נאלץ לצאת למאבק". אם מדובר בהצהרה רצינית, הרי שהיא מחייבת לנקוט פעולות בצידה ובראש בראשונה לתמוך באופן מלא ביוזמות שעלו מנציגות ועידת האיגוד לקיים דיון דמוקרטי מלא בשורות האיגוד על דרישות האיגוד ודרכי הפעולה להשגתן.

להעיר את השטח

"לא ייתכן שקומץ בעלי תפקידים ונבחרים ייקח אחריות בלעדית להחלטות החשובות העומדות לפתחנו... שיתוף [נציגי הועידה והעו״ס בשטח] אינו יכול להיות רק כותרת ולא מפגש חד־פעמי, הוא חייב להתקיים בכל שלבי המשא ומתן", כתבו נציגות עתידנו במכתבן.

ועידת נציגי מחוז דרום של האיגוד כבר החליטה לאמץ רעיון שהעלתה עו״ס נעמה לוין, החברה במאבק סוציאליסטי ובעתידנו, ולכנס אסיפת עובדים מחוזית ב־21 באוקטובר. בצדק דרשו נציגות עתידנו בסיום המכתב כי תכונס בהקדם ועידה שלא מהמניין וכן אסיפות עובדים במטרה לדון במתווה המשא ומתן.

עוד בסוף נובמבר 2014, לפני כמעט שנה, הסברנו סוהיר דקסה, חברת מזכירות האיגוד, והחתום מעלה, שאת התוצאות המאכזבות של השביתה הקודמת אפשר לתקן באמצעות:

מאבק שבשונה מהשביתה הקודמת ינוהל בצורה דמוקרטית על־ידי העובדות והעובדים מהשורה, ללא תכתיבים וללא הנחתות מלמעלה. שכל משא ומתן יתנהל בשקיפות מוחלטת ובכפוף להחלטות מוסדות האיגוד, ושכל טיוטת הסכם תובא לדיון והצבעה דמוקרטית של כלל חברות וחברי האיגוד. זו צריכה להיות התוכנית האחת והיחידה לתחילת 2015.

חשוב להתחיל כבר בשבועות הקרובים בתהליך דמוקרטי לניסוח מסמך דרישות עדכני של האיגוד, שיכלול אסיפות עובדים ועובדות לדיון והכרעה בשאלה מהן הדרישות החשובות ביותר, ולבסוף אישור דמוקרטי של מסמך הדרישות בכינוסים מרכזיים. מאסיפות העובדים הקרובות חשוב לצאת גם עם התחלה של פעולות הסברה ומחאה שיבהירו שבתחילת 2015 האיגוד יוצא למאבק, והפעם כדי לנצח."

זה הזמן לפעול

גיבוש מסמך דרישות עדכני באמצעות הליך דמוקרטי שכזה ממשיך להיות צו השעה. אם לא יקודם כעת במלוא המרץ עשוי חלון ההזדמנויות להיסגר. לא רק ששנים נוספות עלולות לאבד אם ייחתם הסכם שיכפיף את העו״ס לעוד שנתיים־שלוש של שקט תעשייתי ללא שינוי בשכר, אלא שיש סכנה ששכבה של עו״סים ועו״סיות, שנכנסו לפעילות בנושא בשנים האחרונות יתייאשו וירימו ידיים.

מאידך, אם האיגוד יכריז על אסיפות עובדים, על חשבון שעות העבודה, בהם יתקיימו דיוני חירום והצבעות לגיבוש מסמך דרישות ולהחלטה על דרכי פעולה, ההתעניינות וההיענות עשויות להיות מפתיעות בהיקפן. התסכול העמוק מתנאי העבודה יכול שוב להפוך לזעם ולאקטיביות כמו אלו שהתפרצו בשביתה של 2011.

מסמך דרישות כזה, שמייצג את כל חברות האיגוד, יש להציג להנהגת ההסתדרות ולדרוש את תמיכתה המלאה בו. זו עלולה לסרב. במקרה כזה זכותו המלאה ואף חובתו של האיגוד לדרוש "החרגה" ולנהל משא ומתן ומאבק באופן עצמאי, תוך ניסיון לגייס תמיכה ולתאם צעדי מאבק עם איגודי עובדים נוספים, במטרה להימנע מבידוד ולגבש חזית רחבה ככל האפשר מול הממשלה.