ממשלת הדמים הופכת מזה חמישה חודשים את חייהם של מיליונים לגיהנום, עם הרעבה פושעת של ההמונים בעזה והרס שיטתי ומתמשך של תנאי המחייה הבסיסיים ביותר ברצועה. צל כבד של פלישה צבאית לרפיח בדרום עזה, לצד התלקחות מלחמה אזורית, ממשיך לאיים באופק עם תקיפות והתנקשויות פרובוקטיביות של הצבא הישראלי על אדמות לבנון, סוריה ואיראן. בצעד נוסף של פרובוקציה דתית־לאומית, בן גביר והשרים בממשלה מאיימים להחריף את ההגבלות על כניסת מתפללים למסגד אל־אקצא בחודש רמדאן. לכך מתווספות הכרזות פרובוקטיביות על בנייה של עוד אלפי יחידות דיור חדשות בהתנחלויות, על רקע הכבדת הדיכוי הצבאי בגדה.

ההרעבה בעזה כבר הפכה להיות קטלנית. לאחרונה דווח על לפחות 16 ילדים שמתו כתוצאה מתת־תזונה בבית החולים כמאל עדואן בצפון הרצועה. זה רק קצה הקרחון של היקף ההרג והתמותה בעזה, תחת הפצצות והפגזות, מניעת גישה למים, הרס מערכת הבריאות והתפשטות מחלות זיהומיות.

הקטסטרופה שהממשלה והממסד הצבאי־ביטחוני יצרו בעזה החמירה עד כדי כך שאפילו יו״ר 'המועצה לביטחון תזונתי' בישראל הזהיר מ״אסון הומניטרי מרחיק לכת״ ו״רעב קיצוני". 'עו״סות דמוקרטיה', התארגנות מחאה של עובדות סוציאליות שהוקמה בשנה שעברה, פרסמה בעקבות דבריו קריאה ל-"מתן סיוע הומניטרי דחוף לתושבי רצועת עזה, וקידום עסקה מיידית לשחרור של החטופים והחטופות הישראלים הנמקים בשבי... עסקה עכשיו, הפסקת אש וקידום הסדר ארוך טווח שיבטיח ביטחון וקיום עבור כלל תושבי האיזור".

לפי סקר שנערך בסוף פברואר, 58.7% מהציבור הישראלי תומכים בעסקה לשחרור חטופים הכוללת הפסקת אש של 120 יום, שחרור מאות אסירים פלסטינים וחזרת תושבי צפון רצועת עזה לבתיהם. 45% סבורים כי נתניהו מעכב עסקה כזאת משיקולים פוליטיים.

ואכן, נתניהו, השרים והגנרלים מסרבים להתחייב להפסקת אש והוצאת כוחות הצבא הישראליים מעזה, להבטחת הכנסת סיוע הומניטרי ולשובם של העקורים לצפון הרצועה. הם מתרצים זאת בדמגוגיה ביטחונית על "מיטוט שלטון חמאס", שאמור לכאורה להבטיח שזוועות הטבח האכזרי של ה־7 באוקטובר ביישוביי הדרום לא יחזרו.

בפועל, ההרס השיטתי של משקי המים והחשמל, התשתיות והחקלאות ברצועה, יחד עם החורבן ומרחץ הדמים המתמשך, נועדו להוריד כל תביעה פוליטית או לאומית של הפלסטינים מהשולחן ולשמר את יחסי הדיכוי בין האומה הפלסטינית לקפיטליזם הישראלי. כך המלחמה מנציחה ומחריפה את הסכסוך הלאומי המדמם ומדרדרת את כל תושבי האזור, כולל התושבים בישראל, אל עבר עתיד מסוכן עוד יותר.

סמוטריץ׳ חשף את מדיניות הממשלה כולה כשהצהיר כי שחרור החטופים הוא "לא הדבר הכי חשוב". לאורך המלחמה, הממשלה לא רק קטפה חיים של רבבות פלסטינים, אלא גם הקריבה את חייהם של עשרות חטופים ישראלים. יחד עם זאת, גל המחאה הגלובלי נגד הטבח המתמשך בעזה גובה מחירים פוליטיים מבני בריתו של המשטר הישראלי באזור, בוושינגטון ובאירופה, ובשילוב עם תנועת המחאה המתגברת בארץ בהובלת משפחות החטופים, הוא דוחק בממשלה לסכם על עסקת חילופי שבויים חדשה.

