"בכירים ישראלים", "גורמים ביטחוניים" ו"גורם מדיני בכיר" דוחפים לחידוש המלחמה עם איראן, תוך כדי ההסלמה של התקיפות בלבנון. לפי ערוצי החדשות, הם לא מרוצים בכלל מההסכם המסתמן בין איראן לארה״ב, שלא כולל הגבלות על תוכנית הטילים הבליסטית ולא על מימון ותמיכה של טהראן ב"ציר ההתנגדות". ההסכם מעורפל בכל הנוגע לתוכנית הגרעין ולעתיד האורניום המועשר לרמה של 60%, והוא גם צפוי לכלול מגבלות נוספות על המלחמה בה פתחה ממשלת המווות הקפיטליסטית של נתניהו בלבנון, תוך שאיפה ל"שינוי המצב מהיסוד" באמצעות "יישום מודל רפיח ובית חאנון" — כלומר גירוש מסיבי והרס יישובים במסגרת כיבוש צבאי לטווח ארוך.

נכון לכתיבת שורות אלה, טראמפ משדר מסרים סותרים לגבי נכונותו להגיע לעיסקה עם איראן. מצד אחד הוא טוען כי הנחה את נציגיו "לא למהר" לסגור דיל מצד שני טוען כי הדיל ייסגר במוקדם מאשר במאוחר ויסלול את הדרך להצטרפותן של כל מדינות המפרץ ו"מי יודע, אולי גם איראן", להסכמי אברהם. הוא אף פרסם פוסט בו דרש מסעודיה וקטאר להצטרף להסכמים "מיד", מתוך רצון נואש למתג מחדש את המלחמה הכושלת לשינוי משטר באיראן כמהלך שהביא לפריצת דרך דיפלומטית חסרת תקדים בתהליך הנורמליזציה האזורי. אלא שאותו תהליך ממשיך להיות בהקפאה עמוקה לאור השפעותיה של מלחמת ההשמדה בעזה על דעת הקהל באזור וכן אופי הממשלה של נתניהו עם הימין הקיצוני, שלא מוכנה אפילו לשלם מס שפתיים לרעיון של הקמת מדינה פלסטינית עצמאית.

במקביל, פיזר טראמפ גם הצהרות שחצניות וריקות כגון "השעון מתקתק. כדאי לאיראן לזוז מהר, אחרת לא יישאר מהם כלום", בניסיון להסוות את עמדת החולשה היחסית מתוכה הוא מנהל את המשא ומתן מול המשטר האיראני השורד. לאחר שספג כישלון אסטרטגי במלחמה, טראמפ עדיין עלול לממש את האפשרות לתקיפת ראווה נוספת נגד איראן, על אף שהוא היה מעדיף כבר לחתום על הסכם.

בעוד הציבור בארה״ב סובל מזינוק ביוקר מחייה, טראמפ צונח בסקרים ועל אף ניסיונו לקדם את המסר שחיסול פרויקט הגרעין האיראני חשוב יותר ממצבה הכלכלי של האוכלוסייה בארה״ב — הוא נכשל בלשכנע על כך. על פי סקר הניו יורק טיימס וסיינה קולג' 64% סבורים שטראמפ טעה בהחלטה לצאת למלחמה, בקרב מצביעי טראמפ מתחת לגיל 45 רק 40% תומכים במלחמה. בתחילת חודש יוני, טראמפ עלול להפסיד בהצבעה בבית הנבחרים שעשוי להחליט שלא לאשר את חידוש המלחמה.

הימור כושל שהוביל למבוי סתום אסטרטגי

ההיבריס האמריקאי־ישראלי התבטא בהפגנת העליונות הצבאית של המעצמות שגבתה אלפי קורבנות ונזק סביבתי. מעל 3,600 נהרגו באיראן בינהם 250 ילדות וילדים. לפי שירותי ההצלה של איראן 7,200 בני אדם חולצו מתוך הריסות בתים. נזק חמור נגרם למערכת הבריאות האיראנית כתוצאה מהפצצת מרכזים רפואיים ומכוני מחקר — פעולות שהוגדרו על ידי ארגון הבריאות העולמי כפשע מלחמה.

מתקפת ההשמדה על דרום לבנון גבתה כבר מעל 3000 קורבנות מעל חמישית מהם ילדים, נשים וכן צוותי הצלה ורפואה — שמופצצים באופן מכוון כמו במתקפת ההשמדה על עזה. חמישית מאוכלוסיית לבנון עקורה מביתה בזמן שהצבא נשלח ליישם את הסיסמאות הג׳נוסיידיות של שר המלחמה כץ אודות זריעת הרס בדומה לרצועת עזה גם בדרום לבנון.

