שבעה ארגוני עובדים בארה״ב שלחו בשבוע שעבר מכתב פתוח לנשיא ביידן בדרישה לעצור באופן מיידי את משלוחי הנשק לישראל עד להפסקת אש מלאה בעזה. הארגונים האלו מייצגים כ־6 מיליון עובדות ועובדים במגזר הציבורי והפרטי, כולל בתעשיות הרכב והמזון, באקדמיה, בתעופה ובשירותים חיוניים — מניקיון והסעדה עד הוראה וסיעוד. במקומות רבים היו מחאות ואף שביתות למען סיום המלחמה והגנה על עובדים התומכים בכך. באופן משמעותי, מצויין בו הקשר הישיר עם ארגוני עובדים פלסטיניים, שמספקים מידע ממקור ראשון על התנאים בעזה. כבר ב־16 באוקטובר האיגודים הפלסטיניים קראו לארגוני העובדים בעולם לפעול לעצירת משלוחי הנשק, המלחמה והמצור על עזה.

כעת, בארה״ב עצמה, יותר ויותר א.נשים מהשורה דוחים את המעורבות במלחמות במזה״ת ואוקראינה, מתוך ההבנה שאין להם.ן כל חלק או אינטרס במלחמות האלה. מסקנה זו מתחברת גם להבנה שקורבנותיה העיקריים של המלחמה לא אחראים לה ולא בחרו בה, והאינטרס המיידי שלהם הוא לעצור אותה. קורבנות אלה כוללים קודם כל את הפלסטינים בעזה הנמצאים תחת מכבש של מלחמת־השמדה, הרעבה ומצור, וכוללים גם תושבים ישראלים, יהודים וערבים — שנטבחו במתקפת הראווה והזוועות בהובלת חמאס, שהופקרו ועדיין מופקרים על ידי ממשלת נתניהו ושחלקם נמצאים תחת האש (העלולה להתגבר) של ציר ה"התנגדות" בהובלת איראן וחיזבאללה.

במכתב שנשלח לקראת נאומו של נתניהו בקונגרס ב־24.7, האיגודים מפריכים את השקר (שגם רבים במאבק משפחות החטופים כבר לא מאמינים לו) כאילו ממשלת נתניהו מוכנה לעסקה הכוללת הפסקת אש אמיתית בעזה: "נתניהו ושותפיו לקבינט דחו בפומבי יסודות חשובים בעסקה, למרות שטענת (הנשיא ביידן, י.ל.) שההצעה היא ישראלית". בהמשך נכתב גם כי "ברור שישראל לא מוכנה להפסיק את תגובתה האכזרית למתקפות האיומות של ה־7 באוקטובר, אלא אם יאלצו אותה להפסיק".

במכתב מציינים את ההרעבה, ההרס הנרחב והמתקפה המכוונת על תשתיות חיוניות כמו "בתי חולים, בתי ספר ותשתיות בסיסיות" בעזה, כולל חשמל, מים וביוב. באותו שבוע בו פורסם המכתב, חייל ישראלי תיעד ופרסם השמדה של מאגר המים הראשי של רפיח: "באר קנדה" בתל־סולטן. בשבועות האחרונים, התרבו הדיווחים על הידבקות בזיהומים ומחלות כמו צהבת, המצאות מנבאת אסון של נגיפי פוליו במי השתייה המוגבלים, ומחלות נוספות — תוצאה ישירה של השמדת מערכות הבריאות, הסניטציה וכלל תשתיות החיים בעזה.

בלי התמיכה הפוליטית והחומרית של שלטון ההון האמריקאי — כולל כמות חסרת־תקדים של תחמושת ונשק, ממשלת הדמים של נתניהו לא היתה יכולה להמשיך את המלחמה וההרג למשך זמן ארוך כ״כ ובמהירות וברוטליות גבוהה יותר אפילו מהמלחמות בעיראק וסוריה — ובטח שלא לאיים בפלישה כוללת ללבנון. לכן, הדרישה לעצור את משלוחי הנשק, התחמושת והחלפים לישראל נועדה קודם כל לעצור את הטבח המתמשך בפלסטינים בעזה, אבל גם לעצור מלחמה בקנה מידה אזורי שתהיה איומה וקשה לא פחות. הממשלה הישראלית שואפת לגרור את ארה״ב למלחמה כזאת בדיוק.

אמנם בשלב הזה מדובר רק במכתב ועדיין לא בתכנית מאבק, אך נקיטת עמדה עצמאית של ארגוני העובדים נגד המלחמה היא צעד חשוב בכיוון הנכון, ומסמנת דרך החוצה ממרחץ הדמים.

