המתקפה הג׳נוסיידית על עזה נמשכת כבר כמעט 150 יום, והזוועות שממשלת הדמים של נתניהו־גנץ־בן גביר ממיטה, הפכו את היומיום עמו נאלצים להתמודד ההמונים בעזה לגיהנום בלתי נתפס. ההרעבה של הרצועה מחריפה והכיבוש הצבאי הופך גם את חלוקת הסיוע ההומניטרי למלכודת מוות. מעל 112 תושבות ותושבים נהרגו וכ־760 נפצעו ביום חמישי לפנות בוקר ברחוב א־ראשיד בעיר עזה בזמן שהתקהלו בצפייה לחלוקת מזון ממשאיות הסיוע הבודדות שמורשות להיכנס לצפון הרצועה. מספר הקורבנות עוד צפוי לעלות. ככל שמתבררים הפרטים של הטבח המזוויע הזה — שנודע כטבח א־ראשיד, על שם הרחוב בו התחולל — כך צריכה להתחזק הזעקה בדרישה להפסקת אש מוחלטת ועצירה מיידית של המלחמה, הוצאת כל הכוחות של הצבא הישראליים מהרצועה והסרת המצור החונק שמרעיב מאות אלפי משפחות.

מכונת הרעל של "ההסברה" של שלטון הימין הישראלי נכנסה שוב להילוך גבוה. הצבא הישראלי אמנם מודה שהוא פתח באש על התקהלות של משפחות מורעבות סביב משאיות המזון על כביש שמוליך לצפון הרצועה — איפה שההרעבה בחסות המצור כבר הגיעה לשלב קטלני. הצבא הישראלי גם לא מכחיש כי מניין ההרוגים המחריד חצה את המאה. הוא רק מתנער מכל אחריות, ומנסה להפיל את האשמה על נהגי משאיות הסיוע! לכאורה, הם אלה שדרסו למוות את מרבית הקורבנות, אף על פי שלפי העדויות מהשטח קורבנות רבים סבלו דווקא מפצעי ירי.

אך גם אם חלק מהתושבים והתושבות נהרגו כתוצאה מדריסה ודוחק, כפי שנטען בכותרות של התקשורת המגויסת בישראל, האם אותו דוחק לא נוצר כתוצאה ממדיניות ההרעבה והמצור שממשלת הדמים של נתניהו מטילה על תושבי עזה? האם הירי חסר הבחנה של כוחות הצבא הישראליים לא העצים פי כמה וכמה את סכנת הדריסה או ההימחצות?! האם נהגי המשאיות לא ניסו לברוח מהמקום לאחר שהבינו שהצבא הישראלי יורה אש צלפים ופגזי טנקים?! שוב הגנרלים, והשרים בקבינט [פושעי] המלחמה יטענו כי "ידינו לא שפכו את הדם הזה"?!

הירי על משפחות מורעבות שמנסות להשיג שק קמח בשעת בוקר מוקדמת הוא לא פחות מטרור מדינתי. אך יהיה זה תיאור הולם גם לחסימת משאיות המזון והסיוע במעברים לעזה. חלק מהמשאיות נחסמות בידי קומץ של פעילי ימין קיצוני, אליו המשטרה והצבא מתייחסים בכפפות של משי. אך מאות המשאיות שמחכות להיתרי כניסה בכרם שלום ומעבר רפיח נחסמות בידי ממשלת נתניהו–גנץ, האחראית להידוק המצור הישראלי־מצרי.

כאמור, המצור החונק כבר מזמן הפך לקטלני. השבוע דווח על עשרה מקרים שונים בהם ילדים מתו כתוצאה מתת־תזונה והתייבשות בבית החולים שיפא בעיר עזה ובבית החולים כמאל עדואן בצפון הרצועה. אותם בתי חולים, שלא מסוגלים להציל פעוטות מרעב כי אין בהם מספיק פורמולה לתינוקות, נאלצים לטפל עכשיו במאות פצועות ופצועים מטבח א־ראשיד — ללא חומרי הרדמה, ללא תחבושות ותרופות, ללא מים זורמים, ללא חשמל וללא צוותים רפואיים. ביה״ח כמאל עדואן הגיע ממש לסף קריסה לאחר שקלט מאות פצועים מזירת הטבח. המצור, והשרים בממשלה שרק דורשים להמשיך להדק אותו, דנים גם את הפצועים למוות.

ביום חמישי חצה מספר ההרוגים בעזה, מאז תחילת המלחמה, באופן רשמי את ה־30,000 — 1 מכל 75 פלסטינים.ות בעזה נהרג במתקפה על עזה! בין ההרוגים כ־13,200 ילדות וילדים. בנוסף לכך מעל ל־70,000 עזתים נפצעו מתחילת המלחמה ומספר הנעדרים מוערך בכ־8,000 אלף. ואלה רק הנתונים הרשמיים. בפועל מספר הקורבנות גבוה אף יותר והמלחמה הזאת כבר מזמן הפכה להיות לקטלנית ביותר מאז 1948, כשמניין הקורבנות הפלסטיניים למעלה מכפול בהשוואה ל־1948.

אבל נתניהו, גלנט, גנץ, בן גביר וסמוטריץ' רוצים "תמונת ניצחון" ומאיימים בפשיטה צבאית על רפיח בחודש רמדאן — הם רוצים לשפוך עוד ועוד דם למען היוקרה שלהם ושל הממסד הצבאי־ביטחוני הרקוב. היוקרה יותר חשובה להם מחייהם של הפלסטינים אך גם מחייהם של החטופים הישראלים השבויים בעזה. הנהגת החמאס הודיעה בתגובה לכמות האדירה של ההרוגים ביום חמישי לפנות בוקר כי היא עלולה להפסיק את המשא ומתן לעסקת חילופי שבויים־אסירים חדשה. בן גביר וסמוטריץ' שחררו אנחת רווחה.

אסור לתת לממשלת הדמים אף רגע של שקט! משבר הדמים גובה מחיר בלתי נסבל בכל יום ובכל לילה. צריך להמשיך לבנות מחאה בהיקפים הולכים וגדלים ופעולות סולידריות חוצות־קהילות ברחובות ובמקומות עבודה ולימודים. בין האירועים שעל הפרק: אירוע מחאה לרגל יום הנשים הבינלאומי בטייבה ב־9 במרץ. זאת עוד הזדמנות, בהמשך למספר אירועי מחאה בשבועות האחרונים בקריאה לעצירת המלחמה, לרבות ההפגנה הדו־לאומית החשובה בחיפה בסוף ינואר, להגביר את הקול למען עצירת המלחמה, הפלת המצור, הכיבוש ושלטון ההון, ולמען פתרון על יסוד זכויות שוות לקיום, להגדרה עצמית ולחיים בכבוד, ברווחה ובביטחון אישי לכול כחלק משינוי סוציאליסטי.