23 חודשים לתוך קמפיין ההשמדה וההרעבה בעזה, ולאחר שנדחו מספר יוזמות פנימיות של חברים בארגון העיתונאים לדחוף להוצאת הצהרה מטעם הארגון נגד פגיעת הצבא הישראלי בעיתונאים בעזה, התארגנה קבוצת עיתונאים חברים וחברות בארגון, בהם דעת מיעוט מהוועד המנהל, לקידום עצומת מחאה עצמאית, דו־לשונית, במעורבות חוצת לאומים. בין היוזמים חבר מאבק סוציאליסטי.

כ־120 חתמו עד כה על נוסח העצומה, תחת הכותרת "עיתונאיות ועיתונאים קוראים לעצירת המלחמה". העצומה מגנה את הזוועות בעזה והפגיעה המכוונת בעיתונאים ברצועה ובגדה המסקרים את פעולות הצבא, ויוצאת גם נגד "התנהלות תקשורתית מגויסת" של התקשורת הממסדית הישראלית.

העצומה מבקרת את הצנזורה העצמית בתקשורת הממסדית הישראלית, ואת הבמה התקשורתית שניתנת להסתה גזענית וקריאות לביצוע פשעי מלחמה ורצח עם. העצומה מדגישה וקוראת לכלי התקשורת הישראליים לדווח על הפשעים נגד האנושות שהמשטר הישראלי מחולל ברצועה ולחקור את המידע המגיע לידיהם.

"מלחמה פושעת כשלעצמה"

החותמים מביעים "סולידריות מלאה עם הקולגות שלנו בעזה" ודורשים מיידית מממשלת ישראל לחדול מהמשך הפגיעה בהם. בנוסף, הם דורשים פתיחת חקירה עצמאית של מקרי ההרג של עיתונאים.

העצומה מצביעה על העובדה שהמשטר ביד אחת הורג עיתונאים ומערער על אמינות הדיווחים העיתונאיים שיוצאים מהרצועה, וביד השנייה מונע מעיתונות זרה להיכנס ולסקר באופן עצמאי את המתרחש. החותמים מצטרפים לקריאת התאחדות עיתונאי החוץ בישראל בדרישה לאפשר כניסה חופשית של עיתונאים לרצועה. פניות לבג״ץ נענו בסירוב.

החותמים מוקיעים את הטבח המתמשך ברצועה שגבה את חייהם של עשרות אלפים, את הרס כלל התשתיות האזרחיות ומניעת היכולת לקיום חיים בסיסי, ואת ההרעבה השיטתית ההמונית שמובילה לתת־תזונה חמורה בקרב מאות אלפים, במיוחד בקרב ילדים, והורגת עשרות ביום. כתוצאה מכך, כפי שמציינת העצומה, נפגעים גם החטופים שנותרו בשבי. העצומה מגדירה את המלחמה "פושעת כשלעצמה וגם לא תורמת במאום לביטחון שלנו".

כמאתיים עיתונאים ועיתונאיות נהרגו בעזה

ב־13 באוגוסט, ביוזמת עיתונאים מאותה התארגנות, התקיימה משמרת מחאה מחוץ לבית העיתונאים בת״א ("בית סוקולוב"), בה הוצגה רשימה של שמות העיתונאים שנהרגו מאז ה־7 באוקטובר ותמונות של ההרוגים מכוסים עם אפוד עיתונאים.

192 עיתונאים נהרגו ברצועת עזה מאז ה־7 באוקטובר. עיתונאים נוספים הותקפו בלבנון. לרוב ממסמס הצבא את הטענות לפגיעה מכוונת ומודיע על פתיחה בחקירה פנימית חסרת תוחלת. בלא מעט מקרים, וכנראה בעזרת "תא הלגיטימציה" של חיל המודיעין שנחשף באחרונה באתר 'שיחה מקומית', ניסה הצבא להצדיק את ההתנקשויות בטענה שהעיתונאים הם "פעילי חמאס" במסווה של עיתונאים.

כל זאת, בשורה התחתונה, כדי למנוע מהעולם להיחשף למידע מהרצועה שלא עבר דרך הצנזורה הצבאית. מאותה הסיבה ממשיך כאמור הצבא למנוע מעיתונאים לא ישראלים להיכנס לרצועה. כך גם במקרה של אנס א־שריף, הכתב הראשי של אל־ג׳זירה בעזה שנרצח בהפצצה של חיל האוויר ב־10 באוגוסט לצד עוד 4 עיתונאים באוהל עיתונות ליד בית החולים א־שיפאא בעיר עזה. ההתנקשות הגיעה זמן קצר לאחר הכרזת ממשלת נתניהו והימין הקיצוני על מהלך לכיבוש העיר עזה, ומתיישבת עם היגיון החותר למניעת תיעוד בשטח.

"לדרוש את סיום המלחמה באופן מיידי"

העיתונאים והעיתונאיות החתומים על העצומה "מאמינים שחובתנו האנושית הבסיסית היא לזעוק ולדרוש את סיום המלחמה באופן מיידי, את החתימה על עסקה לשחרור כל החטופים, ואת התחלת השיקום של רצועת עזה ושלנו", ומדגישים צורך ב"פתרונות ארוכי טווח שיתבססו על שלום, שוויון, ביטחון וחירות לכל יושבי הארץ". המסר החשוב הזה יכול להיות ברור וחזק יותר בתוספת עמדה מפורשת נגד הכיבוש ובעד עצמאות פלסטינית.

אחת החוזקות של העצומה היא מעורבות חוצת לאומים. אך העצומה נוסחה מנקודת מבט ליברלית־לאומית (אומנם בנטייה שמאלית), והיא מסמנת בין השאר את הממשלה כ"ממשלתנו", פשעיה כ"פשעינו" — החולשה בהתייחסות כזו מצד הנאבקים בפשעי המשטר היא גם בכך שלמרות השפעות של עיתונות מגויסת, רוב בציבור הישראלי מתנגד לממשלה ולהמשך המלחמה.

הסולידריות של עיתונאים ועיתונאיות, יהודים ופלסטינים העובדים בכלי תקשורת ישראליים, עם הקולגות שלהם בעזה ובגדה חשובה מאוד, וכך גם הדרישה לעצירת הזוועות. מה שיוכל לחזק את היוזמה הוא חידוד ופיתוח המסקנות והדרישות, וחיבור לבניית צעדי מאבק, לרבות יחד עם התארגנויות מחאה נוספות במקומות העבודה ובאיגודים — כחלק מבניית מאבק רחב לעצירת הזוועות, להפלת ממשלת המוות, להפלת הכיבוש ולמען שינוי יסודי במציאות החיים. שינוי כזה יצריך גם קריאת תיגר על היגיון מערכתי קפיטליסטי מחולל אי־שוויון, עוני, דיכוי ומלחמות.

העצומה נחתמת בקריאה לעוד עיתונאים.ות להצטרף, ולארגון העיתונאים והעיתונאיות, לגופי תקשורת ולמועצת העיתונות לאמץ את דרישות החותמים.

[לקריאת עצומת העיתונאים]