ממשלת ההון וההתנחלויות הגזענית הבאה של נתניהו בדרך. אבל הניצחון של הליכוד ונתניהו הוא ניצחון מוגבל. לא מדובר בניצחון היסטורי. ביום הבחירות נרשמה הצבעת מחאה חזקה נגד שלטון נתניהו בחיפה, בתל אביב ובקרב הציבור הערבי־פלסטיני. העלייה של הליכוד ל־30 מנדטים היא בעיקר על חשבון בנט, ליברמן וישי. הגוש של הליכוד, הבית היהודי וישראל ביתנו זכו יחד ב־44 מנדטים, כלומר במנדט אחד יותר לעומת בחירות 2013. אולם תוצאה זו עדיין נמוכה ב־5 מנדטים לעומת מספר המנדטים להן זכו רשימות אלו ו"האיחוד הלאומי" בבחירות 2009.

כזכור, ב־2009 קמה ממשלת ימין בראשות נתניהו, לאחר שמפלגתו של ליברמן הגדילה משמעותית את כוחה. פרשנים רבים הסבירו אז כי נסתם הגולל על כל אפשרות לשינוי. אבל דווקא הצלפות השוט של שלטון הימין, הבהירו לשכבה רחבה מאוד של יהודים וערבים שאין מנוס ממאבק לשינוי. בקיץ 2011 פרצה מול אותה ממשלה תנועת המחאה החברתית הגדולה ביותר שהיתה בישראל, ועל רקע "האביב הערבי" ותסיסה גוברת בשטחים הפלסטיניים, חלקים בממסד הישראלי חששו, בצדק מבחינתם, ממרד המוני נגד משטר הכיבוש וההתנחלויות בשטחים.

ברור שההיסטוריה לעולם לא חוזרת על עצמה באותו האופן. סוציאליסטים גם לעולם לא טוענים ש"ככל שיהיה יותר רע, כך קרב השינוי".

אי־אפשר עוד לחזות איך יתפתחו המאבקים נגד ממשלת הימין שצפויה לקום, אבל כן אפשר לחזות שהיא תקומם נגדה שכבות רחבות של עובדים, צעירים ועניים, יהודים וערבים, למאבקים נגד הכיבוש, הגזענות והדיכוי הלאומי, נגד יוקר המחיה, ההפרטות והגזירות הכלכליות ונגד ההומופוביה והסקסיזם.

המאבק נגד שלטון ההון והדיכוי הלאומי ממש לא הוכרע השבוע. לציבור העובדים, הצעירים והעניים, יהודים וערבים, נחוץ מהפך. זה הזמן להתחיל להתארגן בזירות המאבק השונות כדי להוביל מאבק נחוש נגד ההתקפות הצפויות מצד הממשלה החדשה.

המאבקים הללו צריכים לקבל גם ביטוי פוליטי, שיציב אלטרנטיבה של שמאל סוציאליסטי יהודי־ערבי, אל מול שני הגושים הפוליטיים שמייצגים בסופו של דבר את שלטון ההון והדיכוי הלאומי.

פרשנות נרחבת של תוצאות הבחירות והשלכותיהן תתפרסם בימים הקרובים.