כל שנה כשמעבירים את התקציב אנחנו מגלים כמה לוקחים מאיתנו העובדים הפעם בגלל השליטה של המיליונרים בכלכלה ובפוליטיקאים שהם קנו בתרומות שלהם. האנשים שחגגו על הגב שלנו כשהיתה צמיחה מגישים לנו היום, בזמן המשבר הכלכלי הכי קשה מאז שנות החמישים, את החשבון על חוסר היכולת של המערכת הקפיטליסטית שהם מפעילים ושמשרתת אותם.

השנה הוגש לנו חשבון גבוה במיוחד, והסבירו לנו שאין דרך אחרת אלא לקחת את הכסף מעובדים ומובטלים, ממערכת החינוך ומהתרבות (שגם ככה יקרה מדי בשבילנו). ממשיכים ומספרים לנו שאין כסף לנכים, לגמלאים ולתושבי הדרום, כשבאותו זמן מחלקים כסף במתנה לבוסים "כדי שלא יסגרו מפעלים". אנחנו כבר מכירים את הסיפור: הכסף מגיע למעסיקים, שלוקחים אותו לכיס שלהם וסוגרים את המפעל תוך זמן קצר. הממשלה החליטה שוב לתקוף אותנו, ולחלק מיליארדים למיליונרים.

בתקופה כזאת אנחנו צריכים יותר מתמיד ארגון עובדים חזק עם הנהגה נאמנה ולוחמת, שיוכל להיאבק בהתקפות המיליונרים. ישיבת מנהיגות העובדים בממשלה (עד ה־10 בפברואר) קשרה לנו את הידיים ופגעה במלחמה שלנו על תנאי הקיום הבסיסיים שלנו. שמואל אביטל, נציג מפלגתו של עמיר פרץ, הצביע בממשלה בעד הקיצוץ במסגרת התקציב על חשבון העובדים, אך הצביע נגד התקציב הקונקרטי בגלל הפגיעה בקצבאות הביטוח הלאומי. כאילו שהעובדים יכולים לשלם שישה מיליארד שקל אם זה בא ממקום אחר.

לא נסתפק בפירורים

אין ספק שההנהגה של ההסתדרות יותר לוחמת מקודמותיה, אך היא לא מוכנה לעשות שימוש מלא בכוח העצום של העובדים שהיא אמורה לייצג, בעיקר מפני שעמיר פרץ וחבריו מקבלים את הטיעון של שרון, סילבן שלום והכלכלנים הקפיטליסטים שפשוט אין מה לתת. נכון שבעשרים השנים האחרונות בוטלו מסים על ההון בקנה מידה של עשרות מיליארדי שקלים בשנה, אבל בתקופה של משבר קפיטליסטי מקומי ועולמי בסדר־גודל כזה, יותר מתמיד, העובדים לא יכולים להסתפק בפירורים שהמערכת הקפיטליסטית המתפרקת מסוגלת (או לא מסוגלת) לתת.

ככל שנעשה ברור יותר שהקפיטליזם לא יכול להרשות לעצמו לספק לעובדים את המינימום שהם צריכים כדי להתקיים בכבוד, העובדים חייבים להבין שהם לא יכולים להרשות לעצמם את המשך הקיום של הקפיטליזם, ולבחור מנהיגות שגם היא הגיעה למסקנה הזו. היום, כשעובדים רבים מוכנים להילחם בהתקפות הממשלה, הנהגת ההסתדרות נשארת הססנית וחסרת מענה.

במקום לאחד את מאבקיהם של העובדים, המובטלים, הגמלאים, הנכים ותושבי הדרום, ולהשתמש בנשק הכי חזק של העובדים — שביתה כללית — מסתפקת הנהגת ההסתדרות בפרישה מהממשלה, ממשלת אנטי־עובדים שלמנהיגות ההסתדרות אסור היה להצטרף אליה מלכתחילה. הרטוריקה הלוחמנית של עמיר פרץ מיועדת לכסות על המדיניות הפייסנית והפשרות הרקובות שנכפות מלמעלה על עובדים שיוצאים למאבק.

שביתה כללית אמיתית

שביתה כללית היתה יוצרת איום אמיתי על המיליונרים והפוליטיקאים שלהם. המערכת שלהם עובדת על להרוויח מהעבודה שלנו, והם עצמם לא מייצרים כלום. כשאנחנו מפסיקים לעבוד, המערכת שלהם בסכנה אמיתית. שביתה כללית פעילה של 48 שעות, כשהעובדים לא יושבים בבית אלא מקיימים אסיפות הסברה במקומות העבודה שלהם, מוציאים חומר הסברה לציבור העובדים הרחב ומגיעים להפגנות המוניות מול משרדי הממשלה והכנסת, יכולה להביא הישגים גדולים. היא יכולה להביס את הקיצוצים בתקציבים החברתיים, לכפות על הממשלה לקבל את דרישות הנכים ולחייב אותה להלאים ולהעביר לניהול דמוקרטי של העובדים כל מפעל שמאיים לפטר עובדים.

