בתחילת ספטמבר הפסיקה הנהלת הרכבת הקלה בירושלים את תנועת הרכבות בטענה כי הנהגים פתחו ב"שביתה פראית" במסווה של חופשות מחלה. צעד זה מתווסף לשורה ארוכה ומתמשכת של מהלכים נגד עובדי הרכבת מצד הנהלת קבוצת 'סיטיפס', מפעילת הרכבת הקלה.

רק בחודש אוגוסט האחרון שבתו הנהגים, ישראלים ופלסטינים, נגד כוונת ההנהלה להגביר את תדירות הרכבות ללא תוספת כוח־אדם. המהלך, שהביא להגדלה משמעותית של עומס העבודה, מסכן את בטיחות הנהגים והנוסעים. בנוסף לכך, ההנהלה מסרבת כבר זמן רב לחתום על הסכם קיבוצי חדש שיכלול שיפור בתנאי השכר והבטיחות של העובדים.

בדומה לשביתה שהיתה באוגוסט, גם בספטמבר הגישה הנהלת הרכבת תביעה נגד העובדים בבית הדין לעבודה, שנעתר לבקשתה והורה לנהגים לשוב מיידית לעבודה.

במהלך הדיון הלילי בביה״ד הסבירו העובדים כי חלקם נעדרו לאחר שהוצאו לחופשה בהחלטת ההנהלה. חלק ניכר מהנהגים אכן סובלים מבעיות בריאותיות, הנובעות בעיקרן מעומס ותנאי עבודה קשים. בשיחה איתנו הסבירו מספר נהגים, ובהם חברי ועד העובדים, כי הם נאלצים להתייצב למשמרת ללא שעות מנוחה מספיקות או כשירות בריאותית. בחלק מהמקרים, מתוך חשש לבטיחותם שלהם ושל נוסעי הרכבת, הם מסרבים לעשות זאת. לכן האחריות המלאה להשבתת הרכבת ולפגיעה בנוסעים היא של ההנהלה.

כל זה לא הפריע לעיריית ירושלים להצטרף לעתירת ההנהלה לבית הדין. ראש העיר ניר ברקת הגיע לדיון וטען כי הנהגים ה"ברוטליים" מחזיקים את הנוסעים כ"בני ערובה". אם טובת הנוסעים היתה לנגד עיניו של ראש העיר הוא לא היה מגבה את ההנהלה, שמסכנת אותם, אלא את הנהגים.

ניכר שהצעדים הכוחניים מצד ההנהלה רק מחזקים את נחישות העובדים להיאבק. בשלב הזה, למרבה הצער, הרושם הוא שהנהגת ההסתדרות פועלת באופן שמנסה לפייס את ההנהלה או להכפיף את המאבק להליך משפטי בבית הדין. הכיוון הזה עלול בהחלט לבוא על חשבון צעדי מאבק הנחוצים להשגת דרישות העובדים. ראוי לדרוש מההסתדרות לספק לעובדים גיבוי מלא, שיכלול סיוע לגיבוש תוכנית אסטרטגית למאבק, צעדי מחאה ושביתה לחיזוק המאבק, מהלכי הסברה לתושבי ירושלים וגיוס צעדי סולידריות מוועדי עובדים אחרים.

להעביר את הרכבת הקלה לידי הציבור

פרויקט הרכבת הקלה הכפיף את מערך התחבורה הציבורית בירושלים, בשורה התחתונה, לאינטרס הרווח של מספר תאגידים ובתי השקעות השולטים בסיטיפס. כדי למקסם רווחים, הנהלת סיטיפס נוקטת מדיניות קנסות שרירותית ואגרסיבית, ומנסה לצמצם את עלויות השכר והתפעול על חשבון בטיחות הנוסעים והעובדים.

העברת הרכבת לידיים ציבוריות, תוך פיקוח דמוקרטי של נציגי הנהגים, של תושבי ירושלים ושל ארגוני הסביבה תוכל להבטיח כי הרכבת תספק את השירות הטוב ביותר וברמה הגבוהה ביותר, תוך שמירה על תנאי עבודה בטוחים.