ועידת מאבק סוציאליסטי, 2—4 בנובמבר 2017: מסמך זה הופק בחודשים שלקראת הוועידה הארצית, על בסיס טיוטה שהוכנה לדיון על־ידי שחר בן־חורין, עובדה בוועד הארצי של התנועה ועודכנה והתגבשה לאורך תהליך הדיון המקדים בסניפי התנועה. גירסה מלאה של הדוח הפוליטי נידונה ואומצה פה־אחד בוועידה הארצית. אנחנו מפרסמים כעת, בשילוב התאמות עריכה קלות, את הפרק הראשון, העוסק במצב העולמי.

רשימת הפרקים
פרק 1: עידן של משבר גלובלי והתנגדות
פרק 2: מהפכות־נגד ומגמות של מהפכה במזרח התיכון
פרק 3: "ניהול הסכסוך", ביצור הכיבוש וההתנחלויות
פרק 4: המאבק הפלסטיני והתסיסה תחת משטר הכיבוש
פרק 5: ריאקציה לאומנית ומגמות נגדיות בישראל
פרק 6: צמיחה כלכלית רוויית סתירות
פרק 7: ממחאת 2011 לחיזוק העבודה המאורגנת
פרק 8: השמאל ובניית אלטרנטיבה סוציאליסטית

בעקבות המשבר הכלכלי העולמי של 2007–2009, העולם נזרק לעידן היסטורי חדש של מהפכה ומהפכת־נגד. המערכת הקפיטליסטית ברמה הגלובלית רחוקה מלהיחלץ מהמשבר החמור ביותר שידעה מאז ימי השפל הגדול. היא שרויה במשבר עמוק, רב־ממדי, שמשתקף בחוסר יציבות כללי ובהתפרצות רעידות־אדמה כלכליות, חברתיות ופוליטיות.

המעמדות השליטים, ממשלותיהם ומוסדותיהם כשלו בניסיונותיהם השונים — בדמות תוכניות כלכליות, מהלכים פוליטיים, אמצעי תעמולה, דיכוי מוגבר ואף פעולות צבאיות — להחזיר את המצב לקדמותו מבחינת המדדים הכלכליים ומבחינת היציבות והשליטה בהתפתחויות. היחסים הבינלאומיים התערערו באופן חד, עם עלייה בתחרות, במתיחות ובעימותים בין המעצמות הגדולות ובין המדינות הקפיטליסטיות הלאומיות בכלל. העולם שבוי במרוץ חימוש הרה־אסון ונתון לסכנה מוגברת של מלחמות אימפריאליסטיות וריאקציוניות, כמו גם לריבוי תופעות של טרור נגד המונים, לא מעט כתגובת־נגד ריאקציונית לדיכוי ולמתקפות האימפריאליסטיות של השנים והעשורים האחרונים.

האנושות מימיה לא הייתה עשירה יותר או בעלת אמצעים טכנולוגיים וידע מדעי מתקדמים יותר, אולם המשבר לווה בהתקפות מחודשות על תנאי המחיה, הקצין את ממדי אי־השוויון והעוני ברחבי העולם, הוביל למשבר הפליטים החמור ביותר מאז מלחמת העולם השנייה והעצים את המשבר האקולוגי על השלכותיו הקטסטרופליות. מגמות אלו גררו בשורה של ארצות ניכור המוני מואץ מהמשטרים הפוליטיים וממפלגות מסורתיות, ואף הטלת ספק מוגברת בלגיטימיות השיטה הקפיטליסטית עצמה, לרבות מצד מדענים וכלכלנים "ממסדיים".

הזעם על המצב, הרדיקליזציה ההמונית ושאיפות מהפכניות קיבלו ביטוי בקיטוב פוליטי, בהתעוררות המאבק המעמדי של העובדים והעובדות, ובמאבקים המוניים היסטוריים שהגיעו לכדי משברים מהפכניים וסף־מהפכניים בשורה של ארצות. לאורך השנים האחרונות ראינו את מהפכות "האביב הערבי" במזרח התיכון ובצפון אפריקה ואת התקוממות ההמונים באיראן שקדמה להן, תנועות ההמונים נגד הצנע במערב, התקוממויות המונים באפריקה והמהפכה בבורקינה־פאסו, מאבקי עובדים עוצמתיים ומחאות למען זכויות דמוקרטיות, גלי שביתות חסרי־תקדים בסין, ההפגנות הגדולות אי־פעם על המשבר הסביבתי, התפתחות מאבקים נגד דיכוי לאומי והתפרצות מחאות המוניות נגד דיכוי נשים, להט״ב, שחורים, מהגרים ועוד. תנועת המחאה ההמונית הישראלית של 2011 והתפרצויות המוניות במאבק השחרור הלאומי הפלסטיני הושפעו מההתפתחויות הבינלאומיות.

משמעותית במיוחד העובדה שהמשבר הקפיטליסטי הספיק להצית תסיסה חברתית וזעזועים פוליטיים דרמטיים דווקא בלב העולם הקפיטליסטי המפותח, עם קושי גלוי מצד המעמדות השליטים להשפיע ולהטות לטובתם תוצאות של מערכות בחירות ומשאלי־עם, ועם התערערות של מערכות פוליטיות דו־מפלגתיות מאובנות. אל החלל הפוליטי שנפער על רקע המיאוס מהמפלגות המסורתיות נכנסים כוחות פוליטיים שמצליחים להתכתב עם הלכי הרוח האנטי־ממסדיים ועם הזעם המעמדי — עם ביטויים מסוכנים מימין בדמות טראמפ, לה־פן וכוחות ימין קיצוני שמרימים ראש, אבל גם עם ביטויים היסטוריים משמאל דוגמת התנועות שהתפתחו סביב קורבין, סנדרס, מלנשון או פודמוס.

חל זינוק ברור במידת העניין והצמא לרעיונות סוציאליסטיים ומרקסיסטיים, במיוחד בקרב המוני צעירים ברחבי העולם, מ"דור המילניום" ו"דור ה־Z", שמתמרדים נגד החברה פושטת־הרגל בה הם גדלים. קיים כיום פוטנציאל מוגבר לבניית כוחות סוציאליסטיים ברמה הבינלאומית, והדבר משתקף גם בצמיחה היחסית, מבחינה מספרית ומבחינת השפעה, של כוחות ה־CWI, הארגון בו שותפה מאבק סוציאליסטי.

קראו את הפרק הראשון: