עשרות נעצרו עד כה במהלך האירועים המתקיימים בשורה של מוקדים במסגרת יום שביתת המחאה שנערך היום (ראשון), בהשתתפות מאות אלפים, בדרישה לסיום מלחמת ההשמדה. בתגובה ליוזמת יום המחאה הטיח ראש ממשלת המוות נתניהו בציבור הישראלי הרחב המצדד בסיום המלחמה כי "אלה שקוראים היום לסיום המלחמה… מבטיחים שזוועות 7 באוקטובר יחזרו על עצמן". כך, מי שאחראי ברצועת עזה לזוועות מהקשות ביותר שראתה האנושות במאה הנוכחית, ממשיך לנצל בעזות מצח את הרציחות והחטיפות במסגרת מתקפת הפתע של חמאס ב־7 באוקטובר 23' לצורך קידום זוועות ההמונים, כעת עם תוכנית כיבוש וגירוש של מיליוני פלסטינים ועל חשבון עתיד האזור כולו, לרבות גורל החטופים ברצועה.

בעקבות החלטת הקבינט המדיני־ביטחוני של ממשלת המוות ב־8 באוגוסט על כיבוש צבאי מלא של רצועת עזה המדממת, המוחרבת והמורעבת, יצאו משפחות החטופים בקריאה לארגן שביתת מחאה רחבה במשק הישראלי ביום ראשון, 17 באוגוסט, בדרישה לעסקה לשחרור כלל החטופים ולסיום המלחמה. המשפחות קראו לארגן את השביתה "מלמטה למעלה" — בניסיון לספק תשובה להפניית עורף מצד הנהגת ההסתדרות הכללית בראשות בר־דוד.

בעוד שהמונים ברחבי העולם והאזור, וגם רוב ברור בציבור הישראלי, דורשים לסיים את המלחמה וזוועות ההמונים, ממשלת נתניהו והימין הקיצוני דבקה בסירובה המתמיד לסיים את מתקפת ההשמדה, בעודה חותרת לטיהור אתני של הרצועה ולקידום מהלכי סיפוח והעמקת התנחלות. עומק המשבר מתבטא גם בחששות ופיצולים בקרב המעמד השליט הישראלי, לרבות ניסיון של הרמטכ״ל החדש אייל זמיר להתנער ממהלכי הממשלה דרך הדלפה לפיה התנגד טקטית למהלך הכיבוש המלא והציע לשרים בעוקצנות "שתסירו את החזרת החטופים ממטרות הלחימה". באופן אירוני, דווקא היום, ביום שביתת המחאה, ביקר הגנרל זמיר בעזה החרבה והכריז ממנה על היערכות לשלב הבא במתקפת הכיבוש וההשמדה.

החלטת ממשלת המוות תעמיק עוד יותר את הפשעים נגד האנושות שמחולל הכיבוש הישראלי בעזה, לאחר שלב שיא במספר הנספים כתוצאה ממדיניות ההרעבה. למול זוועות ההמונים הבלתי פוסקות חלה התעוררות מחודשת גם בתנועת המחאה הבינלאומית נגד התוקפנות הצבאית ורצח־העם בעזה, כמו גם גל מחודש של הפגנות פלסטיניות בשטחי הגדה המערבית, וגם ביישובים הערביים־פלסטיניים בתחומי הקו הירוק. בקרב האוכלוסייה היהודית, שמרביתה נוטה כיום לצדד בעצירת המלחמה, חלה עלייה מסוימת גם בהתנגדות להרעבה ולפשעים אחרים נגד כשני מיליון התושבים והתושבות הפלסטינים ברצועת עזה.

