ב־16 בספטמבר, יום העצמאות של מקסיקו, התכנסו בכיכר סוקאלו (Zócalo) במקסיקו־סיטי מאות אלפי עובדים, איכרים, עניים, נוער וסטודנטים, במפגן תמיכה עצום באנדרה מנואל לופז אובראדור (Andrés Manuel López Obrador), המכונה "אמלו". אמלו הוא המועמד לנשיאות מטעם "מפלגת הדמוקרטיה המהפכנית" (PRD). המוני התומכים מחו על זיוף הבחירות, וכינסו "אסיפה לאומית דמוקרטית", בה בחרו באמלו כ"נשיא הנבחר". השבעתו מתוכננת ל־20 בנובמבר, 11 ימים לפני כניסתו לכהונה של פיליפה קאלדרון (Felipe Calderón), נציג המפלגה השמרנית, "מפלגת הפעולה הלאומית" (PAN), הנתמכת על־ידי בעלי־ההון.

מספר ימים לפני מפגן התמיכה באמלו, קאלדרון הוכרז כמנצח בבחירות הרשמיות לנשיאות, שנערכו ב־2 ביולי, למרות היקפי הזיוף העצומים. בין היתר התגלה שב־50 אלף מתוך כ־131 אלף קלפיות, מספר הקולות שדווח היה גבוה ממספר הבוחרים הרשומים. פירסום 2.5 מליון קולות מ־11 אלף קלפיות עוכב בשל "אי־סדרים" שנתגלו. על־פי דיווחי עיתונים מקומיים, בכ־80% מהקלפיות היו טעויות ספירה. בית־המשפט הגבוה לענייני בחירות פסק שהבחירות חוקיות. השופטים הסכימו לספירה חוזרת של כ־9% מהקולות בלבד. דרישת ההמונים לספירה מלאה מחוש של הקולות נדחתה, בטענה ש"אין בחירות מושלמות". נערכה ספירה מחדש בכ־2600 קלפיות ויתרונו של קאלדרון כבר צומצם רשמית מ־400 אלף (כחצי אחוז) ל־244 אלף קולות.

לאן הבחירות מובילות?

התמיכה במועמדים התאפיינה בחלוקה מעמדית ברורה. העובדים, מרבית האיכרים העניים והסטודנטים, תמכו באמלו. האליטה העשירה וחלקים של המעמד הבינוני תמכו בקאלדרון. האירועים מתרחשים בתקופה של מאבקי עובדים סוערים. אחת הדוגמאות האחרונות היא המאבק על משכורתיהם של 70 אלף המורים במחוז "וואחאקה" (OAXACA). המורים השתלטו על תחנות רדיו במחוז והשתמשו בהן כדי להודיע על שביתות והפגנות. עובדי המכרות, עובדי המתכת ועובדים אחרים הצטרפו למאבק שהתפתח להתקוממות עממית נגד מושל המחוז.

אמלו עצמו אינו מתנגד עקרונית לשלטון ההון, אלא ל"בעלי השפעה שמנצלים את הממשלה לטובתם". לכן אינו נתפס כקיצוני מדי בעיני העשירים. הפחד שלהם הוא לא ממנו, אלא מכך שהיבחרותו תביא למבול של מאבקים בדרישה לשיפור תנאי החיים של ההמונים במדינה. מבחינתם יש סכנה ממשית שמקסיקו תלך בעקבות בוליביה וונצואלה.

מקסיקו וארה״ב: פצצת זמן מתקתקת

במידה ותעלה ממשלה המונהגת בידי אמלו, היא תתנגש עם האימפריאליזם האמריקאי. אמלו דרש בקמפיין הבחירות בחינה מחודשת של הסכמי הסחר עם ארה״ב. הוא הבטיח לקצץ במחצית את משכורת משרת נשיא המדינה. בנוסף, הוא התחייב להעלות את שכרם של מרבית העובדים ב־20%, להפחית את מחירי החשמל, הבנזין והדלק לבישול ב־10%. הוא הציע קיצבה ממלכתית של 70$ עבור קשישים, אמהות חד־הוריות ונכים. הלחץ מלמטה יוכל גם לאלץ אותו ללכת אפילו רחוק יותר. הממשל האמריקאי כבר הגיב בפריסה מוגברת של כוחות שיטור באזור הגבול עם מקסיקו, ושל משמר החופים סביב מרבצי הנפט במפרץ מקסיקו. לאורך הגבול נבנית חומה שתפקידה למנוע מעבר של מהגרים ממקסיקו לארה״ב. צעדים אלה מצביעים על הפחד של בעלי־ההון האמריקאים מפני היום שבו העובדים במקסיקו ייקחו את הכוח מידי השלטון הנוכחי.

לשינויים באמריקה הלטינית ובייחוד במקסיקו, יש השפעה עצומה על המהגרים בתוך ארה״ב. בשנה האחרונה היו בארה״ב שביתות והפגנות חסרות תקדים של מהגרי־עבודה לטיניים, בעיקר מקסיקנים. הכוח שצוברים העובדים הלטיניים בתוך ארה״ב, יקשה על המשטר האמריקאי להתמודד עם המדינות ה"סוררות" באמריקה הלטינית.

אובדן השליטה של ארה״ב לא נגמר בחצר האחורית שלה. בשורה של אזורים שונים בעולם, גוברת ההתנגדות לתכתיבים האמריקאיים ולמשטרים המשתפים איתם פעולה. במדינות קרובות אלינו כמו מצריים וסעודיה, ממשלות נאמנות לאימפריאליזם האמריקאי נאבקות על המשך שלטונן. התנועות ההמוניות באמריקה הלטינית מוכיחות שהתנגדות לאמריקה לא חייבת להיות מובלת על ידי תנועות איסלאם פוליטי.

יש אלטרנטיבה חברתית לשלטון ההון. ההמונים באמריקה הלטינית מתחילים לקחת את גורלם בידיהם. בהפגנת הענק במקסיקו סיטי, צעקו המפגינים: "ללא פיתרון — תהיה מהפכה!". אמלו יעמוד בראש "ממשלה אלטרנטיבית" שתוביל את המאבק בממשלה הרשמית. הממשלה האלטרנטיבית הלגיטימית חייבת להעביר את הכוח מהפוליטיקאים להמונים עליהם היא מתבססת. ועדי פעולה במקומות העבודה, בשכונות, בבתי־הספר ובאוניברסיטאות הם הבסיס לממשלה של ההמונים, הם יוכלו להחליף את השיטה הקפיטליסטית כולה בחברה סוציאליסטית ודמוקרטית.