למשל חלק מהזכאים לקיצבת זיקנה קיבלו תוספת של קצת יותר ממאה שקל, "תוספת" שבאה לאחר קיצוץ אכזרי של מאות שקלים בשנים האחרונות. אבל במקביל קיצוץ 2005 יכלול גם העלאה של המחירים בדברים אחרים, איחוד בתי חולים יביא לפגיעה בשירות עבור חולים ונזקקים, המשבר ברשויות פוגע בזכויות קשישים למענקים מיוחדים מהרשות המקומית וכדומה, סל תרופות ועוד ועוד. בשביל ה"תוספת" הזו ישלמו הקשישים בישראל בריבית דריבית, וכמובן שהם לא ישלמו את המחיר לבדם, כולנו נשלם את מחיר המשבר שהמיליונרים והפוליטיקאים מגלגלים עלינו.

אגב, לתקציב החדש לא הוכנסו כמה הוצאות שמנות כמו בניית החומה והפיצויים למתנחלים, ועם הירידה בכוח הקנייה בחודשים האחרונים (מעניין למה?!), והירידה בהכנסות המדינה ממיסים, אין ספק שאנחנו הולכים בעוד כמה חודשים לקראת קיצוץ נוסף. הקיצוץ הנוכחי כולל פגיעה חדה במשכורות העובדים, לאחר שכבר זמן רב גונבת הממשלה מתלושי המשכורת "מענק לעידוד הצמיחה" בסך 4% מהמשכורת, שריד לפשרה מסריחה של הנהגת ההסתדרות עם האוצר מלפני שנתיים. בעצם יש פה התערבות בהסכמי שכר ע״י הממשלה בחקיקה, זה כבר לא פעם ראשונה, אנחנו ראינו אותה עושה את זה בשנים האחרונות, החוק להפרטת הנמלים הוא רק דוגמה אחת. הקיצוץ כולל פיטורים בחלק מהמקומות, ובעיקר ירידה במשכורות ובתנאים של עובדי המדינה. בנוסף מתוכננים כבר זמן רב איחוד של בתי חולים, ביטול של חלק מהם, סגירה של מעונות לנוער בסיכון, מוסדות גמילה, פנימיות וכו'.

הקיצוץ לא הולך לפתור את הבעיות הכלכליות של המשק. המשבר שאנחנו נמצאים בו הוא חלק ממשבר עולמי, והסיבה אליו היא מאוד פשוטה, ירידה בכוח הקנייה של העובדים. המעבר של עובדים רבים במשק מהסכמי עבודה קיבוציים לחוזים אישיים, עם פחות זכויות ושכר הובילו בסופו של דבר לירידה בכוח הקנייה של המשק, משום שהעובדים הם גם הרוב המוחלט של הצרכנים. אם אין מי שיקנה מוצרים, אז מפעלים מפסיקים לייצר, יש יותר מפוטרים, פחות אנשים משלמים מס הכנסה ואז המדינה מקצצת בהוצאות. אבל כשהממשלה מקצצת בהוצאות היא לא תיקח מאותם תעשיינים שהתעללו בעובדים, ועל גבם עשו את המיליונים שלהם, אותם בעלי הון שהמדיניות שלהם הובילה למעשה למשבר שאנחנו נמצאים בו, לא! הממשלה תקצץ ותפגע רק בעובדים ובשכבות המוחלשות.

יש לכך כמה סיבות. הסיבה הראשונה היא שאין גופים לוחמניים של עובדים שיוכלו להגיב למדיניות הפוליטיקאים ובעלי ההון במלחמת הגנה בכל החזיתות, שביתה כללית, אסיפות הסברה, הפגנות וכו'. סיבה שנייה למדיניות הקיצוצים של האוצר היא השקפת העולם הקפיטליסטית של פקידי האוצר והפוליטיקאים מכל המפלגות. ההשקפה הזו אומרת כי ככל שנהפוך את המדינה למקום שהוא נוח למשקיעים, נוריד מיסים על מעבידים, נחלק מתנות לעשירים ונאפשר להם להעסיק עובדים בתנאי עבדות, יהיה לבעלי ההון אינטרס להשקיע בכלכלה ואז תהיה צמיחה. המדיניות הזו כושלת כבר מהרגע הראשון. אם לוקחים בחשבון את מה שהמדיניות הכלכלית הזו יוצרת עבור עובדים ובני משפחותיהם (עוני, אבטלה, ירידה ברמת החיים, רעב, פשיעה, אלימות). איך תבוא צמיחה אם מקצצים עוד יותר את כוח הקנייה של העובדים? רק לביבי פיתרונים, או שלא...

