מאבק ארגון המורים למען חידוש ההסכם קיבוצי חדש (פג תוקף מדצמבר 2021) התחדש לפני מספר חודשים ועלול לפגוע בפתיחת שנת הלימודים הבאה בחינוך העל־יסודי. הדרישה הצודקת להעלאת שכר הבסיס ההתחלתי ל־12 אלף שקל לחודש נתקלת בסירוב מהממשלה. הפערים עומדים כרגע על כמיליארד שקל. סכום קטן מהסכומים שהוקצבו להדתה והתנחלויות, אבל המורות והמורים לא יזכו לראות אותו ללא הסלמת המאבק.

הממשלה — יחד עם הנהגת ההורים הארצית — פעלה להוציא שורה של צווי מניעה כנגד מהלכי שביתה ועיצומים של ארגון המורים. לא רק הנהגת ההורים הוכיחה שברגעי האמת היא כלי של שר החינוך. גם מועצת התלמידים הארצית סייעה לבודד ותרמה להסתה נגד מאבק המורות כאילו כלי המאבק הבודדים שבית המשפט התיר להם לשימוש הם בגדר "לקיחת התלמידים כבני ערובה". בפועל זו הממשלה שמעדיפה שכר נמוך על פני חינוך.

הנהגות הסתדרות המורים וההסתדרות נמנעות מתמיכה במאבק של הארגון, מאחר והוא דורש מעבר למה שהן השיגו בהסכמים הקיבוציים למורות היסודי ולעובדות המגזר הציבורי. להנהגת ארגון המורים גם אחריות לבידוד שנגזר עליו. היה עדיף לארגון המורים לו היה נאבק ושובת יד ביד עם הסתדרות המורות כבר בשנה שעברה. גם עכשיו — המאבק פסיבי מדי. צריך הפגנות. צריך התארגנות מלמטה של מורות ומורים כדי ליזום צעדי מחאה ולהעלות דרישות. מנגד, כוח למורות מהשורה תלוי גם בעוצמת המאבק, כפי שניתן היה לראות בשביתה הגדולה האחרונה של הארגון בשנת 2007. כדי שלמאבק תהיה עוצמה — נחוצה סולידריות, גם מצד ההורים והתלמידים.

הפגיעה שנוצרת כתוצאה מהעיצומים היא רק סיבה נוספת עבור תלמידות ותלמידים לתמוך באופן פעיל במאבק למען העלאת שכר ולהוסיף דרישה לכיתות קטנות יותר ולזכות שלהם להשפיע על מערכת החינוך ובית הספר. אם הממשלה באופן אנטי־דמוקרטי אוסרת על שביתות — וכתוצאה מכך ארגון המורים בוחר בדרך של עיצומים, אלה התלמידות והתלמידים שיוכלו להקים בבתי הספר 'קבוצות מאבק' שיקבלו החלטות על אופן המאבק למען חינוך טוב יותר, ויוכלו גם לתאם באופן ארצי פעולות כולל הפגנות ושביתות.

קראו את תגובתו של יוני פומרצ׳וק, תלמיד כיתה י״ב בתיכון בליך שברמת גן, על מהלכי מועצת התלמידים ועל הסולידריות שנחוץ לקדם במקום

כחלק מהמאבק הצודק של ארגון המורים למען העלאת השכר הוכרזו צעדי עיצומים שכללו הימנעות מיציאה לפעילויות חוץ בית ספריות ואי מתן ציוני מבחנים. האחרון מביניהם היה צעד חריף במיוחד, שלא היה בשימוש בעיצומים של הארגון שנה שעברה, וסימן של החרפת המאבק. אך הוא גם מהווה פגיעה בתלמידים ובתלמידות ועורר זעם — נגד מי צריך להפנות את הזעם? המורות או הממשלה?

ב־23.3, ערכה מועצת התלמידים הארצית יום מחאה ארצי נגד העיצומים, תחת הסיסמא "תסתכלו לנו בעיניים". היום כלל מחאות בבתי ספר מסוימים עם היענות חלקית של התלמידים. בבית הספר "בליך" ברמת גן שבו אני לומד, הצעדה היית קטנה יחסית והתפזרה יחסית מהר.

המסר שמועצת התלמידים והנהגת ההורים חוזרים עליו שוב ושוב הוא "שהם תומכים במאבק המורים על הסכם שכר חדש מול האוצר — אך לא על חשבוננו". המסר הזה מגלה כביכול סולידריות עם המורים, אבל האם באמת?

אני הגעתי למחאה עם שלט ועליו הסיסמא "הדרך להפסקת העיצומים: תוספות שכר למורים", אך התבקשתי מטעם נציג מועצת התלמידים בבית הספר לא להצטלם בגוש שלהם עם השלט. למה? כי מועצת התלמידים הארצית לא באמת יצאה למאבק נגד משרד החינוך. בדומה להנהגות סטודנטים באוניברסיטאות, היא פשוט רצתה לקפוץ בצורה אופורטוניסטית על כל מה שיבטל את העיצומים האלה. יש לה ראיה קצרת טווח שרואה את העיצומים, ולא את המצב הלקוי של מערכת החינוך, כבעיה.

