"חוק המצעדים" שהתקבל על ידי הכנסת בקריאה טרומית, מעלה את החשש שהמצעד השנה עלול להיות האחרון שיתקיים בעיר. החוק מאפשר לכל העיריות בארץ לבטל כל מצעד או הפגנה שיכולות "לפגוע ברגשות הציבור" או ב"אופייה" של העיר. החוק שעבר במחטף וללא התייחסות רצינית מצד התקשורת, הוא התקפה חסרת תקדים על זכות ההפגנה שתוכל לשמש לדיכוי ומניעת הפגנות עובדים והפגנות חברתיות אחרות.

החקיקה האנטי־דמוקרטית, לא הספיקה לבטל את המצעד של השנה. עצם קיום המצעד הוא הישג משמעותי, לעומת העצרת הסגורה שהתקיימה בחודש נובמבר האחרון. המשטרה הטילה מגבלות חמורות על המצעד, ואף ביטלה את העצרת שהיתה אמורה להתקיים מיד אחריו, בגלל היעדר רישיון משירותי הכבאות לקיום האירוע. הרישיון לא ניתן בגלל עיצומים בהם נוקט איגוד הכבאים, במחאה על הפגיעה בתנאי עבודתם. יו״ר איגוד הכבאים, יואב גדסי, אמר שהוא היה רוצה לראות את האירוע מתקיים. מעבר להצהרה החיובית, היה צריך גם לאפשר את קיום האירוע במסגרת ועדת החריגים.

ההתקפה על מצעד הגאווה, היא חלק מהדיכוי האישי היום־יומי שמופעל על כל אחת ואחד מאיתנו במקומות העבודה, בבתי הספר ובשכונות בהן אנו גרים. דיכוי שמלווה באפליה שיטתית מצד הרשויות. לכן, המצעד בירושלים, כמו גם המצעדים שנערכו בתל אביב ולראשונה גם בחיפה, הם חלק מהמאבק על סוג החברה בה אנו רוצים לחיות. המאבק נגד דיכוי מיני והומופוביה, חייב להתחבר למאבק החברתי הרחב על תנאי החיים, כדי לחסל את כוחות הימין הקיצוני וחבריהם הטובים בכנסת ובממשלה.