מחאת הקוטג', שהחלה באמצע חודש יוני כשעשרות אלפי ישראלים הצטרפו לקבוצות מחאה בפייסבוק בתוך ימים ספורים, חרגה מהר מאוד מתחומי המאבק הווירטואלי בהתייקרות הגבינה הגבשושית. המחאה תורגמה לחרם צרכנים שפגע בצורה משמעותית במכירות הקוטג' ומוצרים נוספים ברשתות השיווק. המחאה אילצה את יצרניות המזון ואת רשתות השיווק להוריד לבסוף מחירים, גם אם באופן סמלי, ולדחות העלאות מחירים שהתכוונו לבצע במוצרים אחרים.

מנהלי החברות והרשתות ניסו תחילה להתעלם מהזעם הציבורי, לחכות שהסערה תחלוף או לכל היותר להטיח האשמות זה בזה, אך כאשר כל אלה לא הועילו נאלצו "להכות על חטא" בניסיון למזער את הנזק הכלכלי והתדמיתי. בינתיים ההצלחה הסמלית הביאה לניסיונות להרחיב את החרם למוצרים נוספים, ובעיקר, יחד עם הדוגמאות המרהיבות של המאבקים ההמוניים במזה״ת ובאירופה, דחפה את מחאת האוהלים החדשה.

הקוטג' הוא רק חלק מהתמונה

העיתונות הכלכלית, שקפצה על מחאת הקוטג' מסיבותיה שלה, חשפה כמה נתונים מעניינים. בין השאר נחשף כי תנובה, שמייצרת כ־70% מכמות הקוטג' שנמכרת בישראל, העלתה את מחירו ב־29% מאז שהופרטה בינואר 2008 מידי הקיבוצים והמושבים לידי קרן ההשקעות Apax, ועד לינואר 2010. באותה התקופה דווקא ירד ב־8.8% מחיר החלב שהיא קונה.

אולם הקוטג' הוא רק חלק קטן מהתמונה הכללית של יוקר המחיה: מחקר שהתפרסם בימים אלה נתן גיבוי במספרים למה שרובנו מרגישים היטב כשאנחנו מנסים לעמוד בהוצאות שרק עולות בעוד שהשכר נשחק. המחקר הראה שבעשור האחרון ירד השכר הריאלי הממוצע ב־2%, בזמן שההוצאה החודשית הממוצעת למשפחה על בריאות עלתה ב־17%, ההוצאה על דיור גדלה ב־23% ומחירי המזון זינקו ב־38%. מחירי הפירות והירקות עלו באותה תקופה ב־40%, אבל ההוצאה החודשית למשפחה בסעיף זה דווקא ירדה ב־4%, מה שאומר שרוב המשפחות נאלצו לקנות פחות פירות וירקות.

האיוולת של "השוק החופשי"

הפוליטיקאים הקפיטליסטים לא יכלו להתעלם מהתפשטות מחאת הקוטג'. נציגי מפלגת קדימה, שהייתה בשלטון כשבוטל הפיקוח על מחיר הקוטג', תקפו באופן צבוע את הממשלה הנוכחית, ואילו הפוליטיקאים מהממשלה מיהרו להקים ועדות — הכלי המסורתי שבאמצעותו ממסמסות ממשלות דרישה מיידית של הציבור לשינוי.

נתניהו ושותפיו הציעו גם לחזק מדיניות של "שוק חופשי" במשק החלב, למשל באמצעות הגברת הייבוא. אך פתיחת השוק לעודפי ייצור מחו״ל תבוא על חשבון חקלאים קטנים ומישרות בישראל.

הטיעונים שנשמעים בתקשורת בדבר הצורך "לפתוח את השוק לתחרות חופשית" מסווים את העובדה שהיווצרות קרטלים ומונופולים היא בלתי נמנעת בכלכלה קפיטליסטית.

חרם צרכני לא מספיק

ההישגים של המחאה, צנועים וזמניים ככל שיהיו, ראויים להערכה, אבל חרם צרכנים לבדו לא יפתור את הבעיה של הפער המתרחב שבין הזינוק במחירים לשחיקה המתמשכת בשכר.

דרוש מאבק לוחמני לתוספות שכר ולהצמדת השכר לסל הצריכה של משפחות עובדות, כמו גם להחזרת ולהחלת הפיקוח על מחירי מוצרים ושירותים חיוניים ולהלאמת תאגידי המזון הגדולים תחת פיקוח דמוקרטי של העובדים ושל ארגוני צרכנים וסביבה.

ההצטרפות של התאחדות הסטודנטים למחאה מבורכת. יש לדרוש גם מההסתדרות הכללית, כארגון העובדים הגדול בישראל, לקחת עמדה מובילה במאבק הזה.

תנועת האוהלים שמתגבשת במחאה נגד מחירי הדיור מעידה על פוטנציאל גובר להתפתחות תנועה רחבה נגד שלטון ההון בישראל, דרך קידום החיבור החיוני בין מאבקים חברתיים קיימים, מאבקים נגד ניצול ואפליה, מאבקי עובדים והמאבקים נגד הכיבוש והגזענות. כך יוכל לצמוח ייצוג פוליטי עצמאי לתנועה רחבה כזו במאבק מול הממסד הקפיטליסטי, שהכרחי להחליפו בדמוקרטיה סוציאליסטית כדי לשים קץ אחת ולתמיד לניצול במקומות העבודה ולהפקעות המחירים.