חצי שנה של שביתה באה לסיומה ב־1 בנובמבר, עת נחתם ההסכם הקיבוצי בין נציגי העובדים להנהלת החברה.

ההסכם הקיבוצי מכיל מספר הישגים חשובים ואף תקדימיים, ובראשם צמצום משמעותי מאוד של הפער בשכר ובתנאים בין עובדי "דור א'" הוותיקים לבין העובדים החדשים יותר בחברה, שנקלטו ב־14 השנים האחרונות במעמד מופלה של "דור ב'".

עובדי דור ב' יזכו מעתה גם הם לתוספת ותק של 1% עבור כל שנת עבודה, ובנוסף יקבלו במסגרת ההסכם תוספת שכר של 3.8% בכל אחת מחמש שנות ההסכם. יחד מדובר בתוספת מצטברת של 24% בתוך חמש שנים.

גם הגמולים שמקבלים עובדי דור ב' עבור משמרות הערב והלילה הושוו לאלה של דור א' ושכרם יהיה מעתה 130% ו־160% בהתאמה, במקום 125% ו־150% כיום. מדובר בתוספת ממוצעת של 5% בחישוב חודשי.

אם עובד דור ב' ייאלץ לעבוד ביום החופשי השבועי שלו, שכרו באותה המשמרת יהיה בתעריף 200%, בהשוואה לשכר רגיל ללא גמול כיום. הנחה שמרנית יחסית של ביצוע עבודה ביום חופשי אחת לחודש בלבד משמעותה תוספת של כ־4% לשכר החודשי. בנוסף, הוקם גם מנגנון תגמול עבור קריאות פתע.

עבור עובדי דור א' ההסכם מבטיח תוספת שכר של 1.5% לכל שנת הסכם. מדובר בתוספת גדולה מתוספת דומה בסך 1% שהייתה נהוגה בהסכם הקודם שהצליחו להשיג העובדים בשנת 2007, כשהיו מאורגנים בהסתדרות.

מנגנוני הגנה מפני התנכלויות ההנהלה

עובדי דור א' ימשיכו לזכות גם לתוספות השכר שהיו נהוגות עד כה בהסכמים הקיבוציים: 1% תוספת ותק, ומתן חצי דרגה בשווי 6% אחת לשלוש שנים. אולם עד כה הסמכות לעכב מתן דרגה לעובד הייתה בידי ההנהלה בלבד, ואילו כעת הוקם מנגנון פיקוח אפקטיווי של הוועד על חלוקת הדרגות. זהו שינוי משמעותי שיקשה על ההנהלה לעכב מתן דרגה כסנקציה שרירותית כלפי עובדים.

ההסכם מקצר את תקופת העבודה הנדרשת לקבל קביעות מחמש לארבע שנים, וכמו כן מבטיח תנאי פרישה משופרים עבור 28 עובדים מבוגרים, אשר ייצאו לפרישה מוקדמת.

כמענה לניסיונות ההנהלה לפגוע במעמדם של עובדים וחברי ועד (ראו: "התקדמות במו״מ לצד ניסיון לפגיעה במובילי המאבק") מכיל כעת ההסכם סעיפים המגינים על חברי ועד העובדים מפני התנכלויות, ובין השאר מקנים קביעות מיידית ל־12 עובדים שלקחו חלק פעיל במיוחד בשביתה.

מכסת מינימום של עובדים תחת ההסכם

עוד נקבעה, לראשונה בהסכם קיבוצי בחיפה כימיקלים, מכסת מינימום של עובדים מאורגנים שתעמוד על 220, וזאת בכדי לבלום את הצניחה החדה במספר העובדים המאוגדים שחלה מאז הסכמת ההסתדרות ליצירת "דור ב'" בהסכם של 1997. מאז צנח ב־60% מספר העובדים המאורגנים במפעל.

אמנם המכסה פחותה ממספר העובדים המאורגנים ערב השביתה, שעמד על 243, ובהחלט מדובר בפשרה שנאלצו העובדים להסכים לה בינתיים בהשוואה לדרישתם הראשונית לכלול תחת ההסכם את כלל העובדים בתחנות העבודה הקבועות באתר המפעל, כולל עובדי קבלן וחוזים אישיים. אולם ביחסי הכוחות שבהם התנהלה השביתה לא ניתן היה עדיין להפוך לגמרי את המגמה.

בכל זאת, הצבת מכסת המינימום מגבילה את תוכניות ההנהלה לצמצם עוד יותר את העבודה המאורגנת במפעל באמצעות פיצול תאגידים, הוצאת כ־30 עובדים לפרישה מוקדמת וכן כוונות שהועלו בעל־פה במהלך המו״מ להוציא למיקור חוץ מספר מחלקות. מכסת המינימום תסייע לבלום את הכרסום בעבודה המאורגנת כשלב ראשון.

מימוש השאיפה לקלוט עובדים נוספים להסכם הקיבוצי תלוי בהתפתחות יחסי הכוחות בין העובדים לבין ההנהלה בשנים הקרובות, ביכולת העובדים המאוגדים מהמפעל הצפוני והדרומי לשתף פעולה ביניהם, במגמות דומות במקומות עבודה אחרים וכן בהתבססות ובצמיחה של ארגון כוח לעובדים.

הישג גדול לשנים הבאות

למרות המחיר הלא פשוט ששילמו העובדים בחיפה כימיקלים בגין המאבק הממושך ועל אף שנאלצו לוותר בינתיים על חלק מהדרישות, הם הצליחו להגיע להישג גדול לשנים הבאות. קשה לתאר את השמחה בחדר האוכל במפעל באסיפות לאישור ההסכם ובהרמת הכוסית לכבוד החזרה לעבודה.

מאבקם של עובדי חיפה כימיקלים צפון צריך לשמש השראה עבור עובדי המפעל הדרומי ועבור עובדים במקומות עבודה נוספים שסובלים מפיצול בין "מעמדות" שונים. שביתתם הנחושה היא אות כבוד לא רק לארגון כוח לעובדים אלא לעבודה המאורגנת בארץ בכלל.