צוותים רפואיים לא עומדים מנגד

45 עובדות ועובדי רפואה אמריקאים, שהתנדבו בעבודה רפואית בעזה, שלחו גם הם מכתב לביידן בו הם קוראים לאמברגו נשק והפסקת־אש מיידית "על כל הצדדים הלוחמים" כלשונם. הם מבהירים ש"אף אחד או אחת מהחותמות אינה תומכת בזוועות שבוצעו ע״י ארגונים חמושים או יחידים פלסטינים בישראל ב־7 באוקטובר".

חלק מהחותמים בעלי ניסיון בעבודה הומניטרית באוקראינה, עיראק והאיטי, ואפילו באזורי מלחמה קשים יותר כמו סוריה ותימן. לחלקם גם רקע וניסיון בבריאות־הציבור. במכתב מוסבר כי התופת שמדינת ישראל ממשיכה להמטיר על עזה היא איומה באופן מיוחד:

"להוציא מקרים זניחים, כולם בעזה חולים.ות, פצועים.ות או שניהם. זה כולל כל עובד.ת סיוע בינלאומי, כל מתנדב.ת בינלאומי.ת, וסביר שגם כל בן־ערובה ישראלי: כל איש, אישה וילד.

במצב מלחמה, ילדים נחשבים באופן אוניברסלי כחפים מפשע. למרות זאת, כל אחת ואחד מחותמי המכתב הזה טיפלו בילדים בעזה אשר סבלו מאלימות שלא ניתן אלא להניח שכוונה כלפיהם. ספציפית, כל אחת ואחד מאיתנו, באופן יומיומי, טיפל בילדים מתחת לגיל הנעורים שנורו בראש ובחזה…"

"אף ילד לא נורה פעמיים ע״י צלף בטעות", העיד ד״ר מארק פרלמוטר, רופא יהודי־אמריקאי שהתנדב בבית החולים האירופאי בעזה כמנתח, ואחד מ־45 אנשי ונשות מקצוע החתומות על המכתב. מעבר לעדויות הישירות והמזעזעות של רופאות.ים ואחים.ות מהתופת בעזה, למכתב מצורף נספח של דיווחים מגובים נוספים. לפי ההערכה המופיעה במכתב, מספר קורבנות המלחמה בעזה גבוה בהרבה מהמספר הרשמי המדווח ועומד על לפחות 92,000, כ־4.2% מהאוכלוסיה.

הזוועות האלו, כולל זוועות כמו טבח ה־7/10 עצמו, לא יעצרו בלי מאבק חוצה־קהילות וגבולות לאומיים של מעמד העובדות והעובדים.

העבודה המאורגנת בישראל יכולה וצריכה להצטרף למאבק לעצירת המלחמה

המלחמה "למוטט את חמאס", "ממוטטת" שכבות רחבות בחברה הישראלית. הממשלה מפקירה את החטופים, העקורים, והמפונים הישראלים, ומשאירה את השכבות העניות והמדוכאות ביותר ללא תמיכה או מחסה, כאשר מערכות הרווחה ובריאות הנפש המיובשות תקציבית קורסות, ואלימות, פשיעה ומצוקות חברתיות ונפשיות מתפשטות. באותו זמן, הבנקים, רשתות השיווק, כרישי נדל״ן וחברות התעופה מנצלים את המלחמה ומרוויחים ממנה.

הממשלה והימין הקיצוני ממשיכים לתדלק את אווירת הנקמה, הפחד והגזענות, למען מטרותיהם הצרות ובכלל זה רדיפה ודיכוי של ערבים פלסטינים כולל במקומות העבודה. ועדי וארגוני עובדים צריכים להתחיל להוביל מאבק לעצירת מלחמת הנקם האסונית הזו, שהיא חלק מסדר יום מסוכן וקטלני גם עבור מעמד העובדים והעובדות בישראל, יהודים וערבים־פלסטינים.

סיום המלחמה, ההרעבה והמצור על עזה הם צעד הכרחי במאבק למען עסקת שחרור חטופים, שבויים ואסירים; בכל תרחיש הכולל ביטחון בר־קיימא; בכל מאבק למען שיקום אמיתי משני צידי הגדר; במאבק להפלת ממשלת הדמים הישראלית, האחראית הראשית לאסון, ומובילה לאסונות נוספים — בגיבוי שלטון ההון האימפריאליסטי האמריקאי.

כשההסתדרות הכללית נדחפה להשתמש בנשק השביתה, היה לה תפקיד מכריע בבלימת החקיקה האנטי־דמוקרטית בשנה שעברה. ההסתדרות כבר שבתה 100 דקות לציון 100 ימים לשבי החטופים. עכשיו דרושה התגייסות מכרעת למאבק נגד ממשלת הדמים ובדרישה לעצור את המלחמה ולשחרור "כולם תמורת כולם", על אפו ועל חמתו של יו״ר ההסתדרות תומך הטבח שמתעקש לתת לממשלה להמשיך עסקים כרגיל.

