בנימין נתניהו, שיזם את הקדמת הבחירות במטרה להרכיב קואליציה יציבה וממושמעת יותר עם "השותפים הטבעיים", סיים לבסוף עם קואליציה רעועה ושברירית. הניצחון ה"היסטורי" לכאורה של הימין, שהיה מוגבל בפועל, תורגם לבסוף להרכבת ממשלה חלשה שהוקמה בצילם של משברים פוליטיים ופארסות מביכות. כבר מיומה הראשון הממשלה אולצה להתמודד עם סדרה של מאבקים ומחאות נגד סדר היום הגזעני והניאו־ליברלי שסביבו הוקמה.

המחאה ההיסטורית של יוצאי אתיופיה, ההפגנות והשביתות העממיות נגד הריסות הבתים ביישובים הערביים, המאבק של עובדי כי״ל בפיטורים, שביתות עובדי הנמל והרכבת נגד ההפרטה, המחאות נגד הזיהום במפרץ חיפה ונגד שוד משאבי הטבע — כל אלה מרמזים כי מבחינת שכבה משמעותית בחברה ביבי ושות׳ אינם ראויים לשום "ירח דבש".

לפי סקר שפורסם ב"הארץ" ב־29 במאי, מספר הנשאלים שהביעו שביעות רצון מתפקודו של נתניהו זהה למספר הנשאלים שהביעו חוסר שביעות רצון: 46%. נתון כזה, ממש בתחילת הקדנציה, מעיד על קיטוב בחברה הישראלית שיוכל, בלחץ האירועים, להתפתח תוך תקופה קצרה יחסית לחוסר שביעות רצון רחב משלטון הימין.

מבחינת העובדים והצעירים, יהודים וערבים, מדובר בממשלה מסוכנת שתנסה לקדם סדר יום הרסני בכל תחום. הבעיות החברתיות, ההתקפות על חירויות דמוקרטיות, הסכסוך הישראלי־פלסטיני והדיכוי הלאומי של הפלסטינים צפויים להעמיק ולהנחית עוד אסונות על האנשים מהשורה. אך במקביל הם צפויים גם להצית זעם, מחאה ומאבקים שיספקו הזדמנויות לבניית חלופה פוליטית חדשה.

סדרי העדיפויות של הימין

אחת המשימות הראשונות של שר האוצר משה כחלון ושותפיו לממשלה תהיה להעביר תקציב דו־שנתי ל־2015–2016. לפי הערכות בנק ישראל, בשביל לעמוד ב"כלל ההוצאה" שנקבע על־ידי האוצר לשנת התקציב הבאה, הממשלה תצטרך לסגור בור תקציבי של 8–12 מיליארד שקל. ההסכמים הקואליציוניים שנחתמו בין הליכוד לשאר מפלגות הקואליציה כבר רומזים מהכיס של מי הבור הזה ייסגר.

לחברים של כחלון — טייקון הגז והנדל״ן קובי מיימון, אותו מגדיר כחלון חבר אישי; טייקון הנדל״ן לאון רקנאטי, שהעמיד לרשותה של מפלגת "כולנו" ערבות של חצי מיליון שקל, או לאשתו של מייסד תאגיד צ׳ק פוינט, ענת אגמון, שהעמידה לרשותה של "כולנו" ערבות של מעל ל־2 מיליון שקל — אין מה לדאוג. שר האוצר אמנם הבטיח שבשביל לצמצם את הגירעון הוא יפעל להטלת מס רכישה על דירות להשקעה ויצמצם את הפטורים ממס על הפקדות לפנסיה של העשירון העליון. אך זה לא אומר שהממשלה תצמצם את הטבות המס שניתנות לטייקונים ולתאגידים הגדולים באמצעות החוק לעידוד השקעות הון ובמגוון דרכים נוספות. לכן הבור בתקציב ייסגר בסופו של דבר מהכיס של האנשים העובדים.

משמעות הקיצוץ המסתמן היא שמערכת הבריאות, החינוך והרווחה ימשיכו לסבול מתת־תקצוב כרוני. אך לא כולם יצטרכו "להדק את החגורה": ההסכם הקואליציוני בין הבית היהודי לליכוד מבטיח כי מפעל ההתנחלויות יזכה לתוספת תקציב של מאות מיליוני שקלים. התקציב של החטיבה להתיישבות יהודית (בהסתדרות הציונית העולמית) — אחת הזרועות של הממשלה לפיתוח מפעל ההתנחלויות — יגדל, וכך גם המענקים להתנחלויות והתקציבים של ישיבות ההסדר ומוסדות החינוך של הציונית הדתית.

ריכוך גזירות?

