ב־1 באוגוסט, שבוע לאחר שהממשלה הצליחה לאשר בכנסת את צמצום עילת הסבירות כחלקת מתוכנית "ההפיכה המשפטית", ועל רקע צעדי מחאה המוניים והתנגדות של רוב ברור לכך בחברה, התכנסה אסיפה כללית דרמטית של ארגון סגל ההוראה והמחקר באוניברסיטת תל אביב. באסיפה, בה השתתפות עשרות, רוב גדול הצביע בעד הסמכת הוועד להכריז על סכסוך עבודה נגד החקיקה האנטי־דמוקרטית שהממשלה מקדמת והפגיעה הצפויה בעבודה המאורגנת, בחופש האקדמי ובזכויות חברי.ות הארגון. אסיפות ודיונים דומים התקיימו במקביל בשורה של מוסדות אקדמיים ברחבי הארץ. בין היתר, הסגל הבכיר באוניברסיטת תל אביב, באוניברסיטה העברית, בטכניון, באוניברסיטת חיפה, במכון וייצמן ובאוניברסיטה הפתוחה החליטו להכריז על סכסוך עבודה.

האסיפה היוותה נקודת שיא בתהליך דיון דמוקרטי שהתקיים בארגון בחודשים האחרונים. מאז ינואר, הארגון הוציא גילויי דעת לגבי סכנות "ההפיכה המשפטית", כונסו אסיפות לדיון, נערך סקר עמדות (בו נמצא כי 80% מחברי.ות הארגון שהשיבו בעד נקיטת עמדה בנושא), וכן סבבי הסברה בפקולטות.

במקביל לתהליך הדיון שיזם הוועד, חלק משמעותי מחברות וחברי ארגון הסגל — בהם רוב הוועד — כבר לקח חלק באופן עצמאי במאבק נגד תוכניות הממשלה. הקמת התארגנות "תלמידי.ות מחקר למען דמוקרטיה", בה אנו לוקחות חלק, הובילה ללחץ משמעותי מלמטה לקידום פעולה בארגון. למעשה, דיונים מול חברי.ות הארגון בחודשים האחרונים המחישו עניין בכך שהארגון יפעל יותר, ינקוט צעדים ארגוניים ואף ישבות.

כפי שרבות הבהירו באסיפה הכללית, הכרזת סכסוך עבודה מיידי קריטית להפעלת לחץ על בג״ץ עוד בשלב הדיונים על ביטול החקיקה לצמצום עילת הסבירות, וכן כדי להתגונן מפני מתקפות אנטי־דמוקרטיות מצד הממשלה ומפלגות הקואליציה, כולל על האקדמיה. זה היה הלך הרוח באסיפה, על רקע הכרזות סכסוכי עבודה של ארגוני סגל בכיר — באוניברסיטה העברית, למשל, התקיימה הצבעה על סכסוך עבודה במסגרתה 75% הצביעו בעד.

למרות זאת, בישיבת הוועד שהתקיימה ב־17 באוגוסט, בעקבות האסיפה, גורמים בוועד המתנגדים להכרזת סכסוך עבודה — כולל יו״ר הארגון שחר פרנק — הצליחו, ברוב של 7 מול 6, לדחות את ההכרזה עד פרסום פסיקת בג״ץ בנוגע לצמצום עילת הסבירות. בפועל, מדובר בדחייה למועד בלתי ידוע שיכול להתאחר עד ינואר 2024. לפי החלטה זו, עד אז, הארגון שלנו לא יהיה שותף לחזית שנבנית כעת עם הכרזת סכסוכי העבודה בשאר המוסדות האקדמיים ועל כן חברינו וחברותינו יהיו חשופים יותר לפגיעה מצד הממשלה ומשרד החינוך.

ציפינו, בדומה למקרי עבר בהם הוועד הכריז מיידית על סכסוך עבודה לאחר החלטות אסיפה, שההכרעה הדמוקרטית שהתקבלה באסיפה תיושם, שכן האסיפה החליטה: "בתגובה לפגיעה בחברי.ות הארגון כתוצאה מהשינויים המשפטיים, האסיפה מסמיכה את ועד הארגון להכריז על סכסוך עבודה ולנקוט צעדים ארגוניים, כולל אך לא מוגבל לשביתה מלאה של כל חברי.ות הארגון".