בשבועות האחרונים חלה עלייה מחודשת בהיקף משמעותי בהשתתפות בהפגנות המחאה הישראליות למען השבת החטופים ובאופן גובר גם למען סיום המלחמה. הקריאה ליום שביתת המחאה מסמנת שלב חדש במאבק. אך זוהי גם תזכורת לכך שחלפה כשנה שלמה של זוועות מאז שזעם המוני בציבור הישראלי תורגם להפגנת ענק ושביתה כללית. ביטויי זעם המוניים בהחלט נחוצים אך אינם מספיקים כשלעצמם למול ממשלת המיעוט הפנאטית הנחושה להמשיך לחולל זוועות המונים.

יום שביתת המחאה צריך לשמש לחיזוק התנגדות מוחלטת ועקבית למלחמת ההשמדה ולממשלת המוות הקפיטליסטית, מאמצי התארגנות "מלמטה", ומתווה צעדים מתעצם, תוך רתימת העוצמה המכרעת של העבודה המאורגנת.

"לחץ גדול מהשטח"

בהשפעת תנועת המחאה הבינלאומית ושינויים בהלך הרוח גם בציבור הישראלי פרסמה ההסתדרות הרפואית (הר״י) בחודש שעבר לראשונה הודעת מחאה — רפה ביותר אומנם וללא קריאה להפסקת המתקפה — בדרישה ל"הבטחת ציוד רפואי ותנאים הומניטריים בסיסיים לאוכלוסייה האזרחית". לדברי יו״ר הר״י ציון חגי: "זו הפעם הראשונה שאנחנו מוציאים מכתב כי יש עכשיו עלייה בפניות מההסתדרות הרפואית העולמית [WMA], ויש גם הודעות על כך שנפגעים יותר אזרחים". גורם עלום במערכת הבריאות הוסיף כי "בשבועות האחרונים נוצר לחץ מאוד גדול מהשטח", שהשפיע על הנהגת הר״י.

מכתב של מעל 400 עובדות סוציאליות שהתפרסם בחודש שעבר יצא נגד מדיניות ההתעלמות של הנהגת איגוד העו״ס, לרבות התעלמותה משאלות מפדרציית העו״ס הבינלאומית (IFSW), ודרש לנקוט עמדה ולהביע מחאה נגד פגיעה נפשעת באוכלוסייה בעזה.

בימים האחרונים החלה לרוץ גם הצהרה דו־לשונית, במעורבות חוצת לאומים, של עיתונאים ועיתונאיות בכלי תקשורת ישראליים, היוצאת נגד פשעים כלפי האוכלוסייה הפלסטינית תוך הבעת "סולידריות מלאה עם הקולגות שלנו בעזה", דרישה לכניסה חופשית של עיתונאים לעזה, ודרישות מול שתיקת הנהגת ארגון העיתונאים והעיתונאיות הישראלי לקדם דיווח על פשעים נגד האנושות, חקירה עצמאית, ולאמץ עמדה למען "סיום המלחמה באופן מיידי, החתימה על עסקה לשחרור כל החטופים, והתחלת השיקום של רצועת עזה ושלנו". בין היוזמים חבר בתנועת מאבק סוציאליסטי.

סרטוני החטופים המורעבים, על רקע ההרעבה ההמונית, הוסיפו לזעם ולהתעוררות המחודשת בתנועה להשבת החטופים. ביום שביתת אזהרה של עובדי שירותי בריאות כללי ב־17.7, במקור בתגובה להעמקת התערבות ממשלתית בקופת החולים, עשרות עובדים ועובדות נענו לקריאת מטה עובדי ועובדות בריאות הנפש בכללית להפגין מול מטה ההסתדרות הכללית בת״א בדרישה לשביתה כללית למען "עסקת חטופים והפסקת אש עכשיו".

כביטוי לכך שגם בקרב שכבת ביניים מהזרם המרכזי בחברה הישראלית נחלשה השפעת תעמולת המלחמה, עצומה של מאות אומנים, בהם זמרים ידועים, התפרסמה בתחילת אוגוסט תחת הכותרת "עוצרים את הזוועה בעזה", ויצאה נגד הרג ילדים, הרעבה, גירוש אוכלוסייה והחרבת ערים, תוך קריאה לסירוב לשתף פעולה עם הוראות הממשלה.