השאיפה של קבוצות ההון המשפיעות בישראל היא שהממשלה תקדם את האינטרסים הכלכליים שלהן מצד אחד, אך גם תנסה להימנע מתרחיש של פיצוץ חברתי מצד שני. כך למשל אבי טיומקין, בעל הון שתמך בבחירות 2013 ביאיר לפיד, והעמיד בבחירות האחרונות לרשותה של מפלגת "כולנו" סכום של מעל לחצי מיליון שקל הסביר: "אני תמיד אומר שהשכבה שלנו, של העשירים, יושבת על הטיטאניק ושותה שמפניה לצלילי המוזיקה שמתנגנת, בזמן שלמטה בסיפונים התחתונים האנשים כבר טובעים. אם לא נעשה מהלך משמעותי — זה ייגמר באסון. זו הסיבה שאני תומך בכחלון, זה לא יכול להימשך כך".

החשש מהתפתחות של תסיסה חברתית רחבה בציבור הישראלי הניע את המפלגות שמרכיבות את הקואליציה להבטיח להדביק כמה פלסטרים על פצעים מדממים דוגמת מצוקת הדיור, יוקר המחיה ושחיקת השכר במשק. אלא שבמקביל אותן המפלגות גם הולכות להנחית עוד מכות קשות על ציבור העובדים והעניים.

ההבטחה לביטול הקיצוץ בקצבאות הילדים, שבוצע ב־2013, מופיעות בהסכמים הקואליציוניים לצד סיכומים על המשך קידום צעדי הפרטה והרס השירותים החברתיים. לשם כך אף סוכם כי שר האוצר כחלון יעמוד בראש ועדת השרים לענייני הפרטה. המתווה להעלאת שכר המינימום באלף שקל עד דצמבר 2017 נכלל גם הוא בהסכמים הקואליציוניים, אך ההתקפות על העבודה המאורגנת — ולכן גם על תנאי העבודה — יימשכו.

הבטחת הבחירות המרכזית של ש״ס לביטול מע״מ על מוצרי יסוד מופיעה בהסכמים הקואליציוניים ללא תאריך מחייב תוך ציון מפורש שהיישום שלה יהיה תלוי במצב הכלכלה. ההבטחה לתוספת של 700 דירות בשנה לדיור הציבורי, המופיעה גם היא בהסכמים הקואליציוניים, היא לעג לרש. מספר הזכאים לדיור הציבורי שמחכים לדירה נאמד בכ־30 אלף. מלבדם יש עוד עשרות אלפי משפחות שזקוקות לדיור ציבורי אך לא עומדות בקריטריונים הנוקשים של המדינה.

הסלמה מסוכנת בסכסוך

"תג המחיר" של הקמת ממשלת נתניהו הרביעית כולל גם התחייבות להעביר שורה של חוקים שמטרתם להעמיק את האפליה הלאומית של האזרחים הפלסטינים בישראל ולצמצם חירויות דמוקרטיות, למשל באמצעות חוק הלאום וחוק העמותות (שהועתק מספר החוקים של רוסיה של פוטין).

משרד החקלאות, תחת הנהגתו של אורי אריאל יהפוך למשרד לענייני התנחלות, "ייהוד" ונישול. במסגרת תפקידו החדש, אריאל יפקח על פעילות החטיבה להתיישבות יהודית, ועל יישום תוכנית פראוור, המאיימת לעקור את הכפרים הבדואים ה"לא מוכרים" בנגב ולגרש עשרות אלפי תושבים מביתם.

ח״כ אלי בן דהן מהבית היהודי — מי שהכריז בראיון לתקשורת ש"הפלסטינים הם חיות אדם, הם לא אדם, הם לא זכאים לחיות" — התמנה לסגן שר הביטחון ולאחראי על המנהל האזרחי בגדה. מדובר בגוף שבסמכותו להכריז על הקמת התנחלויות חדשות, הפקעת אדמות פלסטיניות והריסת כפרים ויישובים פלסטינים, לטובת הרחבת התנחלויות, כפי שקורה בימים אלה בכפר הפלסטיני סוסיא מדרום לחברון, שתושביו נמצאים בסכנת גירוש מיידית. במקביל לכך תוקם ועדה מיוחדת ל"הכשרת המאחזים" בגדה המערבית — כלומר להכשרה בדיעבד של התנחלויות שהוקמו לרוב על קרקע פלסטינית פרטית.

המשמעות המעשית של כל הסיכומים האלה היא העמקת הכיבוש ומשטר הדיכוי הלאומי בשטחים, והסלמה בסכסוך שעלולה להידרדר עד לכדי סבב מלחמה נוסף בעזה ואף בגדה. במקביל, הממשלה ממשיכה לחמם באופן פרובוקטיבי את גבול הצפון, עם עוד תקיפות בסוריה ובלבנון מבלי לתת עליהן שום דין וחשבון לציבור הישראלי. גם כאן טמונה סכנה למלחמה חדשה בהיקפים גדולים ומחרידים בהרבה, גם לעומת זוועות הקיץ האחרון.