ממשלת המוות של נתניהו נושאת באחריות לעובדה שגם הציבור בישראל ובמיוחד קהילות של עובדים ועניים חשופות לסכנת חיים ללא מיגון מתאים. תושבי הצפון עדיין חיים תחת איום ירי החיזבאללה. במקרה של תקיפה מחודשת כנגד איראן, תתחדש גם תגובת־הנגד האיראנית שגבתה חיים, זרעה פחד ופגעה בפרנסה של מיליונים.

כל ההרס שנזרע באיראן לא הצליח להשיג אף מטרה. מכת הפתיחה של המלחמה — המתקפה העוצמתית ביותר של חיל האוויר הישראלי אי פעם וההתנקשות הרשמית הראשונה של ישראל במנהיג מדינה ריבונית — כוונה להניע תהליך שיוכל להוביל להפלת משטר האייתולות. לאחר 40 ימי הפצצות ומעל 40 ימים של הפסקת אש הצליח המשטר הריאקציוני דווקא לגבש מחדש בסיס תמיכה. בעקבות המלחמה התחזק האגף הנוקשה במשטר וסמכויות חירום הועברו למשמרות המהפכה — כולל דיכוי כבד יותר של כל ביטוי למחאה או ביקורת על המשטר, בעוד ההפצצות שהרגו תושבים והרסו תשתיות אזרחיות פוגגו את האשליה ב"סיוע" אמריקאי או ישראלי להפלת המשטר.

כאלפיים ספינות ועליהן כ־20 אלף ימאים תקועים בנמלי המפרץ בשל המצור ההדדי על מיצרי הורמוז ועליהן טונות של נפט, גז ומוצרים חיוניים אחרים כמו דשנים. הפגיעה בכלכלה העולמית מעמיקה והחשש לאינפלציה משולבת מיתון בחלקים גדולים מתחיל להתממש.

תוך כדי המלחמה וככל שהתברר שהיא רחוקה מלהשיג את מטרותיה, שפררו בתקשורת הממוסדת את ההתרברבות אודות "מחיקת" היכולות הצבאיות של איראן. כיום מתפרסם שהפגיעה במערכות הטילים נמוכה מהצפוי, פרויקט הגרעין לא נפגע, ויכולות ייצור הנשק — במיוחד רחפנים וכטב״מים — משתקמות.

ברוכים הבאים למלחמת הנצח

הממסד הצבאי והמערכת הפוליטית בישראל ממשיכים להכין את הציבור לסבבי מלחמה חוזרים ונשנים מול איראן, ולהמשך המערכה בלבנון — כפי שאמר בכיר במערכת הביטחון לעיתון ידיעות אחרונות: "המלחמה מול איראן היא ארוכה. כל עוד המשטר הזה לא נופל, אנחנו צפויים להיכנס לסבבי לחימה חוזרים, אולי כל שנה ואפילו בתדירות גבוהה יותר". זו לא רק עמדת ממשלת המוות של נתניהו — על המסר הזה יחתמו כל ראשי האופוזיציה הממסדית מבנט וליברמן ועד יאיר גולן. נחוץ לבנות מאבק להדיפת איום התקיפה המחודשת ולסיום המערכה הצבאית העקובה מדם לעיצוב מחדש של המזרח התיכון בה פתח הקפיטליזם הישראלי בגיבוי האימפריאליזם האמריקאי.

הלחימה המחודשת נגד לבנון חושפת כי לא רק מול איראן לא הושגו השאיפות של הממסד הקפיטליסטי הישראלי במלחמה הרב זירתית שנפתחה בתגובה למתקפת־הפתע שהוביל החמאס ב־7.10. הטבח ביישובי הנגב המערבי נראה עבור המעמד השליט בישראל, כהזדמנות לעצב מחדש את יחסי הכוחות האזוריים ואת יחסי הכוחות עם האוכלוסייה הפלסטינית, במטרה למחוק באופן סופי את השאיפות הלאומיות הפלסטיניות, לשקם את היוקרה הצבאית ואת האשליה שהעליונות הצבאית הישראלית יכולה לספק ביטחון לציבור הישראלי. הקמפיין שווק במעטפת רברבנית שעיקרה סיסמאות חלולות על "ניצחון מוחלט", "דור ההכרעה" והבטחה של סוף ל"סבבי הלחימה" החוזרים. המציאות שנוצרת היא הפוכה לגמרי — מלחמת נצח.

בנובמבר 2024 הכריזו הפוליטיקאים והגנרלים שארגון החיזבאללה איבד את רוב יכולותיו הצבאיות. הצהרות אלה מתנפצות מול מציאות המערכה הנוכחית. גם אם הצבא הישראלי יצליח להתבסס לבסוף ברצועת חיץ שעברה טיהור אתני — ברור שזה לא יוביל להכרעה, אלא לשימור כוחות צבא גדולים במצב של מלחמה מתמשכת מול כוחות גרילה, בדיוק כפי שקרה עם "רצועת הביטחון" אותה החזיקה ישראל למשך 15 שנים מדממות עד שהכיבוש קרס תחת לחץ הלוחמה והלחץ הציבורי מתוך ישראל.

