"זהו קרב חיי", כך תיאר ראש הממשלה נתניהו, לפי אתרי החדשות המרכזיים, את מאמציו הכושלים לגייס רוב בכנסת להצבעה שנכפתה עליו בנושא מונופול הגז ביום שני. הלחץ הציבורי הכשיל לפי שעה את המהלך ואילץ את נתניהו, שלושה חודשים בלבד לאחר שהתרברב בניצחון ה"גדול" של הליכוד בבחירות, לדחות את ההצבעה לאחר שלא הצליח לגייס לה רוב מובטח.

אלפים, ובהם פעילי מאבק סוציאליסטי, יצאו להפגין ולחסום כבישים בתל אביב במוצ״ש במחאה על הניסיון של נתניהו להעביר את תוכניתו לשימור המונופול של "דלק" שבבעלות הטייקון יצחק תשובה ושל התאגיד האמריקאי "נובל אנרג׳י" במאגרי הגז הטבעי שמול חופי ישראל.

נתניהו העדיף עד היום להימנע ככל האפשר מלהציג את התוכנית לציבור בידיעה שהיא תובן כפי שהיא: שוד ציני של משאב ציבורי, שמתבצע בעזרת אותה ממשלה שטוענת ש"אין כסף" למיטות אישפוז בבתי־חולים, להקטנת כיתות ולשכר הוגן לעובדות ועובדי המגזר הציבורי.

לאורך חודשים ארוכים המתווה שהתגבש הוסתר מעיני הציבור. עיקר פרטיו הוצגו באופן רשמי רק לאחר ובעקבות הפארסה של דחיית ההצבעה בכנסת. היום (שלישי) כינס שר האנרגיה שטייניץ מסיבת עיתונאים במהלכה למעשה אישש את הפרטים שהצליחו לדלוף לתקשורת ושהציתו את המחאה.

המתווה אותו הציג שטייניץ, יאפשר לשותפות הגז של יצחק תשובה ונובל אנרג׳י להמשיך להחזיק בשנים הקרובות בעיקר מאגרי הגז: המאגר הגדול ביותר "לווייתן" יישאר בשליטה משותפת מונופוליסטית של שתי החברות, כשבמקביל לכך גם "תמר" — המאגר היחידי שמחובר נכון לעכשיו לחוף — יישאר בידיהן למשך שש שנים. בתום התקופה הזאת, דלק תצטרך למכור את אחזקותיה במאגר "תמר", לאחר שחלק גדול מהגז בו כבר ינוצל. נובל תמשיך לשלוט ב־25% ממנו במקביל לשליטתה ב"לווייתן".

לפי המתווה, המונופול של נובל ודלק אמור למכור את אחזקותיו ב"כריש" וב"תנין". מדובר בשני מאגרים קטנים שסך עתודות הגז המוערך בהם הוא כ־13% מזה של "לווייתן".

בנוסף, לא יוטל פיקוח מחירים במתווה המתוכנן. תקרת מחיר זמנית תקבע לשש שנים לפי רמת המחירים הממוצעת במשק כיום, העומדת על כ־5.5 דולר ליחידת חום (MMBtu), שעה שעלות ההפקה השוטפת לפי דוחות נובל אנרג׳י מסתכמת בכחצי דולר ליחידה. החוזים המונופוליסטיים שכבר נחתמו בין חברת החשמל לבעלים של "תמר" לא ייפתחו מחדש.

בחודש שעבר הודיע הממונה על ההגבלים העסקיים דיויד גילה שהוא מתפטר מתפקידו עקב כוונת הממשלה החדשה לאשר תוכנית זו בניגוד למתווה שהוסכם קודם לכן עם רשות ההגבלים העסקיים ושכלל כנראה הטלת מגבלות משמעותיות יותר על דלק ונובל אנרג׳י. גילה סיפר שתאגידי הגז פועלים בסחטנות ולמעשה מאיימים להשאיר את הגז באדמה אם הממשלה תאמץ תוכנית שאינה מקובלת עליהם.

הביקורת של גילה על היקף ההתערבות בשוק מושפעת כפי הנראה הן מהתשלום הגבוה יחסית שמעבירה חברת החשמל, שבבעלות המדינה, לידי תאגידי הגז, והן מלחצים מצד שכבה של בעלי הון בישראל שמתנגדים למתווה המוצע, בין אם בגלל הרצון להפחית את המחירים לתעשייה ובין אם בגלל שאיפות להיכנס לשוק הגז. ברקע קיימת גם ההתנגדות הציבורית הרחבה להעברת מאגרי הגז לידי הטייקונים.