חלופה למדיניות הימין

הפחד מעוד החרפה משמעותית בבידוד הבינלאומי של ישראל הניע את נתניהו להפריח מספר הצהרות לאוויר העולם (המערבי בעיקר) בדבר נכונתו לכאורה לחידוש המשא ומתן. הצהרות אלו מתכתבות עם הקריאות של ממשל אובמה ומנהיגי האיחוד האירופי לנתניהו ולרשות הפלסטינית לחזור לשיחות פורמליות.

אך אפילו אם הממשלה תסכים ללכת בכיוון הזה, זה יעשה ללא שום רצון או יכולת פוליטית להיענות לדרישות הדמוקרטיות הבסיסיות ביותר של ההמונים הפלסטינים. המשא ומתן, אם בכלל ייצא לפועל, ישמש מסך עשן להמשך ביצור מפעל ההתנחלויות והכיבוש ולהמשך הנישול של ההמונים הפלסטינים.

עתידה של הקואליציה הצרה הזאת יהיה תלוי בין השאר בחסדיהם של ח״כים מאגף "ארץ ישראל השלמה" בליכוד, או בקצה הימני קיצוני של הכנסת בדמות סיעת הבית היהודי (ו"תקומה" בתוכה), או במועצות הרבנים של ש״ס, אגודת ישראל ודגל התורה.

נתניהו אינו מסתיר כי הוא מעוניין להרחיב את הממשלה. ניר חפץ, מי שייצג את נתניהו במשא ומתן הקואליציוני, הודה כי הוא "שומר את תיק החוץ להרצוג". אך במצב העניינים הנוכחי, נראה שבמחנה הציוני יעדיפו בינתיים להמתין ולא לקפוץ על העגלה.

הרוב הדחוק שממשלת נתניהו נשענת עליו מספק למפלגות האופוזיציה הזדמנות לבנות עצמן כחלופה שלטונית לקראת הבחירות הבאות. אך השאלה המרכזית היא האם אותן מפלגות מסוגלות להציע חלופה אמיתית למדיניות הימין ופתרון לבעיות החברתיות הבוערות ולסכסוך הלאומי המדמם. הרצוג, לבני ולפיד, ראשי האופוזיציה, כבר כיהנו כשרים בממשלות נתניהו — המדיניות ההרסנית שהמפלגות שהם עומדים בראשן הובילו טיפחה והעמיקה את הבעיות החברתיות ואת הסכסוך.

גם לפני הבחירות וגם אחריהן אותם "ראשי אופוזיציה" כבר הספיקו להבהיר במספר הזדמנויות כי בנושאים המרכזיים אין הבדל של ממש בינם לבין נתניהו. בזמן התקיפה של חיל האוויר הישראלי בסוריה ערב הבחירות הרצוג מיהר להכריז כי בנושא הזה "אין קואליציה ואין אופוזיציה". כמה שבועות אחרי הבחירות יו״ר סיעת העבודה בכנסת הח״כ איתן כבל הכריז כי "בעניין איראן אין קואליציה ואופוזיציה". ובסוף חודש מאי, כשעובדי הנמלים יצאו לשביתה נגד ההפרטה שר האוצר לשעבר, יאיר לפיד, הכריז גם כי במקרה הזה: "אין קואליציה ואופוזיציה. אנו תומכים בממשלה כי זו שביתה פראית".

ההצהרות האלו רק מדגישות שאי־אפשר לסמוך או להסתמך על מפלגות הממסד הקפיטליסטיות לבלימת מהלכים הרסניים שהממשלה תקדם, ובוודאי שלא להצבת חלופה אמיתית למדיניות שלה.

החלופה הנחוצה לממשלת הימין היא שמאל סוציאליסטי של עובדות ועובדים, יהודים וערבים. חלופה כזאת בהחלט יכולה לצמוח, בתקופה הבאה מתוך המאבקים שכבר מתפתחים בשטח ומתוך המאבקים שעוד צפויים לפרוץ מול הממשלה החדשה, ולסחוף אחריהם גם שכבות שהצביעו במערכת הבחירות האחרונה לליכוד. בשביל שזה יקרה יש צורך בנקיטת צעדים קונקרטיים להקמת מסגרת פוליטית חדשה, שתסייע לחבר בין אותם מאבקים סביב סדר יום רחב של מאבק לצדק חברתי ושלום ותציב חלופה סוציאליסטית לממשלת ההון והתנחלויות החדשה.