הבחירות לוועידת אירגון המורים שנערכו לאחרונה משכו תשומת לב רבה, לא רק משום שמדובר באחד האיגודים הגדולים בישראל, אלא בעיקר בשל הניסיון להחליף את ההנהגה הוותיקה בראשות רן ארז.

שביתת המורים הגדולה ב־2007 הופסקה כאשר ארז החליט להתקפל מול איום צווי המניעה, למרות התמיכה הציבורית הנרחבת בשביתה, שהתבטאה בהשתתפות 100 אלף איש בעצרת תמיכה, ולמרות המוכנות של ועדי מורים ברבע מבתי־הספר להפר קולקטיווית את הצווים — אם הקריאה להפרה קולקטיווית הייתה יוצאת מרן ארז, ניתן היה לשכנע את רוב המורים לשבור את הכלי האנטי־דמוקרטי הזה.

המסקנה של מורים ומורות רבים בעקבות השביתה הייתה שכדי לקדם את מאבק המורים יש צורך בשינויים באירגון המורים ובהחלפת ההנהגה. התארגנות בשם "רוח חדשה" בראשות דודי פרידמן טענה לייצג את השינוי הנחוץ, וכשלה בגדול.

במקום להציג תוכנית מאבק שמסוגלת להביא להישגים עבור המורים, רוח חדשה מיקדה את התעמולה שלה במתקפה פרסונאלית על ארז, ותלתה באישיותו ה"כוחנית" את הסיבה המרכזית לחוסר ההישגים בשביתה.

מרבית המורים לא נרתעים מה"כוחנות" של ארז. הם יודעים שמול ממשלה קפיטליסטית כוחנית יש צורך בעמדה תקיפה כדי להגיע להישגים והיו רוצים לראות הנהגה נחושה. במחוז השרון, לדוגמא, זכתה ענת שניידר — מורה שהובילה בהסתדרות המורים מאבק נגד "אופק חדש", עברה לאירגון המורים לאחר השביתה, ותומכת בארז — ליותר קולות משני חברי הנהגת רוח חדשה ביחד. "מתברר שהפחד מאופק חדש, הפחד מהאוצר, הפחד מגורמים אינטרסנטיים העלולים להציב רגל בתוך האירגון, גדול יותר מה"פחד" מרן ארז", סיכמה מורה בשם שושי פולטין (אתר "עבודה שחורה", 24.02).

סיסמאות ריקות

ההסבר המרכזי של ראשי רוח חדשה לכישלון בבחירות הוא השימוש של אנשי רן ארז במשאבי האירגון לצורך מימון קמפיין הבחירות והצעדים האנטי־דמוקרטיים שננקטו למניעת התמודדות הוגנת. אם רוח חדשה הייתה נתפסת כאלטרנטיווה להנהגה הנוכחית, ניתן היה לארגן התגייסות מאסיווית של מורות ומורים לחסימת צעדי הבירוקרטיה. אבל רוח חדשה לא הציבה אלטרנטיווה ראויה, והיא סומנה בצדק על־ידי מורים רבים כבחירה גרועה.

פרידמן וראשי רוח חדשה לא הסתמכו על מורים מהאירגון, אלא על גורמים חיצוניים, ובהם כאלה שהיו מעוניינים לראות את אירגון המורים עם הנהגה פייסנית עוד יותר, בסיגנון עופר עיני. מלבד הסתייעות בעיתונאים ממסדיים ובבתי־משפט, מומן באופן תקדימי רוב הקמפיין של פרידמן על־ידי אנשי עסקים פרטיים, שסיפקו 170 אלף שקל ("הארץ", אור קשתי, 17.01), וחלקם אף תומכים במוצהר בתוכניות להפרטת מערכת החינוך, נוסח תוכנית דוברת.

לאחר הבחירות קראו ראשי רוח חדשה לכנסת להתערב בתהליכי בחירות באירגוני עובדים. זאת קריאה שמסכנת באופן ברור את עצמאות אירגוני העובדים. אותם פוליטיקאים קפיטליסטיים שמעבירים בחקיקה דרך קבע התקפות על מעמד העובדים, על מערכת החינוך ועל המורים, ישמחו להכתיב גם את שיטת הבחירות באירגוני העובדים. הם ייעשו זאת בצורה שתאפשר להם להרחיק גורמים "לוחמניים", כך שהמדיניות הניאו־ליבראלית שלהם תיתקל במינימום התנגדות.

בתגובה לביקורת גוברת על כך שרוח חדשה היא מעין סוס טרויאני, הצהיר פרידמן שהוא מתנגד להעלאת כמות שעות העבודה של המורים ולתוכניות דוגמת "אופק חדש". בהתחשב בהתנהלות ובמסרים העיקריים של רוח חדשה, הצהרות אלה נשמעו כסיסמאות ריקות.

התארגנות לדרך חדשה

שביתת המורים אומנם מנעה בינתיים ביצוע של תוכנית ממשלתית נוסח "אופק חדש" בתיכונים, והצליחה להביא לגל מעברים מרשים של אלפי מורים מהסתדרות המורים לאירגון המורים, אבל היא לא הצליחה להביא להישגים מקצועיים משמעותיים. על הפרק עומד מאבק מול הממשלה שטרם מילאה את חלקה בהסכם סיום השביתה ומנסה לכפות גירסה מסויימת של "אופק חדש" על אירגון המורים. במקביל, הייבוש התקציבי של מערכת החינוך מקדם את ההפרטה, בין השאר באמצעות מעבר להעסקה עקיפה של מורים בחוזים אישיים דרך עמותות פרטיות (כמו קרן קר״ב) וקבלני שירותים ברשויות המקומיות.

לא האופי של רן ארז היה המכשול המרכזי לניצחון בשביתת המורים האחרונה. היה זה הבידוד שניכפה בעקבות התנהלות ההסתדרות הכללית והסתדרות המורים, שאיפשר לממשלה להתיש את המאבק. בנוסף לכך, המחסור בדמוקרטיה באירגון המורים איפשר לסיים את השביתה מוקדם מהנחוץ.

מובן שיש צורך בהתארגנות להובלת שינוי באירגון המורים, למען קידום מאבק המורים. דוגמא מצויינת להתארגנות נחושה ולוחמנית בתוך אירגון עובדים שניתן ללמוד ממנה ולפעול יחד איתה היא סיעת "עתידנו" באיגוד העובדים הסוציאליים (בהסתדרות הכללית), שפעילותיה מובילות מאבק נגד ההפרטה ולמען תוספת שכר ומשאבים, ואף הגיעו להישגים אלקטוראליים חשובים בבחירות הפנימיות באיגוד.

התארגנות כזו באירגון המורים תצטרך, במקביל לביקורת על מדיניות הממשלה (כולל על הכתבת תכני הלימוד הלאומניים והמיליטריסטיים שמוביל כעת שר החינוך), לחשוף הן את ההנהגה שלא מסוגלת להציע דרך קדימה במאבק, והן את האינטרסים הזרים שהניעו את הכסף והחיבוק הממסדי שרוח חדשה קיבלו.