בתקופת החופש הגדול יוצאים הרבה בני נוער לחפש עבודה, אם בשביל להרוויח קצת דמי־כיס להוצאות שוטפות (סרטים, הופעות, מועדונים, בגדים וכו') במשך שנת הלימודים או כדי לעזור למשפחה, שזקוקה להכנסה הנוספת בשביל לגמור את החודש. חודשי הקיץ הם בדרך כלל הזמן היחיד שבו הנער/ה יכול/ה לעבוד בלי לפגוע בלימודים. המון הנערים והנערות שלהוטים למצוא עבודה לחופש מהווים מקור טוב לכוח עבודה זול ולא מודע לזכויותיו עבור המעסיקים. כמובן שאותו המימסד שטוען שאתם מבוגרים מספיק בשביל להזיע תמורת כמה שקלים, ובעוד שנתיים־שלוש גם בשביל למות למענו, לא מוכן לתת לכם את האפשרות להצביע בבחירות, ובינתיים, גם אם אתם עובדים כמו מבוגרים, העבודה שלכם שווה פחות גם בפני החוק.

המעסיקים מנצלים את כל השיטות כדי לעבוד על הנוער ולסחוט ממנו את המקסימום תמורת מינימום שכר (הם עושים את אותו הדבר גם למבוגרים, פשוט עם הנוער זה יותר קל). המעסיקים בעבודות הבלתי רשמיות הם הנצלניים ביותר. לרוב הם מעבידים את הנערים/ות בעבודות קשות במשך מספר שעות רב, תמורת סכומי כסף אפסיים כמעט, ועל דמי נסיעות, חופשות, ימי מחלה ושאר הזכויות הבסיסיות ביותר של העובדים אי אפשר אפילו לחלום. למרות שהמצב הזה מנוגד אפילו לחוק הקיים, הנערים, שמעוניינים להרוויח לפחות את האגורות האלה, לא מתלוננים למשטרה, וגם אם כן, המשטרה לא עושה כלום.

המעסיקים בעבודות הרשמיות, לעומת זאת, לא יכולים ליהנות מהאפשרויות האלה במלואן. בשביל זה הקימו את חברות כוח־האדם. עובדי כוח־אדם לא נהנים כמעט מאף אחת מהזכויות הבסיסיות של העובדים, ונוסף לכך חברות כוח האדם משלשלות לכיסן שליש ולפעמים אפילו חצי משכר עובדיהן, ושוללות מהם את האפשרות להתאגד.

לאחרונה מנהלות הסתדרות העובדים הכללית והסתדרות הנוער העובד והלומד קמפיין שמטרתו קיום החוק על ידי המעסיקים, כאילו שבכך ייגמר הניצול לעולם. חוק העבודה לנוער, כמו כל שאר החוקים במדינה, נחקק בשביל לספק את האינטרסים של השיכבה השלטת — 15 המשפחות העשירות במדינה — ולכן כל קשר בינו לבין צדק או שוויון מקרי בהחלט. אם כל המעסיקים יקיימו את החוק, שכר הנוער (מעל גיל 17) יהיה נמוך ב־556 ש״ח משכר המינימום למבוגר, ולנוער עד גיל 16 ב־980 ש״ח פחות משכר המינימום למבוגר.

גם אם ישוו את שכר הנוער לשכר המבוגרים, המשכורת לא תספיק לצורכיהם הבסיסיים של העובדים. הבעיה איננה חלק זה או אחר מהחוקים, אלא השיטה בשלמותה: כל עוד המדינה נשלטת בידי 15 משפחות בעלי־ההון, היא לא יכולה לייצג את ענייני העובדים, והניצול של הנוער ושאר העובדים יימשך.

אל מול הניצול על ידי המעסיקים וחוקיה המדכאים של המדינה, חייב לקום איגוד ארצי של הנוער, שתוך סולידריות עם שאר העובדים יעסוק בהגנה על זכויות הנוער במקומות העבודה ובתי־הספר, כך שיוכל במקרה הצורך להשבית מקום עבודה מסוים ולארגן שביתות מחאה בכל רחבי הארץ. זה יצטרך להיות אירגון שייאבק למען חברה סוציאליסטית אמיתית, שרק בה ייתכנו שוויון של העובדים והנוער וניהול דמוקרטי של הכלכלה והחברה על ידיהם כדי לספק צרכים אנושיים אמיתיים ולנהל את המשאבים והטכנולוגיות הקיימים לטובת כולנו.

אנחנו דורשים:

• שכר שווה תמורת עבודה שווה — לא לאפליה בשכר ותנאי עבודה על רקע גיל, מין או מוצא
• זכות הצבעה בבחירות מגיל 16 — מי שבוגר מספיק כדי לעבוד צריך לקבל גם כל זכות דמוקרטית בסיסית
• התארגנות של כל הנוער העובד באיגוד מקצועי ארצי לוחם, סוציאליסטי ודמוקרטי, שידאג לחבריו במשך כל השנה, ייאבק לשיפור השכר ותנאי העבודה גם באמצעות שביתות ויקבל ייצוג מתאים בהסתדרות