לכן, רבים מחברי.ות הארגון כעסו על החלטת הוועד, והתארגנות "תלמידי.ות מחקר למען הדמוקרטיה" ארגנה קמפיין מיילים לחברי.ות הועד בדרישה להצבעה חוזרת בוועד, שתשקף את ההחלטות שהתקבלו ברוב קולות באסיפה הכללית. אם לא תכונס ישיבת ועד נוספת שתתקן את ההחלטה, התארגנות תלמידי.ות המחקר מתכוונת לכנס אסיפה כללית מיוחדת ובה לדרוש הסברים מהוועד ולהעלות הצעת החלטה שתחייב אותו להצטרף באופן מיידי לסכסוכי העבודה שכבר הוכרזו במוסדות האקדמיים. עד כה נאספו עשרות חתימות שדורשות כינוס אסיפה כזו, מאורע שלא התרחש שנים רבות.

דווקא עכשיו: להצטרף למאבק נגד ההתקפות על האקדמיה והעבודה המאורגנת

העבודה המאורגנת ניצבת מול פרשת דרכים. סביב ההצבעה בכנסת על צמצום עילת הסבירות, הנהגת ההסתדרות הכללית בחרה שלא להוביל מאבק שירתום את העוצמה של מעמד העובדים.ות המאורגן, בהמשך לשביתה הכללית שבלמה את החקיקה בחודש מרץ. אך התגובה הציבורית להעברת החוק בסוף יולי הובילה אפילו את יו״ר ההסתדרות בר־דוד להכריז כי "בימים הקרובים אכנס את המוסדות העליונים של ההסתדרות מתוך כוונה להכריז על סכסוך עבודה כללי במשק ולהפעילו בעת הצורך עד להשבתה מלאה". יותר מחודש לאחר מכן, עדיין לא ראינו הכרזה כזאת מצד ההסתדרות, אבל כאמור, ראינו הכרזות מצד ארגוני עובדים.ות אחרים דוגמת ההסתדרות הרפואית (הר״י), שגם יזמה שביתת אזהרה ב־25 ביולי, וארגוני סגל בכיר באקדמיה.

הקמפוסים הם מוקד מחאה משמעותי עוד מתחילת המחאה, על רקע החשש מפני הפגיעה בחופש האקדמי. מדובר בהסקת מסקנות מתהליכי השתלטות דומים של הממשלה על האקדמיה, כפי שקרה בהונגריה, למשל, היכן שהממשלה אסרה על לימודי מגדר ואילצה את האוניברסיטה המרכז־אירופית לעזוב את הונגריה. רק לאחרונה, שר החינוך יואב קיש מינה בהליך בזק 4 מינויים של תומכי הממשלה והחקיקה האנטי־דמוקרטית למועצה להשכלה גבוהה (מל״ג), למול התנגדות ועד ראשי האוניברסיטאות (ור״ה). אחד מהמינויים הוא פרופ׳ גידי ספיר, ממייסדי 'פורום קהלת', הידוע בהתנגדותו לעבודה המאורגנת ובקידום הפרטת ההשכלה הגבוהה.

קריטי להכריז על סכסוך עבודה דווקא כעת, כשיש לכך מומנטום, ולגבש חזית אחידה של ארגוני הסגל באוניברסיטאות ובמכללות נגד התקפות הממשלה והתערבותה באקדמיה. מחאת האקדמיה משחקת תפקיד משמעותי בקידום המאבק נגד הממשלה: מטה מאבק "האקדמיה למען דמוקרטיה" והתארגנות "מחאת הסטודנטיות והסטודנטים" ארגנו הפגנות ומחאות, שהגדולות בהן כללו אלפים. ההכרזה של ועד ראשי האוניברסיטאות ערב ה־26 במרץ, על השבתה למחרת, הייתה חלק ממערך הלחצים שאילץ את בר־דוד להוביל שביתה כללית במשק ב־27 במרץ.

