הפגנות הזעם שהתפרצו בעיר בולטימור, בעקבות מותו של פרדי גריי – צעיר שחור שהוכה למוות לאחר שנעצר על־ידי המשטרה – הן למעשה המשך לתנועת המחאה נגד הגזענות והאלימות המשטרתית שמתפתחת ברחבי ארה״ב תחת הכותרת BlackLivesMatter — חיי השחורים חשובים. אורי בר־שלום אגמון כותב על התפתחות התנועה, שנתנה השראה גם למחאת יוצאי אתיופיה כאן בארץ, והדיון שמתקיים בשורותיה על המשך המאבק.

דווקא בזמן כהונתו של ברק אובמה, הנשיא השחור הראשון בהיסטוריה של ארה״ב, מתפתחת אחת מתנועות המחאה העוצמתיות והחשובות ביותר נגד גזענות בעשורים האחרונים.

צעירים שחורים, שעדיין חיים ברובם המוחלט בפרברי עוני, משתכרים משכורות נמוכות וסובלים מאלימות משטרתית קטלנית — בממוצע, אחת ל־26 שעות נהרג אדם שחור מאש המשטרה או המשמר האזרחי — לא מחכים לשינוי שיגיע מלמעלה, ממוסדות השלטון.

בדומה למחאות בישראל על רצח צעירים ערבים על־ידי המשטרה ברהט ובכפר כנא, ובדומה למאבק של צעירים יוצאי אתיופיה נגד האלימות המשטרתית על רקע גזעני, הצעירים השחורים בארצות הברית יוצאים למאבק ודורשים לשים סוף לאפליה ולדיכוי!

באוגוסט 2014 הביא הרצח המזעזע של הנער השחור מייקל בראון על־ידי שוטר לבן להתפרצות של מחאה הרואית בעיירה פרגוסון, שגררה במהרה גל של הפגנות סולידריות בערים רבות ברחבי ארצות הברית. בחודשים האחרונים, שורת מקרי רצח נוספים של צעירים שחורים על־ידי המשטרה, שחלקם תועדו והופצו ברשתות החברתיות, הביאו להתפתחות של תנועה בשטח נגד האלימות המשטרתית, האפליה והדיכוי, תחת הכותרת BlackLivesMatter (חיי השחורים חשובים).

בוושינגטון צעדו יותר מאלף מפגינים לאחר שאנטוניו זמבראנו מונטס נרצח על־ידי המשטרה כשידיו מורמות באוויר — מקרה שתועד בוידיאו וזיעזע המונים. בקליבלנד הפגינו אלפים במחאה על הרצח של טמיר רייס, ילד שחור בן 12 שנורה למוות לאחר שנופף באקדח צעצוע, ובניו יורק יצאו לרחוב עשרות אלפים אחרי ששוטר שירה למוות בנער שחור זוכה ולא הועמד לדין.

מתוך ההבנה שמערכת האפליה הגזענית לא מתחילה ונגמרת רק באלימות המשטרתית, תנועת "אלטרנטיבה סוציאליסטית" (השותפה של מאבק סוציאליסטי בארה״ב), שלוקחת חלק בהפגנות ובמאבק ברחבי המדינה, מדגישה הן את הצורך להמשיך ולהרחיב את המחאה נגד אלימות משטרתית, והן להתחבר גם למאבק להעלאת שכר המינימום, שתופס תאוצה אף הוא, לרבות בקרב עובדים ועובדות שחורים.

החיבור הזה כבר החל, ובהפגנות השנתיות לזכר מרטין לות׳ר קינג שנערכו בינואר הודפסה הדרישה להעלאת שכר המינימום על באנרים בראש צעדות של אלפים שיצאו להפגין נגד האלימות המשטרתית הגזענית.

בנוסף, הפעילים של "אלטרנטיבה סוציאליסטית" מסבירים את התפקיד החשוב שהיה לעבודה המאורגנת בארה״ב בהתגייסות למאבק ההיסטורי בגזענות בשנות ה־60' וה־70', ומדגישים שגיוס תמיכה מאיגודי העובדים הוא קריטי כדי לנצח במאבק הזה. ארגוני עובדים בקליפורניה ובפילדלפיה כבר הצהירו שהם תומכים במאבק.

לאחר כמה חודשים שבהם הפגנות של אלפים נערכו כמעט בכל עיר גדולה בארה״ב אורגן כנס בהשתתפות פעילים רבים כחלק מניסיון לפתח דיון על הדרך קדימה. הפעילים התכנסו במטרה ללמוד לעומק את המציאות ולגבש אסטרטגיות להמשך המאבק. בכנס הועלה הצורך החשוב להציב דרישות קונקרטיות למאבק: החל מפיקוח דמוקרטי על מנגנוני המשטרה ועד להעלאת שכר המינימום, חינוך חינם וביטוח בריאות לכולם.

50 שנה למותו של מלקולם אקס

השנה מציינים בארה״ב 50 שנה לרצח של מלקולם אקס או בשמו המלא מאליק אל־שאבאז — דמות מעוררת השראה עבור צעירים רדיקלים רבים המופיעה גם היא על שלטים בהפגנות של החודשים האחרונים. מלקולם אקס היה ממנהיגי המאבקים הגדולים של התנועה לשחרור השחורים בארה״ב בשנות ה־50' וה־60'. בסוף חייו, ההתפתחות של התקוממויות ומהפכות אנטי־קולוניאליות ברחבי העולם, שעיצבו את תפיסת עולמו, הובילה אותו למסקנות שמאליות, אנטי־קפיטליסטיות ואף סוציאליסטיות.

מלקולם אקס הגיע למסקנה שכדי לפתור באמת את בעיית הגזענות והאפליה, וכדי לשפר את תנאי החיים של הציבור השחור בארה״ב, יש צורך להיפטר מהשיטה הקפיטליסטית כולה, שמנציחה את הגזענות, העוני והניצול. הוא הסביר שהמאבק של השחורים בארה״ב אינו מנותק משאר המאבקים נגד הניצול, העוני והאימפריאליזם ברחבי העולם, ושיש צורך לחבר בין המאבקים ולהתקדם לעבר החלפת השיטה הקפיטליסטית עצמה. 50 שנה אחרי מותו, רעיונותיו של מלקולם אקס זוכים לעניין מחודש ומתווים את הדרך עבור עשרות אלפים שלוקחים חלק במאבק נגד הגזענות.