מקרי ההרג המזעזעים של אזרחים ערבים מראים שוב את היחס הגזעני והאלים של מוסדות המדינה כלפי האוכלוסייה הערבית גם מהצד הזה של הקו הירוק.

אירועי רהט האחרונים, בהם נהרגו שני תושבי העיר על־ידי המשטרה, הם רק תזכורת טרייה למדיניות היד הקלה על ההדק של הממסד הישראלי כלפי האזרחים הפלסטינים ולקלות הראש שבה המשטר מתייחס לחיי אותם אזרחים. אי־אפשר לנתק את האירועים האלה ממדיניות הדיכוי הכללית כלפי פלסטינים שהוגברה בחודשים האחרונים, כולל הרצח של ח׳יר חמדאן בכפר כנא בנובמבר האחרון מירי מכוון של שוטרים, החנק של תושבי מזרח ירושלים וגירושם מביתם, והדיכוי האלים של ההפגנות בגדה המערבית. זו לא טעות — זו מדיניות!

למרות הניסיון של התקשורת הממסדית להסתיר את הנושא, כפי שניסתה לעשות בזמן תכנית פראוור, הנושא עלה למודעות הציבורית. התושבים הבדווים של הנגב הוכיחו כבר במאבק נגד תכנית פראוור שהדרך הכי טובה להתמודד מול ההתקפות האנטי־דמוקרטיות של ממשלת הימין היא התארגנות למאבק רחב, וההפגנות והשביתות שאנחנו רואים בימים האחרונים כתגובה לרצח של שני תושבי רהט יכולות להוות בסיס התחלתי חזק שאפשר לבנות עליו לקראת מאבק המוני רחב.

אנחנו קוראים ל:

■ הרחבת המחאה נגד אלימות המשטרה והמדיניות הגזענית של ממשלת הימין.

■ העמדה לדין של השוטרים שרצחו את סאמי ג׳עאר, סאמי זיאדנה וח׳יר חמדאן. הקמת ועדת חקירה בלתי תלויה, שתכלול נציגים מהקהילה ומהציבור הרחב, שתחקור את כל מקרי ההרג של אזרחים ערבים על־ידי המשטרה מאז אוקטובר 2000.

■ הכפפה של כוחות השיטור ברשויות המקומיות לפיקוח דמוקרטי של ועדות שיטור עירוניות שיורכבו מנציגים נבחרים.

■ חיסול העוני ברשויות הערביות ובשאר הארץ — השקעה בדיור, תשתיות ומישרות.

■ מאבק נגד כל ההתקפות על הציבור הערבי־פלסטיני, כחלק ממאבק רחב של ציבור העובדים והעניים נגד אלימות המשטרה, הגזענות, חוקי אפליה, הכיבוש, המצור, משכורות העוני, ולמען צדק חברתי, שוויון ושלום.