בתקופות של משבר ומיתון המודעות המעמדית של העובדים נוטה בדרך כלל לעלות. הם יוצאים להתקפות כדי להגן על רמת החיים והזכויות שלהם בתקופה של משבר. זה לא מקרה שבסקר אחרון שנערך בגרמניה, ע״י הממשלה, הצהירו 51% מהציבור במערב גרמניה ו־79% מהמזרח גרמנים שסוציאליזם הוא רעיון טוב שרק לא בוצע כהלכה ברוסיה ומזרח אירופה. הסקר הזה בא בתקופה של מאבקי עובדים ומאבקים נגד המדיניות הכלכלית של הממשלה בגרמניה. ממשלת שרודר מציגה לעובדים תכנית קיצוצים שמכונה "אג׳נדה 2010" ובמרכזה הרס מדינת הרווחה והפיכת המדינה למקום "נוח" למשקיעם זרים. רוב סעיפי התכנית חופפים כמעט לחלוטין לתכנית הכלכלית של ביבי ופקידי האוצר. הפרטות, לשדוד את הפנסייה, קיצוצים בקצבאות, בדמי אבטלה, פיטורים וקיצוצים במגזר הציבורי, הארכת שבוע העבודה ללא תוספת שכר ועוד גזרות. בהפגנות נגד התקציב בגרמניה משתתפים עשרות אלפי מפגינים מדי שבוע. אוסטריה, ששם לא היו שביתות כמעט בכלל במשך יותר מחמישים שנה, הפכה כעת למדינה עם שביתות בכל מקום, הפגנות ומעמד עובדים מתעורר. בכל אירופה אנחנו רואים מאבקים מתעוררים. בארה״ב כבר התחילו ההכנות למצעד שיערך בקרוב לוושינגטון הבירה, מצעד שמכונה "מצעד מיליון העובדים", במחאה על המדיניות הכלכלית של ממשל בוש. בתקופתו של בוש הלכו לאיבוד שלוש מיליון מקומות עבודה. בדרום אמריקה העובדים הלכו גם כמה צעדים קדימה, ממצבים מהפכניים ממש בארגנטינה ובבוליביה ועד העלתם בבחירות של מנהיגים לוחמניים כמו לולה בברזיל או צ׳אווס בוונצואלה (לולה התגלה כקפיטליסט בדיוק כמו קודמו בתפקיד והוקמה בברזיל מפלגת עובדים סוציאליסטית חדשה כדי להדיח אותו ולהלחם למען זכויות עובדים ועניים).

במציאות כזו, שהקפיטליזם לא מסוגל לתת לעובדים את המינימום בשביל להתקיים והם מתחילים להתקומם אין למעסיקים ברירה אלא להלחם בכל הכוח באחדות של העובדים, לחסל את האיגודים המקצועיים, להוריד לכלל העובדים את השכר ולדאוג שהעובדים יתעסקו בעיקר בלשרוד ולא בלקום נגד השיטה כולה. ברוסיה למשל הוצא חוק שאוסר הפגנות מכל סוג בכל מקום ציבורי, כולל במגרשי חנייה! אבל יש גם דרך אחרת, לאחר שהממשלה הניגרית החליטה להתעלל באזרחים שלה ולהעלות את מחירי הנפט בחמישים אחוז יצאו העובדים לשביתה כללית לוחמנית, שכללה הפגנות של מאות אלפים, והם הצליחו להפיל את הגזירה של הממשלה. ממשלתו של צ׳וואס בוונצואלה הצליחה להעלות את ההשקעה בחינוך עבור השכבות החלשות בציבור, להכניס בפעם הראשונה רופאים לתוך שכונות העוני ולחלק מחדש אדמות לאיכרים, במחיר התנגשות עם המעמדות השליטים הקפיטליסטים של וונצואלה עצמה ושל שאר העולם וכעת הממשלה צריכה להחליט אם היא הולכת להיכנע ללחץ של הקפיטליסטים או ממשיכה בצעדים לקראת העובדים והאיכרים, על ההמונים והעובדים של וונצואלה לדחוף את ממשלתם לכיוון הרצוי להם. גם בארץ יצאו עובדי הנמלים לשביתה לוחמנית והצליחו להוכיח לאוצר שאי אפשר יהיה להפריט אותם כל כך בקלות (ראו דיווחים בנושא זה באתר, או צרו איתנו קשר).

