לקראת ה־8 במרץ, יום האישה הבינלאומי, הופיעו יוזמות רבות ברחבי העולם וגם בישראל ל"שביתת נשים" נגד אפלייה ואי שוויון. הטור של צפי סער במוסף גלריה של "הארץ" הוקדש לאחרונה ליוזמות האלה.

הרעיון לשביתת נשים גלובלית עלה בעקבות שביתות הנשים ההמוניות שהתקיימו לאחרונה בפולין, באיסלנד ובארגנטינה, והוא קיבל חיזוק לאחר שמיליוני נשים וגברים השתתפו בצעדות הנשים שהתקיימו במאות ערים שונות בעולם ב־21 בינואר. נשים וגברים שהתחילו להרגיש את כוחם הקולקטיבי, חיפשו דרכים נוספות להסלים את המאבק, והגיעו אל הרעיון החדש/ישן של שביתה.

סער סקרה בטור שלה את שביתות הנשים שהתקיימו לאורך ההיסטוריה ושאלה: "האומנם שביתה של נשים יכולה להוביל לחיסול האפליה המגדרית המושרשת כל כך בחברה?" לדעתה התלות ההדדית בין נשים לגברים הופכת את השביתה לכלי מוגבל.

קצרה היריעה מלהתייחס לתרומה שהייתה לכל אחת מהשביתות הללו למצבן של נשים. גם אם אנחנו עדיין רחוקות מחיסול האפליה המגדרית, כל זכות מינימלית שאנחנו כנשים נהנות ממנה היום הושגה באמצעות אותן שביתות ומאבקים. גם המהפכה הרוסית המוזכרת בטור הביאה להישגים עצומים עבור נשים, שאפילו הדיקטטורה הסטאליניסטית לא הצליחה לחסל לגמרי, עד לחזרת הקפיטליזם לרוסיה.

כמעט כל "שביתות הנשים", במיוחד אלה של השנה האחרונה, לא היו שביתות של נשים נגד גברים אלא שביתות נגד היבטים שונים של אפליה, דיכוי ואלימות כלפי נשים, הפוגעים בחברה כולה. רוב השביתות הטילו סנקציות על ממשלות, על מעבידים ועל בעלי ההון ולא על הגברים בכללותם. לכן ברוב המקרים גברים תמכו ואף הצטרפו לשביתה.

אמנם שביתה של נשים ללא גב של איגוד מקצועי אינה אפשרית עבור עובדות רבות, אך למרבה הצער סער אינה מציעה אסטרטגיה לרתימת האיגודים למאבק כדי לנטרל את איום הפיטורים.

הטור מסתיים במסקנה שאין סיכוי לארגן "שביתת נשים" בישראל בגלל המציאות הניאו־ליברלית, החולשה של איגודי העובדים והיכולת של הממשלה לנפנף ב"איומים ביטחוניים".

למרות האתגרים האלה, אי אפשר לשלול התפתחויות דומות גם כאן. ממשלות ימין ניאו ליברליות ואיגודים מקצועיים חלשים הם לצערינו מאפיינים של הרבה מדינות בעולם — כולל פולין, בה התקיימה שביתת נשים באוקטובר האחרון. היוזמה לשביתה הגיעה מהתארגנויות מאבק של נשים ולא מהאיגודים המקצועיים, אך היא גרמה לאחת מפדרציות האיגודים המקצועיים ה־OPZZ, לתמוך בה ולגבות את השובתות מול איומי פיטורים. באיטליה פנייה ממארגנות השביתה ביום האישה גרמה לחלק מהאיגודים המקצועיים להכריז על תמיכה בה.

בהסתדרות הכללית יש לא מעט איגודים עם רוב נשי — מורות, אחיות, עובדות סוציאליות ועוד. אלו בדיוק העובדות שיצאו בשנים האחרונות למאבקים לוחמניים, בחלק מהמקרים בניגוד לעמדת הנהגת ההסתדרות. ראשי ההסתדרות אפילו לא שוקלים להצטרף לשביתה הגלובלית, אך זה לא אומר שלא צריך לנסות לרתום את הכוח של העבודה המאורגנת למאבק באפליית נשים ובמדיניות הניאו־ליברלית — שנשים הן הראשונות להיפגע ממנה.

עובדות המאוגדות בהסתדרות וביתר ארגוני העובדים, יכולות לקדם זאת באמצעות כינוס אספות הסברה ב־8 במרץ. באספות ניתן להתייחס גם למאבק נגד הטרדה ואלימות מינית ולסוגיות נוספות שמטרידות נשים במקומות העבודה.

מחאות המתקיימות במקביל בארצות שונות עוזרות ליצור סולידריות בין נשים וגברים מלאומים שונים שנפגעים מאותה מדיניות. הסולידריות, כולל עם מאבקי הנשים ברחבי המזרח התיכון וספציפית בשטחים הפלסטיניים הכבושים, היא התשובה לניסיונות להשתיק מחאות נגד הממשלה באמצעות הפחדה ביטחונית, והיא תוכל לעזור לבנות מאבק רחב ואפקטיבי לשינוי החברה.