הנהגת ההסתדרות על תקן שוברת שביתה

יו״ר ההסתדרות בר־דוד נפגש עם נציגי משפחות החטופים — יחד עם בעלי הון מ'פורום העסקים', בהם מנכ״ל קבוצת פוקס, מנכ״לית פייסבוק ישראל ומנכ״ל בנק הפועלים לשעבר. הוא הודיע כי בניגוד לעמדת חלק ממשפחות החטופים, הנהגת ההסתדרות לא תוביל שביתה כללית במשק. תחת זאת היא כביכול תעודד עובדים להגיע להפגנות ותתמוך במי שייבחרו לשבות בהחלטה אישית. אינדיבידואליזציה של צעדי מאבק על פני צעדים ארגוניים.

לדברי בר־דוד, "אם הייתי יודע ששביתה, לא של יום אחד אלא יותר, תסיים את העניין, תפסיק את המלחמה ותחזיר אותם, הייתי הולך על זה בכל הכוח". אומנם, אפילו יום אחד של שביתה כללית במשק, עם היערכות רצינית ואכיפה גבוהה, קרוב לוודאי לא יספיק בשביל להפעיל לחץ אפקטיבי שייאלץ את ממשלת המוות לוותר, במיוחד אם מהלך כזה אינו מחובר למתווה של צעדים מתעצמים לשיתוק המשק, מכונת המלחמה ועבודת הממשלה. אך החלשת יוזמת השביתה בידי בר־דוד מחלישה גם את האפשרות לסמן מתווה מתעצם להשגת היעד.

בר־דוד, שקידם ממושכות תמיכה במלחמה — תוך הובלת מדיניות משת״פית מול התקפות הממשלה על שכר ועל השירותים החברתיים — משלם מס־שפתיים לצורך הדחוף בהפסקת המלחמה, תוך שהוא חושף היעדר דחיפות. לשיטתו, אין טעם בצעדים של שביתת עבודה נרחבת, ובמרומז אין טעם גם לצעדי מחאה מוגבלים יותר דוגמת יום המחאה הנוכחי.

בר־דוד מטפח, בשירות נתניהו וסמוטריץ׳, את הרעיון הפטליסטי ש"אין מה לעשות", שכביכול אין כוח חברתי שמסוגל בכלל להתערב אפקטיבית ולעצור את ממשלת המיעוט של נתניהו והימין הקיצוני. מדובר לא רק בחידלון אסטרטגי ובגישה לא דמוקרטית לפיה ההחלטה לגבי פעולה של מאות אלפי עובדים צריכה להיות בידי איש אחד, אלא בהכשלה אקטיבית של המאבק.

עינב צנגאוקר, אמו של החטוף מתן, מהסמנים הלוחמניים בקרב משפחות החטופים, הודיעה בסיום הפגישה עם בר־דוד: "סיימנו לחכות לממשלה שתביא עסקה, מי שרוצה להחזיר את החטופים לא כובש את עזה! מעתה זה עלינו, העם, רק אנחנו נחזיר את מתן ואת כל 49 החטופים והחטופה בעסקה כוללת וישימה, רק אנחנו נסיים את המלחמה הארורה הזאת. ביום ראשון מתחילים בעצירת המדינה".

שביתה "מלמטה למעלה"

עמדת הנהגת ההסתדרות — ארגון העובדים והעובדות הגדול במשק — אומנם מהווה בלם משמעותי בפני רתימה בהיקף נרחב של האיגודים. בהתחשב בתפקיד שממלא בר־דוד לאורך כל משבר הדמים ההיסטורי הזה, חתירה לארגון שביתה ״מלמטה למעלה״ היא מסקנה נחוצה.

בכך הכוונה היא לא שניתן "לעקוף את הבעיה" ולארגן שביתת עבודה כללית בהיקף מסיבי שישתק אפקטיבית את הפעילות הכלכלית בהיעדר פעולה מרוכזת של ארגוני העובדים. בפעמים קודמות שבהן התארגנו ימי שביתת מחאה על בסיס יחידני היקף השיבושים במשק היה סמלי. אלא שהתארגנות של עובדות ועובדים מהשורה נחוצה כדי לחזק בנייה אפקטיבית מתמשכת של המאבק, לרבות מאמצים שיטתיים להתמודד עם הסתה ו"הפרד ומשול" מצד הממשלה והמעבידים, להתמודד עם ספקות ושאלות המרתיעות ומפלגות עובדים, להגביר לחצים בארגוני העובדים לקיים אסיפות לדיון והחלטות — ובפרט לטובת היערכות למהלכי שביתה אפקטיביים.

הניסיון מהמאבקים נגד ממשלת נתניהו והימין הקיצוני ממחיש שהלחץ הציבורי מלמטה מילא תפקיד מכריע בדחיפת בר־דוד להכריז על שביתה כללית גם לאחר שהצהיר על התנגדות והסביר במשך חודשים מדוע לא יוביל מהלך כזה. לפני כשנה, התפרצות הזעם ההמונית ב־1 בספטמבר, עם אחת ההפגנות הגדולות שנראו בחברה הישראלית, הצליחה לדחוק בהנהגת ההסתדרות להוביל למחרת שביתת מחאה כללית.

עם זאת, האפקטיביות של השביתה הכללית הקודמת נפגעה מהותית כתוצאה ממחדלים בקידום הכנה רצינית לשביתה מצד הנהגת ההסתדרות, לרבות כתוצאה מגישה ביורוקרטית למאבק, היעדר הסברה ואסיפות עובדים, היעדר אכיפה והימנעות מעימות עם חברי ועדים משת״פים המחוברים לליכוד שפעלו לחבל בשביתה. לבסוף, אותה ההנהגה הרופסת, שלא הציבה דרישות ברורות ולא כיוונה למתווה פעולה מתמשך אלא ל"שחרור קיטור", התקפלה מול צווי המניעה האנטי־דמוקרטיים שהוציאה היועמ״שית ("אבירת הדמוקרטיה") בשירות הימין הקיצוני. כיום בר־דוד נאחז במחדליו שלו כדי לתרץ החלשה בוטה יותר של המאבק.

"לוודא שיום הפעולה הזה לא יהיה אירוע חד־פעמי"

כפי שתואר, בקרב מספר התארגנויות מחאה על בסיס מקצוע, בהיקף מוגבל אך מסמן כיוון, התפתחו באחרונה יוזמות לפרסום הצהרות מחאה ולקידום צעדי מחאה למול התמשכות מלחמת ההשמדה, לעיתים אף תוך קריאה מפורשת להיאבק לעצירתה.

ארגון מתמחי.ות הרפואה מרש״ם פרסם הודעה לפיה הם יפעלו לספק תמיכה פרטנית לרופאות ורופאים שיחליטו להשתתף ביום המחאה ב־17.8. התארגנות 'החלוקים הלבנים' מארגנת "כינוס חירום ארצי של צוותי בריאות הגוף והנפש בישראל להצלת החטופים" באותו היום בבי״ח אסף הרופא. התארגנות קבוצות 'עו״סות דמוקרטיה' קראה להצטרף באופן מאורגן ליום שביתת המחאה, ואילו יו״ר איגוד העו״ס, ענבל חרמוני, הצהירה בהתאם למדיניות הנהגת ההסתדרות כי המחאה "היא אזרחית והבחירה אם להשתתף בה היא של כל אדם מול עצמו. אני קוראת לכל מי שמזדהה עם מטרות המחאה לקחת יום חופש ביום ראשון ולהצטרף". התארגנות 'דגל שחור באקדמיה', המונה מעל אלף חברי.ות סגל אקדמי ומינהלי במוסדות האקדמיים הישראליים, קראה גם היא לחבור ליוזמת השביתה, באמירה כי "ביום השביתה לא נעבוד ונפעל בכל דרך אפשרית לעצירת ההשמדה בעזה".

גילוי־דעת של קבוצת חברי.ות סגל ההוראה והמחקר באוניברסיטת ת״א הביע תמיכה ביוזמת השביתה, ביטא סולידריות עם סטודנטים וסגל תחת הפצצות ברצועת עזה, בהם "מעל 13 אלף סטודנטים ו־150 אנשי אקדמיה ומחקר שנספו", קרא לסיום המלחמה והכיבוש, להתנגדות כוללת לממשלה, להתקפות האנטי־דמוקרטיות והפגיעה בשכר ובשירותים החברתיים. היוזמה, בהשתתפות חברות מאבק סוציאליסטי, קראה לפעולה של ארגוני עובדים ביום השביתה ומתכוונת לפעול לכינוס אסיפות של ארגוני הסגל בקמפוסים השונים במטרה "לוודא שיום הפעולה הזה לא יהיה אירוע חד־פעמי", אלא ישמש לבניית צעדי המאבק הבאים לעצירת המלחמה.

היוזמות השונות מצביעות על פוטנציאל חשוב לעליית מדרגה בבניית לחץ בשורות העבודה המאורגנת לנקיטת עמדה ברורה נגד מלחמת ההשמדה ולקידום צעדי מאבק לעצירתה, לרבות על בסיס חוצה איגודים ומגזרים.

הנהגת ארגון כוח לעובדים טרם פרסמה התייחסות פומבית לקריאה לשביתה, אף שהבהירה כי תפעל לסיוע משפטי וארגוני לוועדים שיחליטו לנקוט צעדי שביתה. באסיפה כללית שנתית של הארגון בחודש שעבר, יו״ר הנהגת כוח לעובדים, עמי וטורי, העלה כי לדעתו הארגון צריך לאמץ עמדה נגד המלחמה: "זה האינטרס המעמדי שלנו. מאותו מקום עלינו כארגון להגיד שהמלחמה הזאת, שנמשכת כבר שנתיים, רעה לנו כעובדים וכארגון לעובדים; להגיד שאנו רוצים שהמלחמה הזאת תסתיים כבר".

המאבק לא צריך להסתמך על טייקונים אלא להיאבק גם בהם

'מטה משפחות החטופים' ו'מועצת אוקטובר' (שדולת משפחות שכולות ישראליות הדורשת ועדת חקירה ממלכתית) יזמו את יום העצירה, סביב התמקדות במסרים כלליים לגבי הצורך בהחזרת החטופים, ולעיתים בדרישה לסיום המלחמה — אף שמדובר בארגונים הנשלטים בידי גורמים ממסדיים, שבין השאר אינם עקביים בהתנגדות למלחמת ההשמדה ושהאוכלוסייה הפלסטינית שקופה עבורם, הקריאה לשביתה דוחפת באופן כללי בכיוון שדרוש לעצירת מכונת המלחמה.

לשיטתם, בהיעדר התערבות מצד ארגוני העובדים, יום השביתה "יקרה באמצעות חברות פרטיות, ארגונים, ועדי עובדים ואזרחים פרטיים שייקחו יום חופש ויעצרו את פעילות המשק ליום אחד". האסטרטגיה באירוע מסתמכת בעיקר על שימוש פרטני בימי חופש, מה שגם בסיוע חסימות כבישים מרכזיים אינו מסוגל להספיק לשיתוק מלא של השדרות המרכזיות של המשק, אך בהחלט מסוגל לחולל שיבושים לא מבוטלים. בד־בבד, האסטרטגיה מסתמכת על פעולה חוצת־מעמדות, כשהיא משלבת לא רק שביתה "מלמטה למעלה", אלא גם פנייה להסכמת מעבידים להיעדרות חלקית, ואף לפעולות השבתה "מלמעלה" בידי בעלי הון ובידי הנהלות של מוסדות ציבוריים.