עם זאת, בסבב השני של החקיקה החליטו ראשי האוניברסיטאות, למרות לחצים משמעותיים מצד ארגוני סגלי ההוראה, שלא להשבית את הקמפוסים. במקום זאת, הם הכריזו על יום שביתה אישי שיקוזז ממשכורות העתק שלהם (נשיאי האוניברסיטאות, למשל, מרוויחים יותר מ־72 אלף ש״ח בחודש!). על הרקע הזה, חיוני שארגוני העובדים.ות המייצגים את הסגלים ינקטו עמדה עצמאית מההנהלות.

הנהלת האוניברסיטה — לא בשותפות אינטרסים איתנו

לכל אורך הדרך, ארגון הסגל נקט עמדה עצמאית ונפרדת מהנהלת אוניברסיטת ת״א. גם עכשיו לא צריך לחכות להכרזות מצד הנהלת האוניברסיטה, כולל נשיאה אריאל פורת, המתבטא רבות נגד החקיקה. כפי ששוב ושוב נוכחנו בחודשים האחרונים, ההנהלה אינה שותפה שלנו למאבק.

ההנהלה אמנם הוציאה הצהרות נגד התוכנית המשפטית, ובהן עודדה את חברי.ות הסגל לאפשר לסטודנטים.ות להשתתף בימי המחאה, אך לא היה לה חשוב לאפשר לסגל שלנו להשתתף במחאה. הם ביקשו מחברי.ות הסגל שלנו להקליט שיעורים בימי השיבוש, בעוד שזכויות הסגל סביב הוראה מקוונת אינן מוסדרות עקב סירוב מתמשך של ההנהלה. בתקופת המבחנים, חברי.ות הסגל התבקשו לאפשר מועדי ג׳ לסטודנטים.ות שהשתתפו בימי מחאה, מה שמצריך כתיבת מבחנים חדשים: כלומר, עבודה רבה ללא תגמול.

כך, בעוד שלסגל הבכיר היה מרחב להשתתף בימי המחאה בזכות הביטחון התעסוקתי שלו, במקרה של הסגל שלנו, ההנהלה גלגלה עלינו את האחריות והמחיר. מעבר לזה, הנהלת האוניברסיטה אולי שילמה מס שפתיים בהצהרות על הגנה על חופש אקדמי, אך בפועל היא ממשיכה לאפשר לארגוני ימין קיצוני דוגמת 'אם תרצו' להטיל אימה על הסגל והסטודנטים.ות. כך, במרץ השנה להנהלת האוניברסיטה לא הייתה בעיה לבטל יריד ספרים בערבית, לדרישת 'אם תרצו'.

המאבק שלנו לא יכול להיות תלוי ברצון הטוב של הנהלת האוניברסיטה, המקבלת החלטות על בסיס האינטרסים הצרים שלה, לרבות האינטרס שלה כמעבידה.

כפי שהשביתה הפוליטית הכללית במרץ הראתה, כוחה של העבודה המאורגנת קריטי לבלימת הממשלה והחקיקה האנטי־דמוקרטית. כאשר התקפות הממשלה על הציבור באות לידי ביטוי בקיצוצים ופגיעה בשירותים החברתיים, וארגוני עובדים.ות יוצאים למאבקים מולה גם על סוגיות של שכר ותנאים, השתתפות הארגונים במחאה הדמוקרטית יכולה לרתום את השכבות הלוחמניות ביותר גם למאבקים האלו. מול סדר היום הדכאני של הממשלה, עלינו לבנות מאבק רחב ועוצמתי, שיוכל להצביע גם לכיוון של האלטרנטיבה הנחוצה. במקרה של הארגון שלנו, רתימת שכבות רחבות המונעות לפעולה סביב המאבק בחקיקה יכולה לחזק את המאבקים שלנו על גובה המלגות וההסכם הקיבוצי מול הנהלת האוניברסיטה ומשרד האוצר.