הפעילות של הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית, מוסדות שנועדו "להילחם בעוני בעולם השלישי" ו"לסייע למדינות במשבר", מפיצה ברחבי "המדינות המתפתחות" ומדינות הגוש המזרחי לשעבר רעב, מחלות, עוני, אבטלה, ניצול, בורות, התפוררות חברתית וזיהום סביבתי. לתופעות האלה קוראים בשפה הנקייה של המוסדות הנ״ל ליברליזציה, התייעלות, הפרטה, תחרותיות, סחר חופשי ופיתוח.

כל פעילות שמכוונת נגד הבנק והקרן לפי המסורת של המאבק נגד האח הצעיר שלהם (אירגון הסחר העולמי) בדצמבר האחרון בסיאטל היא חשובה וראויה לעידוד, בין אם בוושינגטון, בתל־אביב או בכל מקום אחר.

בארץ זכינו עד לא מזמן להינות משירותיו של יעקב פרנקל, שהגיע לג׳וב כפוי הטובה של נגיד בנק ישראל מיד לאחר תקופת הכנה בקרן המטבע הבינלאומית, ואת התוצאות המרשימות שהשיג (בשיתוף פעולה נלהב של ממשלות שמיר, רבין, פרס, נתניהו וברק) יכול כל אחד מאיתנו לראות בתור ללשכת התעסוקה או במסדרון בית־החולים הקרובים למקום מגוריו. היורש קליין ממשיך בקנאות מרשימה בקו שקבע קודמו הנערץ.

הבנק והקרן אינם מוסדות לא דמוקרטיים שזקוקים לרפורמות או לשינוי כיוון, אלא מוסדות אנטי־דמוקרטיים שלא מייצגים אפילו את האינטרסים של אוכלוסיית המדינות המפותחות, אלא רק את הבנקאים, את ראשי התאגידים הרב־לאומיים ואת הפוליטיקאים שמשרתים אותם באותן מדינות, ולכן הרפורמה הטובה ביותר תהיה סגירת הבנק וחיסול הקרן. אבל הבנק, הקרן ואירגון הסחר הם בסך־בכל מכשירים של המערכת הקפיטליסטית העולמית, שיכולה למצוא להם תחליפים אם השימוש בהם יפסיק להיות נוח ויעיל.

המרד נגד המערכת הזאת והמוסדות השנואים שמייצגים אותה לא התנהל בשנה האחרונה רק בסיאטל ובוושינגטון: מיליוני עובדים ואיכרים ובחלק מהמקרים גם ממשלות החזירו מלחמה במלזיה, ונצואלה, אקוודור ובוליביה, אבל מאבקים מקומיים כאלה לא יכולים להצליח לאורך זמן בלי להציב אלטרנטיבה כלכלית וחברתית שיכולה להחליף את השיטה הקפיטליסטית — אותה שיטה שמשעבדת מיליארדי בני־אדם והורסת את כדור־הארץ למען הרווחים של קומץ מיליארדרים וחברות ענק.

האלטרנטיבה הזאת צריכה להיבנות בשיתוף פעולה של העובדים והנוער במדינות המתועשות עם ההמונים המנוצלים בעולם הניאו־קולוניאלי: בהתארגנות ובמאבקים פוליטיים וחברתיים בכל מדינה ומדינה, אבל גם בסולידריות בינלאומית אמיתית של כל מי שיירתם למשימה של בניית חברה צודקת ודמוקרטית באמת — חברה שבה אנחנו מנהלים את חיינו על־ידי השתתפות פעילה במקומות העבודה שלנו, בשכונות, בבתי־הספר ובכל תחום אחר, והמשאבים, העושר והידע של האנושות מכוונים על־ידי דמוקרטיה ישירה לענות על צרכים אנושיים משמעותיים: רווחה, דיור, חינוך, בריאות והגנה על הסביבה.

היום, בתקופה של אי־יציבות מסוכנת של הכלכלה הקפיטליסטית, שמאיימת להפיל את כולנו לתוך מיתון ושפל עולמיים שיכפילו פי כמה את הסבל שחווה רוב האנושות כבר עכשיו, אלטרנטיבה כזאת דרושה יותר מתמיד.

תנועת מאבק סוציאליסטי, כחלק מה־CWI, המפלגה העולמית של הסוציאליזם שפעילה ביותר מ־35 מדינות בכל היבשות, פועלת כדי לבנות בישראל את הבסיס לאלטרנטיבה הזאת: במקום מאבק בינינו על מקומות עבודה או גבולות, מאבק להפלת השלטון של בעלי ההון. במקום גלובליזציה של אגואיזם, ניכור וניצול, אינטרנציונליזם של שיתוף פעולה, חופש ושוויון אמיתיים.

אנחנו קוראים ל:

• סוף ל"תוכניות צנע" הרסניות, לשיעבוד של מיליארדים ולפגיעה עיוורת בסביבה
• סגירת הבנק העולמי, קרן המטבע הבינלאומית ואירגון הסחר העולמי
• הפסקת חד־צדדית של תשלום החובות מצד "המדינות המתפתחות"
• הקמת מפלגות עובדים ואיכרים דמוקרטיות והמוניות, חמושות בתוכנית סוציאליסטית, בכל מדינה מאבק מקומי ובינלאומי להפלת המערכת הקפיטליסטית ולהחלפתה בשיטה כלכלית וחברתית שתשחרר את האנושות מהסיוט של מאבק על עצם ההישרדות, ותאפשר התפתחות חופשית של כל בני־האדם — סוציאליזם