ממשלת הדמים של נתניהו, גנץ ובן גביר אחראית לזוועות בקנה מידה היסטורי כנגד נשים פלסטיניות, כחלק ממלחמת הנקם המתמשכת מאז הטבח בהובלת חמאס ב־7 באוקטובר. רוב מוחלט של קורבנות המלחמה הן נשים וילדים. מוערך כי עשרות אלפי נשים בעזה נאלצות ללדת ללא תנאים סניטריים בסיסיים בגלל המצור הישראלי־מצרי וההשמדה המכוונת של תשתיות הבריאות ושאר התשתיות הנחוצות לקיום חיים תקינים. ההרס מעודד התפשטות של מגיפות בשעה שממשלת ישראל משתמשת בהרעבת האוכלוסייה כ"אמצעי לחץ". עדויות נערמות על מעשי אלימות מינית והוצאות להורג שרירותיות. כמו כן, סיר הלחץ של חיי־פליטות ללא מגורים נאותים ובצפיפות נוראית חושף נשים וילדים לאלימות ולפגיעות מיניות בתוך הקהילה.

הדרישה להפסיק באופן מיידי את זוועות המלחמה היתה נושא מרכזי באירועי יום הנשים הבינלאומי השנה. שורה של ארגונים פמיניסטיים בעולם קראו ליום פעולה בינלאומי נגד המלחמה ביום זה. באופן מצער מאוד, רוב ארגוני הנשים הישראלים לא עומדים בסולידריות עם נשים בעזה. מתקפת הפתע של החמאס ב־7.10 הובילה גם למקרי אלימות מינית סדיסטית כלפי נשים ישראליות. ארגוני נשים והשמאל בעולם חייבים להתנגד לכך באופן נחרץ, אך ממשלת ישראל משתמשת באופן ציני בקורבנות כדי להצדיק את הפשעים שהיא מבצעת, בשעה שהיא עצמה מקצצת בסיוע ובתמיכה לקורבנות אונס ואלימות מינית בכלל.

נחוצה התנגדות פמיניסטית לזוועות המלחמה הזו, ועל רקע זה התקיים הכנס בטייבה — תחת הכותרת "נשים ערביות ויהודיות אומרות: די למלחמה! בעד שלום, נגד אלימות ובעד זכויות שוות לנשים", ואורגן על ידי מספר ארגוני שמאל בהם תנד״י, עומדים ביחד, אישה לאישה, שוברות קירות ותנועת מאבק סוציאליסטי.

הכנס התחיל בדברי פתיחה מצד שורה של דוברות. נטע מוסט, מטעם מאבק סוציאליסטי, תיארה את היקף הזוועות בעזה והדגישה שנחוץ להסתמך על הכוח של א.נשים מהשורה ובפרט של מעמד העובדים המאורגן כדי לבנות מאבק אפקטיבי נגד המלחמה. המחאות האזוריות נגד המלחמה והתפתחות של מחאות בחברה הישראלית מסמנות את הכיוון. מוסט ציינה גם את ההיסטוריה של יום הנשים הבינלאומי שקשורה ישירות למאבק נגד המלחמה — ביום הנשים התחילה המהפכה הרוסית שהפילה את השלטון של הצאר הרוסי והביאה לסיום מלחמת העולם הראשונה (לאחר מהפכת אוקטובר).

לאחר דברי הפתיחה התקיימו דיונים במספר מעגלי שיח. מאבק סוציאליסטי אירחה מעגל דיון בנושא: התנועה הפמיניסטית וההתארגנות למאבק נגד המלחמה ונגד ציד המכשפות הפוליטי והגזעני. את הדיון הציגה תובל קליין, חברת ועד ארגון סגל ההוראה באוניברסיטת תל אביב. קליין סיפרה על יוזמות שונות לפעולות מחאה נגד ההשתקה והדיכוי שמעודדים על ידי הממשלה והימין הקיצוני כנגד קולות המתנגדים למלחמה. בדיון עצמו חלקו המשתתפות והמשתתפים מנסיונם ומהלכי הרוח במקומות העבודה והלימודים.

בעצרת המחאה בצומת טייבה־טירה שהתקיימה לאחר מכן השתתפו כמה מאות יהודיות וערביות. ההפגנה זכתה להמון קולות אהדה מצד הנוסעים שראו אותה. פעילות מאבק סוציאליסטי הגיעו עם באנר: "לעצור את המלחמה: אין פתרון בלי מאבק, בכיבוש, במצור ועוני", פלייר דו לשוני(ראו למטה), ושלטים "לעצור את הטבח, ההרעבה וההרס: להאבק לשיקום ולחיים בכבוד", "לא לפלישה לרפיח! להאבק בממשלת הדמים, הכיבוש והעוני", "לעצור את מרחץ הדמים בעזה! די לפשעים נגד נשים!".