מאבק סוציאליסטי הוציאה מכתב לוועדי עובדים ובו קריאה להקמת רשימת אופוזיציה משותפת שתתמודד בבחירות להסתדרות, שיתקיימו כנראה ביוני. המכתב גם מחולק כפלאייר במקומות עבודה וברחוב וקורא לעובדים מהשורה להצטרף לרשימה על בסיס של שותפות. לא מדובר על רשימה של מאבק סוציאליסטי, אלא על רשימה שתכלול את כל מי שמוכן להילחם על זכויות העובדים ולמען הפיכת ההסתדרות לאיגוד המקצועי הדמוקרטי והלוחם שמעמד העובדים זקוק לו.

רשימת עובדים עצמאית

בדרך להקמת התארגנות חדשה כזו יש מכשולים ביורוקרטיים משמעותיים. כדי לרשום רשימה ארצית דורשת ועדת הבחירות של ההסתדרות ערבות בסך 50,000 שקל, סכום שיוחזר רק אם הרשימה תעבור את אחוז החסימה — שלושה אחוזים מהקולות בבחירות הארציות. הסכום הזה בעייתי לגיוס לכל קבוצה של עובדים בפני עצמה, אבל כמה ועדים שיעבדו יחד, עם תמיכה של פעילים נוספים, יוכלו לאסוף אותו, וגם להשיג את 5,000 החתימות של חברי ההסתדרות שדרושות. את התנאים האלה צריך למלא עד חודש לפני הבחירות, כלומר עד מאי. אנחנו במאבק סוציאליסטי נרתום את כל הפעילים שלנו לקמפיין החשוב הזה, ואנחנו מאמינים שהיעדים האלה ניתנים להשגה.

רשימה עצמאית כזו, שתמשיך להתקיים כאופוזיציה גם אם לא תכבוש את הנהגת ההסתדרות בניסיון הראשון, תילחם בביורוקרטיה שמנוונת את האיגוד שלנו. כל נציגי העובדים, כולל ראשי האיגוד המקצועי בענפים השונים שכיום ממונים מלמעלה, חייבים להיבחר על־ידי העובדים. רק לעובדים יש את הזכות להחליט, בהצבעה דמוקרטית, מתי לצאת לשביתה ומתי להפסיק אותה, ואם לאשר או לדחות כל הסכם עם ההנהלה, לאחר שקיבלו את ההסכם לידיהם. הסכם כזה ייכנס לתוקף והשביתה תופסק רק אם רוב העובדים הצביעו בעד הצעד הזה — עסקים ממונים לא יכפו עלינו הסכמי כניעה למיליונרים.

דרישה נוספת שעליה חייבת להתבסס האופוזיציה בהסתדרות היא הגבלת שכרם של נציגי העובדים לשכר הממוצע בענף העבודה שאותו הם מייצגים (זאת אומרת שיו״ר ההסתדרות ירוויח את השכר הממוצע במשק ולא אגורה יותר). נציגי עובדים שמקבלים משכורות גבוהות מהעובדים עצמם מאבדים את הקשר עם העובדים, הם כבר לא חיים באותם תנאים כמו אלה שבחרו אותם, ויש להם יותר במשותף עם המעסיקים.

נוכחות של אופוזיציה אמיתית שתיבנה בחודשים הבאים תכפה על הנהגת ההסתדרות להילחם ולהביא קבלות, ותחזק את היכולת של מעמד העובדים להגן על עצמו מפני ההתקפות של הממשלה והמעסיקים ולשנות את ההסתדרות מבפנים, כדי לבנות את הארגון הלוחם שדרוש לנו כדי להתמודד עם המשבר הכלכלי הקשה.

אנחנו קוראים ל:

• הקמת רשימת אופוזיציה למנהיגות הביורוקרטית ששולטת בהסתדרות.
• מאבק של עובדים ושל ועדים מלמטה כדי לדחוף את ההנהגה להוביל שביתה כללית אמיתית ופעילה של יומיים לביטול הקיצוץ בתקציב, לעצירת ההתקפות של הממשלה והמעסיקים על העובדים והמובטלים ולפתרון בעיות הנכים.
• החלפת מנהיגות ההסתדרות בלוחמים מנוסים ונאמנים שמקבלים שכר של עובד וכפופים להחלפה בהחלטה דמוקרטית של העובדים בכל רגע.