גם הנהגת ההורים לא תמכה בכלל במאבק המורים. הם הכריזו כמה פעמים, בצורה מוצלחת יותר או פחות, על שביתות שלהם נגד העיצומים, וערערו על העיצומים עד בית הדין לעבודה, שהכריח את המורים לפרסם את ציוני המגן והמתכונות. הארגון שמדבר לכאורה בשם ההורים (כולל עשרות אלפי מורות ומורים ?) פעל בצורה הכי פחות סולידרית שאפשר, גרם למורים להימנע מצעדי מאבק — מכה לא פשוטה שמאפשרת לממשלה להמשיך להתעלם מדרישות המורות ולמעשה להמשיך לגרור את הסבל שלנו מהמצב שנוצר.

בתור תלמיד תיכון שבחינות הבגרות שלו מתקיימות בקרוב, חוסר ידיעה של ציון יכול לגרום לך להרגיש חסר אונים. אבל מדובר כאן במשהו הרבה יותר גדול. אנחנו, בתור הורים ותלמידים, חייבים להבין שמערכת חינוך שמורים בה לא מועסקים בתנאים טובים, לא תועיל לנו גם אם המורים לא ישבתו אף פעם. המטרה שלנו היא להבין מאיפה הצעדים האלו באים, ולעמוד לצד המורים, לא נגדם.

ארגון המורים דורש בין היתר תוספות שכר לכלל המורים, הגדלת התקן ליועצים, הגדלת גמול השתלמויות ועוד כדי לשפר את מערכת החינוך לטובת כולם. כפי שיו״ר הארגון אמר בראיון לכאן רשת ב' "רק בשנה הזו האינפלציה אכלה והפחיתה את שכר המורים ב־4%. הם רוצים מאיתנו הסכם לחמש שנים, שהמורים יקבלו בין 3–2% כשרק בשנה ראשונה יש שחיקה של 5% וזו הפחתה ריאלית של השכר." אם זה מה שיקרה, יהיה קשה יותר להביא מורים, המחסור בהם יגדל, וכולנו נסבול מזה. כבר עכשיו יש מורים שנאלצים ללמד בתחומים שהם לא התמקצעו בהם. אנחנו חייבים לדרוש השקעה מאסיבית במערכת החינוך ובשכר המורים, לטובת כולנו.

במקום להסית נגד המורות — לחזק את המאבק שלהן

המטרה של העיצומים היא גם לעורר את התלמידים נגד הממשלה, אבל אם ארגון המורים לא אקטיבי מספיק, ואין מספיק הסברה עצמית בשטח (מעבר להודעות ברשתות החברתיות שמגיעות בעיקר למורות ולמורים עצמם), ברור שהתלמידים וההורים עלולים להיות מושפעים מהתעמולה הממשלתית הקפיטליסטית נגד המורות — ונגד כלל העבודה המאורגנת. חוסר הדיון הפנימי בצעדים הביא לכך שחלק מהמורים החליטו כן לפרסם ציונים, מה שנוצל על ידי הנהגת ההורים כדי לנצח בבית הדין לעבודה.

ומעל כל הבלגן, ישנם משרדי החינוך והאוצר, אלו שנותנים במשא ומתן הזה הצעות מבישות וצוחקים בהנאה על הריבים האלה בין תלמידים והורים למורים. לא רק שהם לא היו מוכנים להתקרב לדרישות של הארגון, הם הביאו דרישות משלהם, שכוללות בין היתר חוזים אישים, קיצור הליך פיטורין ועוד דברים שרק יפגעו בביטחון התעסוקתי והכלכלי של המורים, וירחיקו עוד אנשים מהמקצוע.

הם האשמים הראשיים פה, זה ברור, אבל ההתנהלות הלא דמוקרטית של כל הארגונים שצוינו כאן היא זאת שבגללה אף אחד לא ישים את האשמה עליהם. הנהגת ההורים עושה בשבילם את העבודה השחורה, מועצת התלמידים מלהיטה את השטח נגד המורים, וכל הדרך שבא ארגון המורים מתנהל גורמת לו להפסיד.

הדרך לקחת את המאבק הזה קדימה היא יוזמה ופעולה דמוקרטיות "מלמטה". קודם כל של המורות והמורים עצמם — לקיים אסיפות בבתי הספר על הדרישות במשא ומתן עם הממשלה ולהתעקש שהוא יהיה כמה שיותר גלוי ושקוף. לאסיפות צריכים להיות מוזמנים גם תלמידים והורים — גם לנו יש זכות להשפיע איך יראה המאבק, ואיך תיראה מערכת החינוך. כך נוכל למנוע שבירות עיצומים ושביתות ולקדם סולידריות במאבק הכל כך חשוב הזה על עתיד מערכת החינוך.

יש פה פוטנציאל גדול לעוד חזית למאבק בממשלה. אנחנו עדים לדרך שבה היא מזניחה את השירותים החברתיים ומפרידה בין קבוצות שונות של עובדים. היא מקדמת את חוקי "ההפיכה המשפטית" שיחלישו את זכות השביתה וההתארגנות ומאיימת בחוקים נוספים נגד העבודה המאורגנת. אז במקום ליפול להפרד ומשול, בואו ניאבק ביחד למען שכר הוגן ומערכת חינוך ציבורית טובה לכולנו.