מעל לעשרת אלפים מפגינים ומפגינות לקחו חלק בעשרות ההפגנות נגד מתווה הגז ברחבי הארץ — זוהי המחאה הגדולה ביותר על נושא כלכלי מאז קיץ 2011.

המחאה הצליחה לשבש את התוכנית המקורית של ראש הממשלה נתניהו: לאשר את המתווה שגובש בין הממשלה למונופול הגז בוועדת החוץ וביטחון, הרחק מעיני הציבור. נתניהו מתעקש להשתמש בסעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים, לפיו ניתן לאפשר את את קיומו של מונופול פרטי במשק מטעמים ביטחוניים. כך יזכה המתווה שמבטיח ליצחק תשובה ונובל אנרג׳י שליטה מונופוליסטית במאגרי הגז לגושפנקה חוקית.

אלא שהמאבק נגד המתווה הרתיע חלק משרי הממשלה מלעשות זאת. בעקבות זאת, נתניהו סגר דיל מסריח עם יו״ר ש״ס אריה דרעי: האחרון התפטר מראשות משרד הכלכלה בשביל לפנות את מקומו לנתניהו שמתוקף תפקידו החדש, שר הכלכלה, ישתמש בסעיף הביטחוני.

הדיל עם דרעי, השימוש חסר התקדים בסעיף 52, התפטרותו של הממונה על ההגבלים העסקיים והדחתה של יו״ר רשות החשמל בשל התנגדותם למתווה הגז — כל אלה הבהירו כיצד הדמוקרטיה מכופפת לדיקטטורה של שלטון ההון ועוררו זעם ציבורי.

פיתוח המאבק

אך למרות מצב הרוח הציבורי וההפגנות המרשימות, בדיון שהתקיים בוועדת הכלכלה בתחילת דצמבר, נתניהו ושר האנרגיה שטייניץ נראו בטוחים כי אין מי שימנע מהם לאשר את המתווה. הם אפילו לא הציעו להכניס בו שינויים בשביל לרכך התנגדויות. העמדה היהירה הזאת, בשילוב עם מצב בו ההפגנות מתחילות לקטון משבוע לשבוע ולאבד מומנטום, מדגישים כי המאבק זקוק לעוד מנופי לחץ.

כשמשרד האוצר הכריז בסוף נובמבר על פגיעה במבוטחי הביטוח הסיעודי במקומות העבודה, ההסתדרות איימה להכריז סכסוך עבודה כללי במשק ואילצה את הממשלה לסגת. זוהי דוגמא לכוח שיש לעבודה המאורגנת. ההתגייסות של הכוח הזה לטובת עצירת מתווה הגז בהחלט יכולה לשנות את התמונה.

ארגון "כוח לעובדים" עשה צעד חשוב בכיוון כשקרא לעובדים המאוגדים בשורותיו להשתתף בהפגנות נגד המתווה. עמי וטורי מהנהגת "כוח לעובדים" נאם באחת ההפגנות שהתקיימו בחיפה, והדגיש כי "את הגז צריך להלאים, והכוח צריך להיות בידי העובדים". בנאומו קרא להסתדרות וליתר ארגוני העובדים להצטרף למאבק.

קריאתו של וטורי עומדת בסתירה לעמדת מארגני ההפגנות המרכזיות בתל אביב — "מטה מאבק הגז", "מגמה ירוקה" ודף הפייסבוק "צדק חברתי — חדר המצב". אותם גורמים לא רוצים לראות את ארגוני העובדים במאבק בגלל הזיהוי שלהם עם השמאל, והם אף סירבו לבקשתם של נציגים מכוח לעובדים לנאום באחת ההפגנות הגדולות בתל אביב. מדובר בהתנהלות הרסנית המסכנת אסטרטגית את המאבק.

ארגוני הסטודנטים, ארגוני העובדים ובראשם ההסתדרות — ארגון העובדים הגדול במשק — חיוניים לפיתוח המאבק. ההסתדרות יכולה ליזום אסיפות הסברה במקומות עבודה על שוד הגז, ולסייע לארגון של הפגנות הבאות. אך מול הנחישות של הממשלה להעביר את המתווה, הפגנות לבדן לא בהכרח יספיקו. לכן במקרה הצורך, ההסתדרות צריכה לארגן גם צעדים ארגוניים, כולל שביתת אזהרה כללית במשק.

צעדים מסוג זה בהחלט מסוגלים להביא להטלת פיקוח מחירים אמיתי והעלאה של התמלוגים, אפילו אם המתווה יאושר. ככל שהמאבק יתרחב, כך ניתן יהיה להבטיח שמאגרי הגז לא יישארו בידיים של הטייקונים וינוהלו לטובת הצרכים של כלל הציבור.