ההיענות מצד חלק מבעלי ההון וחלק מההנהלות, בהשפעת לחצים ציבוריים ויריבות מול ממשלת נתניהו, יוצרת אחיזת עיניים של חלופה להסתמכות על פעולה של העבודה המאורגנת.

בהשפעת הלחצים הציבוריים, עשרות רשויות מקומיות הכריזו על תמיכה כביכול ביוזמת שביתת המחאה, אף שטענו כי הן מוגבלות בחוק מהשבתת שירותים אך יקיימו פעילויות הזדהות כלשהן. ועד ראשי האוניברסיטאות (ור״ה), שבימים אלה כופה על רוב סגל ההוראה והמחקר באוניברסיטאות פגיעה ריאלית בשכר, היה בעמדה קלה, במהלך חופשת סמסטר, והודיע שמובן שמי שירצו לקחת חלק ביום המחאה יוכלו, אף שלא בוטלו בחינות ולא ברור עדיין אם ינוכו שכר או ימי חופש.

אומנם בסבב הנוכחי 'פורום העסקים' המייצג תאגידי ענק הגיב באופן צונן יותר ודחה את הפנייה, וגם ענקיות ההייטק ('מטה ההייטק') יצאו ידי חובה באמירה שיאפשרו לעובדים שירצו שלא להגיע. אך גם אם 'פורום העסקים' היה שוב עוצר פעילות של קניונים ורשתות שיווק, לא מדובר ב"מתנות חינם", אלא בחיבוק דוב.

ישנו ניגוד אינטרסים יסודי. בעלי ההון בחלקם לא מרוצים מהיבטים שונים במדיניות הממשלה, אך גורפים רווחי עתק על בסיס ניצול עובדים, ייקור מוצרים, ותמיכה במדיניות צנע של הממשלה הפוגעת בפרנסה ובשירותים החברתיים למימון הטבות לטייקונים ולמימון מכונת המלחמה והכיבוש. הם גם נושאים באחריות לליבוי לגיטימציה תקשורתית בשלבים שונים למלחמת ההשמדה על זוועותיה. נכונותם לעשות מחוות "בעד המאבק" מותנות בכך שהמאבק לא יחשוף את התפקיד החברתי האמיתי שלהם ולא יפנה זעם גם אליהם.

כל עוד המאבק נמנע מלהתפתח גם לאימוץ מסקנות מוכללות ודרישות נגד התקפות הממשלה ובעלי ההון על מעמד העובדות והעובדים, מכל הקהילות, נפגע גם הפוטנציאל לרתום את הזעם של שכבות רחבות יותר הסולדות מממשלת המוות הקפיטליסטית ומייחלות למוצא ממשבר הדמים ומעוני, בהן עובדים ועובדות המתקשים לסגור את החודש ולא מזהים בהפגנות אופק לשיפור מצבם, ובפרט בקרב הקהילה הערבית־פלסטינית בתוך הקו הירוק.

חתירה למתווה פעולה מתעצם

האזעקה באזור גוש דן במהלך יום המחאה, בעקבות שיגור מתימן — בתגובה לעוד תקיפה של תשתיות אנרגיה בידי חיל הים הישראלי בתימן — הייתה תזכורת נוספת לצורך בהתנגדות גורפת למערכה הצבאית ולפעולות של ממשלת נתניהו בכל החזיתות, ללא יוצא מהכלל. העובדה שלאחר השביתה הכללית של ה־2.9 בשנה שעברה, כוחות הממסד מה"אופוזיציה" לנתניהו התגייסו להחלשת ההפגנות ולתמיכה בהפצצות בלבנון, ובהמשך שבו ותמכו בהפצצות באיראן, הבהירה שאותם כוחות אינם מייצגים אסטרטגיה עקבית ליציאה מהמשבר וגם לא חלופה פוליטית יסודית לממשלת המוות, גם אם הם כביכול מתעבים אותה.

