חברת כימיקלים לישראל (כי״ל), המפעילה את מפעלי ים המלח, הייתה בעבר אחת החברות הממשלתיות הרווחיות ביותר. ב־1993 היא הופרטה ע״י ממשלת רבין בתמיכה של מפלגת העבודה ומרצ, או נכון יותר, ניתנה במתנה לאחים עופר תמורת פחות כסף ממה שהיה בקופת המפעלים באותו זמן. בגלל גודל כוח העבודה שלה והעדר מעסיקים אחרים בסביבה ישנן ערים שלמות שתלויות בכי״ל (דימונה, ערד ובמידה פחותה באר שבע).

העובדים בכי״ל מחולקים לשלושה מעמדות שונים: עובדי דור א' שמועסקים בחוזה קיבוצי בתנאים יחסית טובים, עובדי דור ב' שמועסקים בחזוה קיבוצי בתנאים הרבה פחות טובים, ועובדי קבלן למיניהם, שמהווים היום כ־40% מכוח העבודה בכי״ל, בעיקר בתפקידים פחות מקצועיים כמו אבטחה וניקיון.

המפעלים מתנערים לחלוטין מעובדי הקבלן שאינם זוכים לתנאים בסיסיים שלהם זוכים העובדים הקבועים, כמו הסעה למפעל, שלעיתים נמצא מרחק רב מעיר מגוריהם. כאשר עובד קבלן נפגע בתאונת עבודה, איש לא נותן על כך את הדין, על פיצויים אין מה לדבר. בחלק מהמקרים קנסה החברה את העובדים שנפגעו. עובד קבלן שמעיז לדרוש את זכויותיו או שיפור כלשהו בתנאי העבודה, מפוטר ומוכנס ל"רשימה השחורה" של כי״ל, מה שמונע ממנו כל סיכוי למצוא עבודה באזור.

ראוי לציין בהקשר זה את סיפורו של הפעיל החברתי ג׳קי אדרי מדימונה, שעבד כעובד קבלן במפעלי ים המלח. כאשר ניסה ג׳קי לחשוף את התנאים של עובדי הקבלן באמצעות אתר אינטרנט שהקים, איימה ההנהלה שאם האתר לא יוסר מהרשת היא תתנקם בעובדי הקבלן. לאחר שהשתתף ג׳קי בסרט "זהב לבן עבודה שחורה" העוסק בעובדי הקבלן, הוא פוטר מעבודתו.

לאחרונה החל מאבק במפעלי ים המלח לאור כוונת ההנהלה להוציא לפרישה (בתנאים מועדפים) את כל עובדי דור א' ולבטל את ההסכם הקיבוצי עם דור ב'. במפעל המגנזיום של כי״ל פוטרו שני עובדי דור ב' שעבדו במפעל שלוש וארבע שנים (ההסכם הקיבוצי של דור ב' מאפשר לפטר ללא פיצויים כל עובד עם פחות מחמש שנות ותק). כתגובה השבית הוועד את המפעל ולא איפשר כניסה ויציאה של משאיות, אך ההסתדרות התערבה ודרשה מהוועד להפסיק את צעדי ההשבתה ולפתוח במו״מ.

המאבק הזה מראה בצורה בולטת את הבעייתיות של הנהגת ההסתדרות כיום. ההסתדרות מסרבת להגן על זכויותיהם של עובדי הקבלן במפעלי ים המלח או לאגדם. בנוסף לפגיעה בעובדי הקבלן עצמם העמדה הזו גם מחלישה את האפשרות של העובדים המאוגדים בחזוה קיבוצי לצאת למאבק אפקטיבי, ומקלה על ההנהלה לסכסך בין עובדי הקבלן לעובדים הקבועים במקרה שיפרוץ מאבק.

הצורך הדחוף במאבק להגנה על תנאי ההעסקה של העובדים במפעלי ים המלח, לביטול ההעסקה של עובדי קבלן ולמעבר להעסקת כל העובדים בתעוסקה ישירה דרך חוזה קיבוצי, מראה גם הוא את הצורך להקמת אופוזיציה לוחמנית בהסתדרות, שתוכל לבנות מחדש את ההסתדרות כאיגוד עובדים דמוקרטי שיילחם על זכויותיהם של כל העובדים בכל מקום, ולא יהווה מכשול בדרכם של מאבקי עובדים מיליטנטיים.