"קארל מרקס צדק בטענתו שהקפיטליזם יכול להרוס את עצמו בשלב מסויים, כי אי־אפשר להמשיך להסיט הכנסות מהעבודה להון מבלי שהדבר יגרום לעודף תפוקה ולפגיעה בביקוש הכולל. וזה מה שמתרחש. חשבנו שהשווקים זה דבר שעובד, אבל זה לא עובד". את הדברים האלה אמר במספר הזדמנויות בחודש אוגוסט הכלכלן הקפיטליסטי נוריאל רוביני, שעוד טרם התפרצות המשבר העולמי ב־2008, הסכים עם האבחנות של המרקסיסטים לגבי עומק ומורכבות המשבר המתפתח.

רוביני מסביר כי "תאגידים מקצצים מישרות מפני שאין די ביקוש סופי. אך קיצוץ המישרות מפחית את הכנסות העובדים, מגביר את אי־השיוויון, ומפחית את הביקוש הסופי".

הקפיטליזם לא יחסל את עצמו

רוביני מתאר למעשה את אחת הסתירות המרכזיות בשיטה הקפיטליסטית, עליה הצביע המרקסיזם עוד מהמאה ה־19, והיא האופן בו העושק של מעמד העובדים בחברה מוביל בסופו של דבר גם למצב שבו למעמד העובדים אין די כוח־קנייה קולקטיווי כדי לרכוש חזרה את הסחורות שהוא מייצר. כך נוצרים משברים של עודף־ייצור (תת־צריכה). השיטה הקפיטליסטית נוטה להתגבר על משברים כאלה באמצעות הרס מאסיווי של עושר, אמצעי ייצור וגם חיי־אדם.

מהבחינה הזאת הקפיטליזם לא משמיד את עצמו, אלא מפיל את מחיר המשברים שלו על גב ההמונים המתרוששים במגמה לחזור ולאפשר את צבירת ההון בידי הטייקונים. בנוסף על כך, מגמות הרסניות נוספות תחת הקפיטליזם, ובהן הרס הסביבה והמיליטריזציה, מסכנות באופן מוחשי את עתיד החברה האנושית.

אלטרנטיבה סוציאליסטית

רוביני אינו מרקסיסט או סוציאליסט. להיפך. כמו כל הכלכלנים הקפיטליסטים, הוא אינו מציג פיתרון של ממש למשבר הקפיטליסטי, אך מדקלם את המנטרה לפיה כביכול אין אלטרנטיבה טובה יותר לקפיטליזם: "השקפתו [של מרקס] לפיה הסוציאליזם יהיה טוב יותר הוכחה כטעות". אך זה לא מה שהוכיח הניסיון של ברית־המועצות. הכלכלה המתוכננת שם נחנקה תחת עול שלטון הפקידים הביורוקראטי והטוטליטארי שהצליח לצמוח בנסיבות היסטוריות ספציפיות. ללא הרכיב החיוני של דמוקרטיה פעילה בפוליטיקה ובכלכלה, אמנם הושג שיפור דרמטי בתנאי המחייה של ההמונים, אך היה בלתי אפשרי לפתח את הכלכלה והחברה לאורך זמן.

המרקסיזם לא מצביע רק על המאפיינים ההרסניים של השיטה הקפיטליסטית, אלא גם על העובדה שתחת הקפיטליזם נוצר הבסיס לחברה חדשה ומתקדמת יותר, חברה סוציאליסטית ודמוקרטית. אמצעי הייצור והמשאבים המרוכזים כיום בידי תאגידי ענק ברמה הארצית והבינלאומית יכולים להיהפך לכלים לשיפור תנאי המחייה וסיפוק צורכי החברה במסגרת תהליכי תכנון דמוקרטיים של המשק.

כדי לחסל את הקפיטליזם, העובדים צריכים להתארגן

הקפיטליזם מצמיח גם את הכוח החברתי שמסוגל לקבור אותו ולהוביל שינוי מהפכני כזה בחברה. מעמד העובדים, שאליו נשאבים חלקים הולכים וגדלים באוכלוסייה, אשר נאלצים להשכיר את כושר־עבודתם כדי להתקיים. מציאות החיים היומיומית של מעמד העובדים מסוגלת להביא למסקנות המהפכניות ביותר ביחס לשיטה הכלכלית, ותפקידם הכלכלי של העובדים יכול להפוך לנשק מכריע במאבק לשינוי החברה — בלי העובדים שום דבר בכלכלה לא זז.

העבודה המאורגנת היא המפתח למהפכה חברתית אמיתית. רק מעורבות והתארגנות פוליטית של מעמד העובדים סביב האינטרסים העצמאיים של העובדים, תוך התגברות על כל החלוקות המפרידות, תוכל להציע מוצא שפוי מהמשבר הכלל־עולמי החריף שיוצר המרדף העיוור של בעלי־ההון אחר רווחים.

דוגמאות למאבקים המוניים ואף מהפכניים כבר יש מסביבנו. השאלה היא האם תוצב האלטרנטיבה לארגון וניהול שונה של החברה. הצטרפו לתנועת מאבק סוציאליסטי כדי להיאבק לחיזוק הכוח של האנשים העובדים ולבניית מפלגה סוציאליסטית בישראל, כדי שנוכל לחסל את הקפיטליזם לפני שהוא יחסל אותנו!