הפגנה באום אל פחם

באותו היום נערכה גם הפגנה באום אל פחם כנגד המלחמה. בצעדה השתתפו כ־300 מפגינים, יהודים וערבים, חלקם הגיעו מהכנס שנערך בטייבה. המשטרה אישרה את קיום הצעדה רק ביום שישי שלפני כן, לאחר חודשים בהם סירבה. האישור הניתן לאירוע זה ולאחרים מסמל שלב חדש במאבק מול הדיכוי הכבד של כל מחאה נגד המלחמה, בעיקר ביישובים הערבים־פלסטיניים, אך לא רק. הדיכוי עדיין כולל מגבלות חמורות שכפו על ההפגנה להתקיים בשעה ובמיקום לא נוחים להגעה.

בסוף הצעדה הייתה התכנסות עם מספר נאומים. הנאום של עאדל עאמר, מזכ״ל מק״י, הזכיר גם את יום הנשים ואת הרג הנשים בעזה, קרא לעסקת "כולם תמורת כולם", חזר על המסר שאין פתרון צבאי, ושהפתרון היחיד הוא להקים מדינה פלסטינית. באופן מצער, מלבד נאום זה לא היה אזכור ליום הנשים הבינלאומי ולמצב הנשים בעזה. אנחנו צעדנו תחת הבאנר הדו־לשוני: "לעצור את המלחמה — אין פתרון בלי מאבק בכיבוש, במצור ובעוני", וחילקנו שלטים ופליירים.

ההתנגדות למלחמה יכולה להרים ראש ולהיאבק

היוזמה החשובה ליום פעולה נגד המלחמה ביום הנשים הבינלאומי עלתה לראשונה על ידי תנד״י, ארגון הנשים המזוהה עם חד״ש והמפלגה הקומוניסטית, במסגרת קואליציית הארגונים "שותפות השלום". תנועת מאבק סוציאליסטי לוקחת חלק בדיוני הקואליציה ושותפה ליוזמות המקדמות התנגדות למלחמה, כמו היוזמה הזו.

כחלק מההכנות היה נחוץ להתעקש ולהדגיש את החשיבות שבקיום הפגנה לצד התכנסות ומעגלי שיח כדי לבנות מחאה ומאבק בשאיפה להגיע לשכבות רחבות יותר. הנציגות שלנו בהתארגנות המשותפת דחפו לכך שהפרסום לאירוע יכלול קריאה למאבק נגד הממשלה ואת הדרישות: "די לפשעים נגד נשים, די לעוני ולניצול, די לרדיפה הפוליטית של מתנגדות המלחמה, כולן תמורת כולן עכשיו".

כמו כן הבענו התנגדות ליוזמה שעלתה מצד חד״ש להזמין לכנס כדוברת את יולי תמיר שהייתה שרה מטעם מפלגת העבודה בממשלות שהובילו את המלחמה בלבנון ב־2006 ואת המתקפה הרצחנית נגד עזה ב־2009, בהמשך לניסיון להזמין לאירוע קודם את יעל גרמן שכיהנה כשרה בממשלת נתניהו בזמן המתקפה על עזה ב־2014. גורמים ממפלגות ממסד קפיטליסטיות ומחרחרות מלחמה לא מסייעות לבנות מאבק בשטח הפונה לציבור רחב, יהודי וערבי.

נחוץ ואפשרי לבנות מאבק, לשם כך ההתנגדות למלחמה צריכה להיות מקושרת קודם כל לצרכים הבוערים של א.נשים מהשורה מכלל הקהילות בשלום, ביטחון אישי ורווחה — צרכים שאותן פוליטיקאיות קפיטליסטיות לא רוצות ולא מסוגלות לספק.

אירועי המחאה ב־9.3 היו צעד נוסף בבניית המאבק נגד ממשלת הדמים של נתניהו, שממשיכה להמיט אסון כבד בקנה מידה היסטורי על ההמונים הפלסטינים, בייחוד על נשים פלסטיניות, אך גם מפקירה את החטופות והחטופים, וממשיכה במדיניות של הרעבה תקציבית, בזמן שבעלי הון ממשיכים להרוויח.

הממשלה הלא פופולרית מפחדת מהפוטנציאל הממשי לחיבור בין המחאות השונות, ולהתרחבות שלהן לקהל חדש. לנו יש הזדמנות להרחיב את המאבק, ולקדם עוד פעולות וכנסים בקמפוסים, בבתי הספר, במקומות עבודה ובשכונות ובקהילות כנגד המלחמה והרדיפה הפוליטית. התרחבות המחאות נגד הממשלה בקריאה לבחירות עכשיו משתלבת עם מחאת משפחות החטופים בדרישה לעסקה שמשמעותה היא הפסקת אש. שילוב כוחות נחוץ למען עסקת "כולם תמורת כולם" ועצירת המלחמה — כולל דרישה מההסתדרות להצטרפות של ממש למאבק — ייתן משקל־נגד לאלימות המשטרתית, לדיכוי ההפגנות ולסתימת הפיות שמעודדת הממשלה, ויספק כוח מכריע למאבק לו שותפים מיליונים רבים מרחבי העולם והאזור למען סוף לזוועות המלחמה.