ככה נראית בפועל מלחמת הנצח בלבנון: תוך כדי בזיזה של רכוש מבתים פרטיים ומחנויות, והפצצות הקוטלות עד עשרות מדי יום, הצבא הורס את 55 הכפרים הכלואים בין קווי 48 לקו הצהוב. ככל שהכיבוש יילך ויסתבך, עשויה להתפתח דינמיקה של דחיקת הקו צפונה, כפי שמתרחש ברצועת עזה. ממשלת לבנון הרשמית ממשיכה לזחול לסבבי שיחות עם ישראל בשעה שזו הפכה חמישית מתושביה לעקורים בארצם. כוונת ממשלת נתניהו היא למשוך זמן במהלכו נמשכות פעולות ההרס וההשמדה.

החיזבאללה מנצל את חולשת הממשלה הלבנונית מול התוקפנות של הכיבוש הצבאי הישראלי ומצליח לצייר לעצמו תדמית של כוח מגן מקומי באמצעות פעולות צבאיות המשבשות את התקדמות הצבא הישראלי וגובה קורבנות בקרב החיילים וכן תושבים בצפון. הצבא הישראלי הכריז על שליטה מבצעית בשטח אבל המציאות הפוכה.

כל מפלגות הממסד שותפות להבטחות השווא המנצלות באופן ציני פגיעה חסרת אבחנה בישראלים מהשורה כדי לשכנע שפשעי המלחמה של הקפיטליזם הישראלי יוכלו להוביל לביטחון חד־צדדי. השקר הזה ימשיך לקנות אחיזה, על אף שהמציאות סותרת אותו שוב ושוב, כל עוד לא מוצבת חלופה פוליטית של מאבק על בסיס סולידריות מעמדית למען ביטחון לכלל הקהילות באזור.

אין ביטחון ללא מאבק לחלופה פוליטית שתדרוש את סיום המלחמה

המלחמה לא שיפרה משמעותית את מצב הליכוד וקואליציית המוות שלו בסקרי הבחירות. ככל שהתקדמה המלחמה התמיכה בה בתוך ישראל נסדקה, בעיקר בקרב שכבות שאין להן נגישות למיגון מפני הטילים. משמעות מימוש התרחיש של סבבים חוזרים מול איראן, תוך כדי מלחמת נצח על שמירת אזורי חיץ מרוקנים מחיים ברצועת עזה, לבנון וסוריה, היא המשך ההרג והשכול קודם כל בקרב האוכלוסייה תחת כיבוש, אך גם עבור הציבור הישראלי שימשיך לחיות בפחד מפגיעת טילים, כטב״מים ורחפנים.

גם גורמים "מתונים" באליטה הביטחונית, כמו יאיר גולן למשל, שאולי מתנגדים לרעיון של רצועת ביטחון בעומק של מספר קילומטרים בתוך לבנון, יתעקשו על המשך שליטה אווירית וסבבי הפצצות בשטח תוך כדי המשך אחיזה בנקודות מפתח בקרקע בתוך השטח הלבנוני.

גם הם שוב ושוב ידרשו מהמעמד העובד משני צידי השסע הלאומי לעצור את החיים, את הלימודים, את הפרנסה, את חיי המשפחה. ידרשו לממן מהכיסים המתרוקנים את הוצאות המלחמה התופחות מבלי לגעת ברווחי העתק של הבנקים, רשתות השיווק, תעשיית הנשק ותאגידים נוספים כדי לממן שיקום, רוווחה, חינוך ופרנסה.

האם מפלגתו של הגנרל יאיר גולן מציעה עתיד אחר? האם הוא לא מבסס גם כן את תוכנית הביטחון שלו על הבטחות השקר שסבבי המלחמה והעליונות הצבאית יביאו לביטחון חד צדדי? האם הוא לא יידרש לתמוך בתקציבי מלחמה, קיצוצים ופגיעה בפרנסה לצורך תחזוק מלחמת הנצח? האם הוא מציב חזון חלופי כלשהו, מלבד האוטופיה של הסכמים אזוריים בחסות אימפריאליסטית עם דיקטטורות קפיטליסטיות על רקע המשך שליטה צבאית ישראלית בחייהם של מיליונים?

נחוצה התארגנות פוליטית מפלגתית שתציע כיוון הפוך לחלוטין. מפלגת סולידריות ומאבק חוצה לאומים לעצירת המלחמות האימפריאליסטיות ולסיום הכיבוש הצבאי על כל צורותיו בלבנון, סוריה, רצועת עזה והגדה המערבית. מאבק לחיסול העוני, ההזנחה, הדיכוי והאפליה. מאבק למימוש הזכויות החברתיות והדמוקרטיות לביטחון, חופש והגדרה עצמית דרך הפלת שלטון ההון ובניית חברה סוציאליסטית ודמוקרטית.