מנגד, התאחדות התעשיינים ושורה של בעלי הון ישראלים תומכים במתווה בטענה שהוא יביא לחיבור מהיר של מפעלי תעשייה לגז. אך מעבר לכך, נראה שעמדת נתניהו והממשלה בוויכוח מושפעת לא רק מהלחצים מצדם ומצד תשובה אלא גם מלחצים אימפריאליסטיים מכיוון ארה״ב. מזכיר המדינה האמריקאי, ג׳ון קרי, שבשנת 2013 החזיק במניות של נובל אנרג׳י בהיקף של לפחות חצי מיליון דולר ושמילא תפקיד מרכזי בגיבוש עסקאות יצוא ממאגר "לווייתן", פנה בדצמבר האחרון לנתניהו והתלונן על "אי־הוודאות הרגולטורית" בענף הגז הישראלי. עוד קודם, ב־17 ביולי, ביום בו החלה הפלישה הקרקעית לרצועת עזה, קיבל נתניהו פנייה מפטרונו, איל־הקזינו והבעלים של "ישראל היום" שלדון אדלסון, בבקשה ספציפית אחת: "לייעל" את הרגולציה בשוק הגז הישראלי ("הארץ", 26.6). אדלסון פנה בעניין כנציג הלובי העסקי האמריקאי "היוזמה העסקית של ארה״ב–ישראל", המייצג גם את נובל אנרג׳י. עוד פורסם כי ח״כים מ"הרשימה המשותפת" קיבלו, לפני דחיית ההצבעה בכנסת, פניות טלפוניות משגרירות ארה״ב, שהפצירה בהם להצביע בעד המתווה.

המחטף נהפך לפארסה

בניסיון חסר תקדים לעקוף במחטף את רשות ההגבלים העסקיים, החליט נתניהו לנצל סעיף בחוק ההגבלים העסקיים (סעיף 52), שמאפשר להחריג מונופול מטעמים "ביטחוניים", והביא את תוכניתו לאישור בקבינט המדיני־ביטחוני — הרחק מעיני הציבור — במקום בוועדת הכלכלה של הכנסת.

אלא שהלחץ הציבורי גורם לפילוג בממשלה ובשורות הכנסת, גם בקרב מפלגות קפיטליסטיות שתומכות במתווה נתניהו.

כבר מיד אחרי הכרזתו של גילה הודיע שר האוצר ויו״ר כולנו משה כחלון כי בניגוד להתחייבות שנתן ערב הבחירות הוא לא יעסוק בפירוק מונופול הגז בשל "ניגוד עניינים", שנובע מכך שאחד מבעלי ההון המקורבים אליו אישית הוא קובי מימון, ששולט במספר תאגידי נפט וגז, בהם תאגיד "ישראמקו" המחזיק ב־28% ממאגר הגז "תמר". כחלון תומך במתווה נתניהו, אבל חושש שהזעם החברתי בנושא יופנה אליו ומנסה להחליש מראש את הטענה — הנכונה גם אלמלא קשריו האישיים — שהוא פועל בשירות האינטרסים של ברוני הגז.

למרות אישור התוכנית בקבינט ביום חמישי האחרון, הסמכות הרשמית להעניק פטור "ביטחוני" נתונה בידי שר הכלכלה, יו״ר ש״ס אריה דרעי. גם הוא תומך במתווה נתניהו, אבל חושש מהלחץ הציבורי, לאחר שמפלגתו הפרו־קפיטליסטית התחפשה בקמפיין הבחירות האחרון שלה לקול הפוליטי של ה"שקופים". הוא סירב לחתום וכפה על נתניהו להביא לאישור מליאת הכנסת את ההחלטה הטכנית על העברת הסמכות הרשמית בנושא לידי הממשלה.

בעקבות פנייה של יו״ר ועדת הכלכלה של הכנסת איתן כבל ("העבודה"), הצהיר היועץ המשפטי של הכנסת, שכל חברי הכנסת שיש להם "עניין אישי" בנושא הגז נדרשים להודיע על כך לכנסת. כך הגביר עניין ההצבעה הטכנית בכנסת את הלחץ על פוליטיקאים נוספים למשוך את ידיהם באופן יוצא־דופן מאחריות רשמית להחלטה על התוכנית.

שר הרווחה חיים כץ מהליכוד, שמנסה לטפח לעצמו תדמית "חברתית", הודיע שלא יצביע בכנסת בשל ניגוד עניינים אישי, מכיוון שהוא מחזיק במניות בישראמקו בשווי עשרות מיליוני שקלים. שר הבינוי יואב גלנט, ממפלגתו של כחלון, טען שלא יצביע לאחר שלפני כשנה בלבד פרש מתפקיד המנכ״ל של חברת הקידוחים Nammax Oil And Gas.

במקביל, הלחץ הציבורי אף דחף חבר נוסף בכולנו, השר להגנת הסביבה אבי גבאי, שאינו חבר כנסת, להכריז על התנגדות למתווה.

נתניהו בנה על שיתוף־פעולה מחוץ לממשלה מצד "ישראל ביתנו", שתומכת במתווה. אלא שרק בחודש שעבר ליברמן הותיר את נתניהו עם קואליציה צרה של 61, בחתירה לשקם את כוחה הפוליטי של מפלגתו, שבצל פרשות השחיתות התקרבה בבחירות האחרונות לאחוז החסימה החדש. ליברמן מנצל כעת את ההזדמנות כדי לנגח את הממשלה והודיע שלמרות התמיכה בתוכנית, מפלגתו תצביע נגד העברת הסמכויות.