המו״מ לעסקה התנהל בשבועות האחרונים תחת איום בהסלמת המתקפה על רפיח עד לכדי פלישה קרקעית נרחבת. "כאן, ברפיח, האזרחים הקימו אוהלים בין הקברים. מספר תושבי העיר הקטנה תפח פי ארבעה, ואין בה עוד מקום", מספר העיתונאי העזתי אחמד מוסטפא במכתב ששלח לאחד מאירועי המחאה נגד המלחמה. "תארו לעצמכם שאפילו דפים לכתיבה אינם עוד בנמצא, משום שרוב האנשים שרפו את ניירותיהם ותכולת ספריותיהם כדי לבשל אוכל לילדיהם. יש מי ששרפו את עבודותיהם האקדמיות, שבזכותן קיבלו תארים, בדיוק כשם ששרפה המלחמה את האוניברסיטאות ומוסדות הלימוד ואין כל רמז למועד תחילת השיקום".

צריך לבנות מאבק בדרישה לעצירה מוחלטת של האש עכשיו, לעסקת "כולם תמורת כולם", להוצאת כל כוחות הצבא הישראלי מהרצועה ולהסתלקות נתניהו וממשלת הדמים של הגנרלים ובעלי ההון הישראלים. דרוש שיקום מסיבי של כל הקהילות שנפגעו, ובפרט השקעה משמעותית וארוכת טווח בשיקום רצועת עזה. ההון העצום הנחוץ לכך צריך להגיע מכיסי בעלי ההון, שממשיכים לגרוף רווחים גם על רקע משבר המלחמה.

למרות הקו הנפשע של תמיכה במלחמה בו נקט עד כה יו״ר ההסתדרות בר־דוד, הבטחתו כי ארגון העובדים והעובדות הגדול בישראל יצטרף למחאות ולהפגנות נגד הממשלה ממחישה שוב — בהמשך לשביתת 100 הדקות למען החזרת החטופים — את הפוטנציאל שיש לעבודה המאורגנת להטיל את משקלה לטובת המאבק לחילוץ ציבור העובדות והעובדים מכל הקהילות הלאומיות ממשבר הדמים.

אל מול הזעם הציבורי המתגבר ושורת משברים שמתדלקים את המחאה למען בחירות חדשות, נתניהו מפציר כי "בחירות כלליות פירושן הפסקת המלחמה ופרס גדול לסינוואר ונסראללה". אמנם מחאת "בחירות עכשיו" מתאפיינת בסדר יום לאומני צר, ללא התנגדות למלחמה וללא סולידריות בסיסית עם ההמונים הפלסטינים — לא בעזה ולא בגדה. אך למרות זאת, בממשלה מפחדים מהחיבור שמתחיל להיווצר בינה לבין מחאת משפחות החטופים, ואף מפוטנציאל החיבור של חלק מהמפגינות והמפגינים גם למחאה הדו־לאומית למען הפסקת אש וסיום המלחמה. למרות רדיפה פוליטית קשה, המחאה נגד המלחמה מצליחה לגדול ולארגן עוד ועוד אירועי מחאה.

את הדרישה הפופולרית להקדמת הבחירות נחוץ לחבר לצורך בהצבת חלופה פוליטית לכל מפלגות הממסד בישראל שהנציחו סטטוס־קוו אלים של "ניהול הסכסוך", דיכוי לאומי, ניצול ועוני. פתרון שורשי דורש מאבק נגד הסטטוס־קוו שהם כופים: סוף למצור, לכיבוש, ולדיכוי הלאומי המושלטים על מיליוני פלסטינים, וסוף לשלטון ההון הישראלי ולמלחמות אימפריאליסטיות. נדרש מאבק להצבת חלופה סוציאליסטית, שתפתח אופק לשלום אזורי, על יסוד זכויות שוות לקיום, להגדרה עצמית ולחיים בביטחון אישי וברווחה.