גל הפיגועים הקשה ביותר בתחומי הקו הירוק מאז סוף שנת 2015 מוביל להסלמה המשמעותית ביותר בסכסוך הלאומי מאז אירועי המלחמה בשנה שעברה, ויש מי שמעוניינים לדרדר את המצב עוד יותר. איתמר בן גביר — אחד מחברי הכנסת שזוכים להכי הרבה זמן מסך בערוצי הטלוויזיה — ופוליטיקאים נוספים, קופצים על ההזדמנות לעשות הון פוליטי, לרקוד על הדם ולשלהב מצב רוח מתלהם ומסית כלפי כלל הציבור הערבי־פלסטיני, כולל ניסיונות לארגן מסעות נקמה "ספונטניים" כפי שארגנו בליל הפרעות ב־23.4 בשנה שעברה בירושלים, אחד מסימני הדרך שהובילו להתנגשויות הלאומניות בחודש מאי. לאויב הכהניסטי אין מה להציע לציבור הישראלי מלבד הסתה, שפיכות דמים, וחיים תחת פחד וייאוש.

ממשלת ה׳שינוי׳ לא מציעה עתיד שונה — להפך, היא האחראית המרכזית לשפיכות הדמים. היא מנצחת על שיא בהרג פלסטינים בגדה המערבית בשנה האחרונה, על אלימות משטרתית קטלנית שגבתה קורבן נוסף רק לפני שבוע ברהט, ועל שיא בהרס בתים ובאיומי פינוי לטובת הקמת התנחלויות נוספות, כ־900 פלסטינים איבדו את ביתם רק בשנה האחרונה. רוב ההרוגים הפלסטינים בגדה לא נורו במהלך ניסיון תקיפה כנגד ישראלים, ויותר משליש מהם מהם נהרג במהלך הפגנות נגד הכיבוש וההתנחלויות. רק במחאה נגד הקמת מאחז אביתר נהרגו 8 פלסטינים. מנגד, מטרור מתנחלי המאחזים ("נוער הגבעות", "תג מחיר") נהרגו 5 פלסטינים במהלך השנה, ובסה״כ יצאו 336 תקיפות אלימות מתוך ההתנחלויות, בהן גרה אוכלוסייה בסדר גודל של כעשירית ממספר התושבות והתושבים הערבים־פלסטינים תחת שלטון ישראל.

זאת לא מדיניות ביטחון — זאת מדיניות של אסון. קודם כל לפלסטינים, אבל גם ליהודים ישראלים מהשורה.

כמו ממשלות נתניהו, גם ממשלת בנט־מרצ ממשיכה לנסות לטאטא את המציאות של דיכוי גזעני וכיבוש. "גל טרור שבא אחרי תקופה של שקט" הצהיר ראש הממשלה בנט לאחר הפיגוע בבני ברק. אולי באחוזות המיליונרים של שרי הממשלה שקט... משני צידי הקו הירוק אין שקט או ביטחון.

על רקע שיאי השכול וההרג של השנה האחרונה ופיגועי השבוע האחרון, התקיימה פיסגה מדינית מנותקת בנגב בהשתתפות שרי החוץ של ארה״ב ומספר דיקטטורות ערביות, תוך התעלמות מוחלטת מהכיבוש שהממשלה מנהלת בשטחים הפלסטינים הכבושים ובלי נציגות פלסטינית. ההתרוצצות המדינית, במאמץ פתטי למנוע הסלמה בחודש הרמדאן, נמשכת כשהנשיא הרצוג נשלח להיפגש עם המלך עבדאללה שנפגש עם אבו מאזן שרצה להיפגש עם גנץ — אבל בנט ולפיד לא הרשו לו.

האישור שניתן לבן גביר לעלות להר הבית ולהגביר את מאמצי הצתת האש שלו במקום הנפיץ מכולם חושף את אופייה האמיתי של הממשלה. שום מאמץ דיפלומטי לא יצליח לשכנע שפניה של הממשלה הזו בכיוון שונה מפניהן של הממשלות הקודמות. שום מסיכה לא תסתיר את החיים תחת ממשלת ימין גזענית וקפיטליסטית שהובילה את התיקון להפרדת משפחות פלסטיניות בחוק האזרחות, לא נוגעת בחוק הלאום הגזעני ועלולה להוציא לפועל צעדי דיכוי גזעניים נוספים גם בתגובה להמשך הלחצים הלאומניים מהימין הקיצוני.

לא לגזענות! לא לעוד הסלמה!

עוד דיכוי ועוד סתימת פיות והסלמה לא יביאו רגיעה או ביטחון לאף אחד, אבל הממשלה מגבירה את הסיכון לעוד מלחמה מדממת או מבצע ראוותני בשטחים. ראשי העיריות שמקדמים פגיעה בזכות של עובדים ערבים־פלסטינים לעבוד, מנצלים באופן ציני פחד ציבורי מובן כדי לשדר "עשייה בטחונית". בפועל, זו הענשה קולקטיבית גזענית שבעיקר תוסיף עוד דלק של אפלייה ודיכוי לאש הבוערת של הסכסוך — בדיוק ההפך מבטחון. פגיעה בזכות לפרנסה צריכה להיתקל בהתנגדות גם מצד ההסתדרות ושאר ארגוני העובדים והעובדות.

המשך קידום המציאות בה עשרות אלפי צעירים ערבים, בתוך תחומי הקו הירוק, אינם לומדים או עובדים וחשופים לסכנות הפשיעה והאלימות — מציאות של אפלייה, עוני, הזנחה והפרד ומשול בין אוכלוסיות — מכין את הקרקע בה צומח טרור לאומני וריאקציוני לתוך הוואקום שנותר כאשר אין התארגנות מספקת למאבק מצד השמאל וארגוני העובדות והעובדים. פיגועי הטרור שביצעו צעירים פלסטינים משקפים הלך רוח של יאוש הרסני, התשובה היחידה לטרור הזה היא סולידריות ומאבק שמשקפים את התקווה הרציונלית לשינוי.

הצעירות והצעירים שהובילו את שביתת הכבוד במאי האחרון וקידמו עשרות פעולות והתארגנויות למאבק ומחאה — מהתנגדות לאלימות הנשק באום אל פחם, עד להתנגדות לפינוי משפחות מבתיהן במזרח ירושלים — מראים שיש אלטרנטיבה:

כן למאבק מאוחד של יהודים וערבים נגד ׳הפרד ומשול׳ וגזענות ונגד התדרדרות לעוד מלחמת דמים. כן לפרנסה, ביטחון וחיים בכבוד לא.נשים משני צידי ההפרדה הלאומית. כן לסיום הכיבוש והמצור, כן לשלום שוויוני ולדמוקרטיה, כולל זכות שווה להגדרה עצמית ולמדינה עצמאית, כן לשינוי סוציאליסטי ולחברה של רווחה, סולידריות ושוויון, במקום החברה הקפיטליסטית שמנציחה עוני ושפיכות דמים.