המעסיקים והאוצר ימשכו במדיניות שלהם כל עוד לא תהיה התנגדות מלמטה. על כף המאזניים מבחינתם נמצאים הרווחים שלהם והשליטה שלהם על החברה ועל הכלכלה. בשביל לשמור על האינטרסים הללו הם יפגעו בזכויות העובדים הבסיסיות ביותר, יפרו את ההסכמים המכובדים ביותר שהם חתמו עליהם ויגבו מהעובדים, המובטלים, הנוער, האמהות החד הוריות, הנכים והקשישים את המחיר למשבר שהם יצרו בעצמם.

חייבים להיאבק נגד הסיוט הזה. חייבים לצאת לשביתה כללית לוחמנית נגד התקציב. השביתה חייבת לכלול גם את הוועדים הגדולים, שיש להם את הכוח להשבית את המשק ולפגוע בצורה הקשה ביותר ברווחים של המיליונרים, אבל גם את שאר העובדים המאורגנים במשק וגם את עובדי המגזר הפרטי, עובדי חברות הקבלן וחברות כוח האדם וגם מובטלים ופעילי שכונות ותנועות חברתיות. רק חזית אחת רחבה וחזקה תוכל לשבור את החזית הצרה של המעסיקים והפוליטיקאים.

אם מנהיגות ההסתדרות, הגוף שצריך להוביל מהלך כזה בהיותה איגוד העובדים הגדול במדינה, לא מוכנה להוביל מאבק כזה, אסור לנו להרים ידיים. מנהיגות ההסתדרות כבר מזמן לא מייצגת את הצרכים והדרישות של העובדים אלא את האינטרסים צרי האופקים של הביורוקרטיה של ההסתדרות. רק בימים האחרונים ראינו איך הם מכרו את העובדים בשורה של הסכמי פשרה שלא השיגו דבר. עובדי הרשויות, אחרי יומיים של שביתה בלבד (שעליה הכריזה ההסתדרות שתהיה שביתה מלאה עד קבלת משכורות) הציעה הנהגת ההסתדרות לבית הדין לעבודה ולמעסיקים הצעה שהם לא יכולים לסרב לה — הפסקת השביתה, חזרה של העובדים לעבודה ללא שכר, והתחלה של משא ומתן מוסכם. בינתיים האוצר משתף פעולה עם המשא ומתן רק בגלל שהוא מנסה לכפות הסכם דומה גם בקרב עובדי המדינה, אז, כמו תמיד, יפסיק האוצר כל סוג של משא ומתן. הם עשו את זה כבר בעוד מקומות עבודה. כשהלחץ של השביתה לא מאיים על המעסיקים והאוצר, אין להם שום סיבה לשבת למשא ומתן, וגם אם הם מגיעים אליו אין להם שום סיבה לחזור בהם מהדרישות שלהם. אם ההסתדרות מוכנה לחתום על הסכמי הפרטה והסכמי הורדות שכר (שכבר בקיצוץ הבא האוצר יבטל אותם ויתחיל משא ומתן על הורדה נוספת בשכר) אז מבחינת המעסיקים זו הדרך הקלה והנוחה ביותר לשבור את העובדים.

המדיניות הזו של להשאיר עובדים לבד בשטח בלי שום רצון להראות את הכוח המאוחד של העובדים הוא מדיניות ידועה של הנהגת ההסתדרות הכושלת. האוצר ובעלי ההון יעשו כל מה שהם יכולים כדי לשבור את העובדים ולהפוך אותם לעבדים, בדרך הזאת הם יבינו ויפעילו רק כוח. מי שמבין רק כוח, אסור לטפל בו בכפפות של משי.

צריך מנהיגות חדשה להסתדרות. מאבק סוציאליסטי קוראת ופועלת להקמת פורום לוחמני של וועדי עובדים, עובדים מהשורה, מובטלים, נציגי שכונות וארגונים חברתיים. גוף דמוקרטי ולוחמני שיוכל להלחם נגד הפרטות, קיצוצים, פיטורים והרס מנגנוני הרווחה. פורום כזה יוכל להיות הבסיס לתשתית של אופוזיציה בתוך ההסתדרות ולהקמת מפלגת עובדים חדשה. הצטרפו אלינו!