"מול מחזות המוות, העיסוק בפרטים הרבים של החיים, נראה לא משמעותי, למרות שבמצב נורמלי הם חלק בסיסי בחיים שאי אפשר לוותר עליו. אין אפשרות להשיג לחם כלל. אני אומר לילדים שלי: 'אולי ביסקוויט זה אופציה טובה בנתיים, במקום לחם, עד שנראה לאן הדברים הולכים'. החשמל נקטע לחלוטין. עולים בי רגשות מוזרים. האם עליי להישאר עם כל ילדיי במקום אחד? כך שאם נחיה, נחיה יחד, ואם נמות, נמות יחד… איזה מוות עדיף? שנמות כולנו יחד או שחלקנו ימותו וחלקנו יישארו בחיים?״ — כך תיאר אחמד אבו־רתימה בסרטון שפורסם באל־ג׳זירה את הגיהנום עלי אדמות שמתחולל בעזה, כמה ימים לפני ההפצצה שפגעה בו ובמשפחתו.

בין שישי לשבת ההפצצות הבלתי פוסקות הגיעו לשיא מבעית. אבק החורבן שהמיט הצבא הישראלי על עזה במתקפה חסרת תקדים בימים האחרונים, מהאוויר, הים והיבשה, עוד לא שקע, ומספרי ההרוגים, הפצועים והעקורים עוד לא ידועים גם בשל הפלת רשתות האינטרנט והסלולר בדקות שלפני המתקפה. במקביל התבשרנו שמספר ימים לפני כן, ההפצצות גבו מחיר כבד גם ממשפחתו של אחמד אבו־רתימה, שנפצע קשה ו־5 מבני משפחתו נהרגו, כולל בנו, עבדאללה, בן ה־12.

עם הפלת התקשורת האינטרנטית והסלולרית הצבא הישראלי ניתק את תושבי.ות עזה אחד מהשני, כאשר למשפחות לא היה איך לדעת מה גורל קרוביהן, ואלו שנקברו תחת ההריסות לא היו יכולים ליצור קשר עם כוחות ההצלה. הניתוק הזה הוא גם ניתוק מהעולם, מההמונים במזה״ת, באירופה, בארה״ב, באפריקה, שהזוועות שהמשטר הישראלי מייצר בטבח הנקמה שלו בעזה ב־3 השבועות האחרונים ותיעודן גורמים למחאה הולכת וגוברת. עד כה מתקפת הדמים על תושבי ותושבות הרצועה גבתה את חייהם של יותר מ־8,000 א.נשים, מתוכם מעל 3,000 ילדים. מעל 1,800 מוגדרים נעדרים, תחת הריסות הבתים.

אנו מביעים ומביעות את כאבנו וזעמנו על ההרג, ההרס והאובדן שממשלת נתניהו–בן גביר–גנץ המטירה מהשמיים על אחמד ומשפחתו ועל הפצצות שקטפו חיים וחלומות לעוד לכל כך הרבה משפחות אחרות, חלקן נמחקו מעל האדמה, וניצבות וניצבים בסולידריות עם הא.נשים מהשורה מכל הקהילות, משני צידי הגדר, שאיבדו את קרוביהם.

"גברים, נשים, מבוגרים וקשישים — כולם הגיעו"

אחמד הוא משורר, עיתונאי ופעיל, מיוזמי "צעדות השיבה" ב־2018. עשרות אלפים יצאו אז באופן הרואי לכיוון הגדר של הכלא הפתוח הגדול בעולם שכ־70% מאוכלוסייתו הם פליטי 48' וצאצאיהם. למרות שהמחאה העממית נענתה בירי צלפים שהרגו כ־200 מפגינים.ות לא חמושים והותירו אלפי נכים, המחאות נמשכו וסירבו לגווע במשך שבועות ארוכים.

בראיון עם אחמד שערכנו ב־2018 על צעדות השיבה הוא סיפר שהייתה "השתתפות עממית חסרת תקדים — גברים, נשים, מבוגרים וקשישים — כולם הגיעו", והוסיף ״אנחנו מקווים ומנסים ליצור זרם אזרחי דמוקרטי למען זכויות שוות לכל האנשים, לכל האזרחים, ללא אפליה. ואנחנו מנסים להיאבק יחד עם כל שותפינו במאבק וכל האנשים שמאמינים בחופש, מכל הלאומים — פלסטינים, ישראלים ומכל העולם — ואנחנו סמוכים ובטוחים שאנחנו עוד ננצח במערכה הזאת". עכשיו, במהלך המלחמה, בסרטון שפורסם ב־11 באוקטובר, אחמד ביקש להעביר מסר לעולם — ״עמדו בצד הנכון של ההיסטוריה, תמכו בא.נשים שנאבקים למען החופש שלהם.״

אין בפינו מילות נחמה. רק הבטחה. אנו מתחייבות ומתחייבים להמשיך להיאבק לעצירת מלחמת־הנקם הברוטלית של הקפיטליזם הישראלי, שבהפצצותיו ממיט אסון מחריד ומאיים להצית מלחמה אזורית קטסטרופלית עוד יותר.

בניגוד לשקרים של התקשורת הממסדית, השרים והגנרלים, המלחמה המדממת הזאת אינה "מלחמת הגנה", אלא מלחמה לאירגון מחדש של המצור, הכיבוש והדיכוי הלאומי הפלסטינים והיא מהווה איום חמור גם על שלומם של א.נשים מהשורה בישראל ובאזור.

אנחנו מתחייבים ומתחייבות להמשיך לפעול לעצירת המלחמה, להפלת משטר הכיבוש והמצור ולסיום הדיכוי הלאומי של ההמונים הפלסטינים, כחלק מבניית מאבק, עם שותפינו כאן וברחבי העולם, למען חיי שוויון, רווחה וביטחון אמיתי עבור כל הא.נשים העובדים, העניים.ות והנוער, מכל הקהילות הלאומיות במסגרת השינוי הסוציאליסטי הנחוץ באזור.