מה אפשר לעשות?

1. ארגון אסיפות (כולל בזום) במקומות עבודה מאורגנים להסברה ודיון על הצורך להיאבק בממשלה למען הפסקת אש, שחרור "כולם תמורת כולם", ושיקום של כלל נזקי המלחמה ותשתיות החיים משני צידי הגדר — על חשבון בעלי ההון בישראל ובעולם שתמכו במלחמה ו/או הרוויחו ממנה.
2. על ועדי עובדים להיאבק בציד המכשפות הגזעני במקומות העבודה, בין אם מצד המעסיק ובין אם מצד עובדים אחרים. התנגדות למלחמה היא לא פשע, הזדהות לאומית פלסטינית היא לא פשע!
3. על עובדות ועובדים שכבר מעורבות במאבק לעצירת המלחמה, למען עסקה ונגד הממשלה להתארגן יחד במקום העבודה, ולבנות "גרעיני מאבק" לצורך דיון, הכנה ותיאום של פעולות אפשריות לבנות תמיכה למאבק במקום העבודה ובוועד, כולל מחאה במידת האפשר, וגם לצורך הגנה מרדיפה והתנכלות. תיאום בין "גרעיני המאבק" השונים לצורך בניית המאבק ברמה הארצית.

אנחנו דורשות ודורשים מועדי עובדים, איגודים מקצועיים וארגוני עובדים, ובראשם ההסתדרות:

• להוביל מאבק רציני למען סיום המלחמה, עסקת שחרור חטופים והפסקת אש — והפלת ממשלת הדמים. כולל אסיפות במקום העבודה, ארגון והצטרפות להפגנות, ושביתות. לחזק התארגנויות של עובדי.ות בריאות, עו״סיות ועובדים נוספים שכבר נאבקות בממשלה

• להגן על עובדות ועובדים המביעים התנגדות למלחמה, כולל במקום העבודה, מפני התנכלות המעסיק, המדינה, או עובדים אחרים

• להוביל מאבק למען הקפאת תשלומי המשכנתא של משקי בית והקפאת תשלומי שכ״ד באזורים תחת האש עד עצירת המלחמה, כן להרחבת פיקוח המחירים על מזון ודיור.

• לא למימון מלחמת ההשמדה וסבסוד תאגידי הנשק! שבעלי ההון ישלמו על ההרס וההרג: כן להיטל חד־פעמי על רווחי יתר של החברות והתאגידים בתקופת המלחמה. כן להשקעה מסיבית בתשתיות ההרוסות ובשירותים החברתיים הקורסים, לבנייה ושיקום מחדש משני צידי הגדר, בכל הקהילות. לא להפרד ומשול, לא לאפליה גזענית ולאומית!

• להעביר לבעלות ציבורית תחת ניהול דמוקרטי את חברות הבנייה והתשתיות הגדולות, יצרני המזון, האנרגיה והבנקים, כדי להבטיח את עקירת אי השוויון החברתי והלאומי, במסגרת מאבק לשינוי סוציאליסטי

אין פתרון בלי מאבק לעקירת שלטון ההון והאימפריאליזם

המאבק לעצירת המלחמה חייב להיות גם הבסיס להקמה של כוח שמאלי, סוציאליסטי וחוצה־קהילות ולאומים, כוח הנאבק לסיים את זוועות הדיכוי הלאומי, המלחמות ואי־השוויון הקיצוני שהן תוצאות ישירות של המערכת הקפיטליסטית בימינו. זה כולל מאבק נגד שלטון ההון וההתנחלויות הישראלי, מאבק למען הקמת מדינה פלסטינית עצמאית, סוציאליסטית ודמוקרטית, כולל פתרון צודק לפליטים ומשפחותיהם. מאבק למען מהפכה באזור להפלת כל משטרי הדיכוי הקפיטליסטיים ולעקירת כל הכוחות האימפריאליסטים.

מאבק כזה הוא הכרחי, ואפשרי רק על בסיס זכויות שוות לקיום בכבוד, הכרה בזכות הגדרה עצמית שווה לכל הלאומים, ושוויון מלא לכל המיעוטים, במסגרת ברית של מדינות סוציאליסטיות ודמוקרטיות.

מהפכה סוציאליסטית באזור ומעבר לו תוכל לרתום את משאבי החברה באופן מתוכנן ודמוקרטי למילוי כל צרכיה, לשקם את ההרס הנרחב בכל רחבי האזור, ועל בסיסה גם לסיים את הסכסוך וזוועותיו באופן צודק, שוויוני ובר קיימא.