אסון כבד במירון. אנשים מהשורה, יהודים וערבים, מהיישובים סביב מירון — חצור הגלילית, ירכא, בית ג׳אן — ומכל רחבי הארץ מנסים לעזור מאז הלילה לנפגעי האסון, למשפחותיהן ולמפונים. סולידריות מרשימה בתוך אסון כבד. אבל ברור שהטרגדיה הקטלנית שהתרחשה הלילה בהר מירון היא לא גזירת גורל. לכן הדיווחים הנוראים על עשרות הרוגים שנמחצו למוות, כולל ילדים, ומעל מאה פצועים מעוררים באופן טבעי לא רק סולידריות ואבל, אלא גם זעם על התנהלות הרשויות. נתניהו והשר לביטחון פנים, האמון על המשטרה, אמיר אוחנה, הגיעו למקום האסון וחטפו קריאות מחאה ואף בקבוקי פלסטיק. יש זעם וביקורת גם על שר הפנים דרעי וכמובן על צמרת המשטרה שניהלה את האירוע.

גורמים בכירים במשטרה שלחו עוד הלילה הודעות לאמצעי התקשורת עם הקביעה כי "זה היה אירוע בלתי נמנע". אירוע המוני, שלפי שורה של גורמים לא היה גדול יותר ביחס לשנים קודמות, לא היה צריך להסתיים בעשרות קורבנות בנפש — היה כאן מחדל ויש לו אחראים.

הכתובת הייתה על הקיר. הממשלה והמשטרה התעלמו ממסמכים שהתריעו בצורה מפורטת מזה למעלה מעשור מהסכנה הבטיחותית במקום.

מעבר לכך, לפי גורם במערכת אכיפת החוק שהתראיין ל'וואלה', "המפכ״ל ומפקד מחוז צפון הציגו בפני השר אוחנה את ההיערכות המשטרתית להילולה. השר אישר אותה וגם סייר במקום וראה בעצמו את המצב בשטח".

עוד לפני קיום ההלוויות, הקודקודים מאשימים זה את זה ומנסים להתנער מאחריות לאסון. היועמ״ש העביר את בדיקת האירוע למח״ש. אבל למח״ש, בדומה לשאר הרשויות בישראל יש רקורד ארוך של טיוח פשעים נגד אנשים מהשורה, ובמיוחד נגד קהילות עניות ומודרות.