המאבק צריך להיבנות באופן עצמאי מכוחות ממסד, ללא צמצום מבט "רק לסוגיית החטופים" — אשליה שוביניסטית שמלבים כוחות "מרכז־ימין" מתנגדי נתניהו, כאילו שההפצצה וההרעבה והטבח בפלסטינים אינם משפיעים גם על החטופים, וכאילו שזוועות ההמונים אינן מטילות צל כבד על עתיד האזור. תוכנית כיבוש–גירוש–התנחלות נועדה להקצין עוד יותר את המציאות של כיבוש ודיכוי קיצוני של מיליוני פלסטינים, שהביאה למשבר הנוכחי מלכתחילה.

המאבק לעצירת מלחמת ההשמדה מעלה את הצורך בהפלת ממשלת המוות המחוללת זוועות לדיראון עולם בכל יום שעובר. משבר הענק כשלעצמו מדגיש את הצורך להיאבק על חלופה פוליטית, לפתרון שורשי של הנסיבות של אי־שוויון קיצוני, כיבוש, דיכוי, עוני ושלטון הון — שינוי סוציאליסטי, שיאפשר שוויון מלא בזכויות ובתנאי החיים לכל העמים כתנאי מקדים לשלום אזורי בר־קיימה.

כדי להכריע את ממשלת הדמים ותוכניותיה לכיבוש עזה והקרבת החטופים, כאמור אפילו שביתת עבודה כללית מלאה בת יממה כנראה לא הייתה מספיקה. אך יום שביתת המחאה צריך לשמש נקודת פתיחה לשלב חדש של בניית מומנטום של התגייסות להפגנות המוניות ולשביתות המוניות. בכלל זה, מאמצים לרתימת ועדי עובדים וארגוני עובדים "מלמטה למעלה", בחתירה להוציא לפועל שביתת אזהרה כללית משתקת בת יממה, עם אכיפה אקטיבית, יחד עם אולטימטום לשביתה כללית בת יומיים ואף שלושה, כחלק ממתווה צעדים מתעצם — לסיום מיידי ובלתי מותנה של מלחמת ההשמדה ולעסקת חילופים כוללת, "כולם תמורת כולם".

כשברקע רוב בציבור בישראל התומך בסיום המלחמה, בנסיגת הצבא הישראלי מעזה ובעסקה כוללת, וכשבמספר איגודים ישנן יוזמות הדוחפות חלקים בעבודה המאורגנת להירתם למאבק, קיים מרחב משמעותי יותר כעת ליזום ולארגן אסיפות במקומות עבודה ובאיגודים על ההתמודדות עם המשבר. אסיפות כאלו יוכלו לתת מקום לדיוני הערכת מצב, להתמודדות עם חששות וספקות, ולקבלת החלטות דמוקרטית לגבי נקיטת צעדים נוספים לבניית המאבק.

עצומות במקומות עבודה ובאיגודים יוכלו לעזור להפעיל לחץ לכינוס אסיפות, לאימוץ עמדה ולנקיטת צעדים ארגוניים. דרך ניסוח והחתמה על עצומות כאלו, ניתן גם לגבש קבוצות פעולה חדשות, לרבות ליוזמה והשתתפות באירועי מחאה, ולקידום שיתופי פעולה חוצי מגזרים וקהילות.

יום המחאה הנוכחי צריך לכלול כבר אזהרה לקראת מועד קרוב נוסף שיכוון לרתימת כוחות גדולים יותר, לשיתוק הפעילות הכלכלית, אך גם לשיבושים ישירים של עבודת הממשלה ומכונת המלחמה דרך פעולות סירוב וחסימה בהשתתפות רחבה. המאבק צריך לבנות את יחסי הכוחות באופן שלא יותיר לממשלה ברירה, ללא קשר להעדפותיה.