גם יו״ר "יש עתיד" יאיר לפיד הביע תמיכה באופן כללי במתווה של נתניהו, אבל אמר שמפלגתו תתנגד בהצבעה בכנסת עקב חוסר השקיפות שבהצגת התוכנית לציבור. חברו למפלגה, ח״כ מיקי לוי, נמנה עם חברי הכנסת שהודיעו שלא יצביעו עקב ניגוד עניינים אישי, בשל קשריו עם משפחת ההון לבנת — בעלת אחזקות בישראמקו.

בהיעדר רוב מובטח להצבעה שקלו בסביבת נתניהו להכריז על הפיכתה להצבעת אמון בממשלה, כאמצעי לחץ על הח״כים והשרים, אך כאמור ההצבעה נדחתה לבסוף.

הפתרון לשוד הגז: הלאמה

נתניהו ונציגי הממשלה טוענים שאין שום חלופה לשוד משאבי הטבע. שר החינוך ויו״ר "הבית היהודי" נפתלי בנט טען באופן אבסורדי שאם מתווה נתניהו לא יאושר "ייתכן בסבירות גבוהה שהגז יישאר באדמה לנצח" — כאילו שהגז לא זורם כבר שנתיים וכאילו שלתאגידי הגז יש כוח על־טבעי שמאפשר רק להם, ולא לאף אחד אחר, להוציא את הגז מהאדמה. נתניהו ניסה ספין הפחדה אחר כשטען שאם היה "נוקט מדיניות פופוליסטית, היינו בדיוק במצבה של יוון". במציאות, המשבר הכלכלי ביוון אינו תוצאה של הטלת מגבלות על הטייקונים אלא בדיוק להפך!

הקריאות להפחתה דרסטית יותר במחיר הגז ולהטלת מגבלות חריפות יותר על נובל אנרג׳י ו"דלק" הן חיוביות, אבל הן לא יספיקו כדי לפתור את עיקר הבעיה.

ראשית, בעוד שתאגידי הגז לא יכולים לקחת איתם את מאגרי הגז וללכת, הם כן יכולים להשתמש בהון העצום שמופקד בידיהם כדי לקנות השפעה פוליטית, לעקוף רגולציה, להתחמק ממיסוי ואף לפעול לשיבוש אספקת הגז בתגובה לצעדים שייחשבו בעיניהם כפגיעה משמעותית בשיעור הרווח שלהם.

שנית, גם אם, בניגוד למתווה שמוצע עכשיו, עוד שניים־שלושה בעלי הון ייכנסו לשוק הגז ויאולצו למכור את הגז במחיר זול יותר, ואפילו אם המיסוי עליהם יוגדל, עדיין נתח עצום מהגז ישמש להעשרת משפחות הון פרטיות במקום להשקעה חברתית. במצב כזה לא ניתן יהיה להבטיח את השימוש המועיל ביותר מבחינה חברתית וסביבתית בגז עצמו ובהכנסות האפשריות ממנו. אסור שמשאב טבע מתכלה ישמש למטרות רווח פרטי.

הפגנת האלפים בתל אביב הצליחה לעורר חשש אמיתי במסדרונות הממשלה והביאה את נתניהו ל"קרב חייו" בשירות הטייקונים. ההפגנה הבאה במוצ״ש (4 ביולי) צריכה לעזור לבנות מאבק שלא ייתן לתוכנית לעבור ושידרוש להוציא את הגז מהידיים של הטייקונים ולהלאים אותו תחת פיקוח וניהול ציבוריים ודמוקרטיים. התגייסות של ועדים וארגוני עובדים, אגודות סטודנטים וארגונים חברתיים, תוכל לעזור להרחיב את המאבק, כולל דרך הרחבת מטה המאבק, קידום פעולות הסברה והיערכות גם לאפשרות של צעדי שביתה, במטרה לגרום לנתניהו להפסיד בקרב חייו.

גז טבעי — נכס ציבורי!

• כן לפיקוח מחירים אמיתי, שיוזיל את מחיר הגז ויפחית את יוקר המחיה לציבור.
• כן להעלאת התמלוגים על הגז ולהעלאת המיסוי הכולל על בעלי ההון והתאגידים הגדולים.
• להלאים את מאגרי הגז, תוך פיצוי המשקיעים במקרים של צורך מוכח.
• להעביר את משק הגז לפיקוח ולניהול ציבוריים ודמוקרטיים על־ידי נציגי עובדים, נציגי ציבור וארגונים סביבתיים.

לעצור את שוד הגז!

• להתגייס להצלחת הפגנת ה־4 ביולי נגד מחטף הגז.
• הירתמות של ועדים וארגוני עובדים, אגודות הסטודנטים וארגונים חברתיים להצלחת המאבק.
• להרחיב את מטה המאבק, לארגן עוד הפגנות, לקדם פעולות הסברה ולהיערך גם לאפשרות של צעדי שביתה לעצירת מתווה נתניהו.